איקאה בשירות סדר היום המוסרי והשף העירום מתגייר

5 Comments

1. G הגיב:

   26 בנובמבר 2005 בשעה 9:54 am

   אבל למה שיהודי ישראלי אחוז שנאה עצמית כמוך ישים לב לזה?

   הגב
2. ג' הגיב:

   26 בנובמבר 2005 בשעה 11:23 am

   ועוד יש לו תואר "סר". לא להאמין ממש.
   יכול להיות שייצא מזה משהו טוב, משום שבטוח שנוספו כמה צמחונים בעקבות השידור הזה, במיוחד בקרב הילדים.

   הגב
3. רחלי הגיב:

   27 בנובמבר 2005 בשעה 8:41 am

   אם כיוונת בדבריך אליי (כותבת הפוסט), הרי שלא דייקת בשני עניינים –

   אני אשה ולכן יש להוסיף את כינויי הגוף בנטייתם הדקדוקית הנכונה במקומות המתאימים.

   שנית, אמנם יהודיה וישראלית אנוכי (מה הקשר ללאום?! או שזה נכתב ברצף כברירת מחדל), אבל בכל הקשור למידת הרחמים המופעלים כלפי בעל החיים הנשחט, אני חולקת על דעתך המלומדת. זה לא הופך אותי ל"אחוזת שנאה עצמית". אתה כמובן עדיין יכול לדמיין ולהשליך מה בא לך. בכיף.

   תימוכין מ"הארץ" לעניין ההכאבה היתרה שבשחיטה הכשרה –

   ארגוני חיות: השחיטה הכשרה גורמת ליותר סבל

   השחיטה הכשרה גורמת לבעלי החיים יותר סבל משחיטה רגילה – כך טוענים אנשי "המועצה לרווחת חיות המשק", גוף המופקד על ייעוץ לממשלת בריטניה ונחשב למוביל בעולם בתחומו. כבר ב-1985 קבעו במועצה כי "עוצמת הסבל לפרה הנשחטת בשחיטה על פי ההלכה המוסלמית או היהודית, והנשארת בהכרה בעודה נחנקת למוות על דמה שלה, היא רבה ביותר". על פי ההלכה היהודית, יש להמית את בעל החיים באמצעות חתך יחיד בצוואר, והמוות נגרם כתוצאה מדימום. כשבהמות מומתות בצורה כזו, קובע דו"ח המועצה, נמשך הדימום עד שתי דקות, דבר המהווה התעללות. לעומת זאת, בשחיטה הנעשית באמצעות חבטה בראש או חישמול למוות, הנחשבת להומאנית, מאבדות החיות את הכרה. אחר כך מנקבים את אחד מעורקיהם והחיות מתות בלא שסבלו כמעט.

   המקור לשחיטה הכשרה הוא פסוק בספר דברים האומר "לא תאכלו כל נבלה", שמשמעותו איסור לאכול חיה שמתה שלא לצורך מאכל. כדי ששחיטה כשרה תחשב להומאנית יותר, יש לגרום לחיה לאבד את הכרתה במהירות, ולשם כך צריך להקפיד על שימוש בסכין מושחזת מכיוון שכאשר החיה מנסה לברוח והחתך לא נעשה בצורה מדויקת, דרכי הנשימה שלה עלולות להיקרע והיא תמות בחנק ובייסורים קשים.

   הפיקוח על בתי המטבחיים הופקד בידי השירותים הווטרינרים של משרד החקלאות. ב-2003 פירסם מבקר המדינה דו"ח חמור על הפיקוח, ממנו עולה כי רוב בתי המטבחיים מיושנים וכי "השחיטה נעשית בתנאים (תברואתים) ירודים".

   תמרה טראובמן ואמי אטינגר

   לינק ישיר – http://tinyurl.com/coj3b

   הגב
4. שמרית הגיב:

   27 בנובמבר 2005 בשעה 9:38 am

   גם אני הזדעזעתי בתחילה מהעניין הזה, וחשבתי שהוא ירד לגמרי מהפסים. אבל – קראתי כתבה קצת יותר מפורטת,ובה הוא הסביר שהוא הרגיש צבוע לסרב לשחוט טלה כאשר פרנסתו עומדת על בעלי חיים מתים. וכך, למרות שלא היה לו קל לעשות את זה הוא הרגיש שהוא חייב. ואת יודעת מה? אם כל אוכל בשר יעמוד מול הבררה לשחוט בעל חיים במו ידיו, אולי ירבו הצמחונים.

   הגב
5. רחלי הגיב:

   27 בנובמבר 2005 בשעה 10:47 am

   רמזים למה שאת כותבת מופיעים כבר בכתבה של שגיא קופר. זה לכאורה טיעון נאה שמעמיד את הסר הצעיר באור פחות אכזרי, אבל לא מכשיר את העניין מבחינתי (מה שאסוציאטיבית מוביל אותי גם לומר, "כשר אבל מסריח" ואין כוונתי לכשרות ההלכתית כאן, למען הסר ספק). אם ממש לא היה סופרמרקט בסביבה, אפשר היה להמם את העגל כדי שלא יתענה.

   מסכימה איתך לחלוטין בעניין השחיטה. כשילדים יודעים שהבשר מגיע מהפריזר, הם לא לומדים לקשר בין הפרה שעושה "מו" לבין מה שמוגש להם בצלחת.

   בימים האלה יוצא לאקרנים סרט בשם צ'יקן ליטל, על אפרוח חנאנה שמתברר כמושיע או משהו כזה (סליחה, אני לא קהל היעד אבל קראתי בעיתוני סופה"ש:-). געוואלד, שוב אני מדגימה את שליטתי בפרסומות :-0 – באחד הערבים הופיעה אחרי שקופית החסות שלו פרסומת ל"עוף טוב". יש הרבה דוגמאות בעניין, חומר למחשבה.

   הגב