המאמר שלהלן פורסם תחת הכותרת "להרזות מנחת" בגליון מאי 2008 (מס' 140) של "חיים אחרים", הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית. 

 יודגש שמידע מזהה ביחס למטופלים עבר שינויים על מנת לשמור על פרטיותם.   

פרולוג: שדה קרב מתוק

בתום המפגש בן השעה, האם הישירה אליי חצי חיוך מותש ומתנצל. כבר בראשית האבחון ההומאופתי של בתהּ, נוכחתי שאין צורך לבקש שתאפשר לילדה להתנהג בצורה טבעית, מפני שזו ממילא עשתה כרצונה ולא שעתה להוריה. גיליתי גם שסוכר לבן דווקא בא בכל צבעי הקשת: על הרצפה התגוללו עתה הרבה יותר מדי אריזות צבעוניות ומרשרשות של ממתקים שנלעסו, נשתו ונמצצו כהרף-עין. השתיים הגיעו אליי בעקבות בעיית המשקל העודף של הילדה בת השבע: אמא ותרנית וכנועה וילדה מכורה למתוק שמתמרנת את הוריה כדי להשיג עוד מנה: גונבת, משקרת, מתפרצת ואוכלת בסתר. נזקי ההתמכרות כבר ניכרים: הילדה סובלת מעששת, ממשקל עודף ומהמחיר החברתי שלו – הצקות, לעג ונידוי. ויותר ממה שקרוביה סובלים ממנה, נראה שעתיד לא בלתי-סביר מועיד אותה לחיי סבל עם עצמה ועם סביבתה.

כבר לפני עשור הכריז ארגון הבריאות העולמי כי יש להגדיר את ההשמנה כמגיפה כלל-עולמית. בעקבות הכרזה זו, נוסחו קמפיינים רחבי- היקף לשם צמצום מימדי הצרה. האבסורד הוא, שעל אף קמפיין ההרזייה שמתנהל שנים בגזרות שונות ולמרות המלחמה הנואשת שמנהלים מולה קהלים גדלים והולכים, מגיפת ההשמנה רק גדלה ומתעצמת.

ויש חמור מכך. נוטים להבחין בין השמנה (overweight) להשמנת יתר (Obesity) שהיא מצב קיצוני, בו ההשמנה עלולה לגרום לתחלואה ואף מוות. ניתן למדוד השמנת יתר במספר דרכים, שהעקריות שבהן הן עליית משקל הגוף הכולל למעל 15% מטבלת המשקל המומלץ (על פי גיל ומין) או מדד BMI של מעל 30. השמנת-יתר מהווה גורם סיכון במספר של מחלות, במיוחד במחלות לב וכלי דם.

השמנה במספרים

הממצאים כבדי-המשקל של סקר הבריאות והתזונה האמריקאי (NHANES) העלו כי בשלושת העשורים האחרונים חלה עליה משמעותית במימדי תופעת ההשמנה, ובארה"ב לבדה מדובר על שילוש מימדי מה שכאמור, מכונה מגיפה. רבע עד שליש מהילדים בארה"ב נחשבים לשמנים, והמצב אינו שונה מהותית באירופה. בארץ  מעריכים שהמצב דומה לשאר החברה המערבית. סקר בינלאומי שכלל את ישראל ושעוד יוזכר בהמשך העלה כי שיעור השמנת הילדים בגיל זה נמצא במקום שלישי באירופה. קיימות הערכות המנבאות שבחמש השנים הקרובות ישתווה שיעור הילדים השמנים בארץ לזה שבארה"ב

אך אכילת יתר, שאין בצדה פעילות גופנית נאותה, אינה הסיבה היחידה לבעיית ההשמנה. גורמים נוספים הם מניעים פסיכולוגיים שונים כמו בדידות, עצבות ודכאון; הפרעות הורמונליות; בעיות תורשתיות; גנטיקה; סביבה, חברה ותרבות. כמובן שגם נסיבות פיזילוגיות כגון הריון ולידה או גיל המעבר יכולים להשפיע משמעותית על משקל הגוף.

"היום היו שולחים את מרילין מונרו לעשות דיאטה" – השמנה בראי התרבות

דימויי "הגוף הנכון" ומשקל גוף "אידאלי" משתכפלים ונצרכים על ידינו כל העת, אך למעשה אינם מושג מוחלט ואובייקטיבי, אלא חלק מסך של תפיסות תרבותיות דינמיות ומשתנות. עם זאת, אשר בוחנים דימויים תרבותיים לאורך ההסטוריה האנושית – החל בצלמיות של אלות פריון, עבור בבטן דמויית ערימת החיטים של האהובה ב"שיר השירים" או בציורים רנסנסיים, וכלה בדוגמניות של ראשית המאה העשרים – ברור כי לאורך עידנים, מבנה גוף דשן ומלא נתפס כנחשק ומושך. למעשה, עד לראשית המאה שעברה, משמנים היו אטרקטיביים מפני שהעידו על בריאות (להבדיל ממחלות רבות שהתאפיינו ברזון), פוריות, כוח כלכלי וחשיבות חברתית. עם זאת, בתקופה המודרנית ועתירת הטכנולוגיה, מרבית המזונות ובפרט המשמינים זמנים לכלל הציבור ולכן התפיסה זו כבר אינה רלוונטית – ההשמנה נפוצה בכל המעמדות בעקבות כך, לראשונה בהיסטוריה, השמנה אינה מקושרת כלל לשפע (במחקרים מסוימים אף נצפה קשר לא צפוי בין עוני לבין השמנת-יתר מסוכנת, תופעה של העשורים האחרונים). יתכן שמכאן הדה-לגיטימציה של התופעה.

לגורמים אלה מצטרפים גם מחקרים רפואיים המראים קשר בין השמנת יתר להתקפי לב ומחלות נוספות. אנשים המוגדרים כבעלי עודף משקל או כשמנים (לפי מדד BMI  הידוע) הינם, על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, בעלי סיכון מוגבר ללקות בשורה של מחלות, החל מאי-ספיקת לב, מחלות עורקים, סוכרת, ולחץ דם גבוה, וכלה בדום נשימה, בבעיות נשימה וסוגים שונים של סרטן.

אמצעי התקשורת מאביסים אותנו – בעיקר דרך פרסומות – בייצוג לא בריא של דימוי גוף. מוכתב לנו מסר דכאני, מקבע ומלחיץ המזהה את הרזה עם היפה, ואת השמן, להבדיל, עם האחר והפגום. בחברה תחרותית, מוחצנת, שטחית וסקסיסטית, רזון הוא חזות הכל, ומשום כך מבטל ומנטרל את שאר ההישגים. הרזון מזוהה עם הצלחה ובריאות, ומיוחסות לו גם תכונות כגון אושר, ספורטיביות, מצליחנות ועושר. לעומתו, הסטריאוטיפ של האדם השמן הוא של גרגרן, טיפוס כושל שאינו שולט בסיפוק צרכיו, בהמי, מוקיוני אפילו. כיום, משקל גוף אינו רק התוויה בריאותית אלא הוא גם חלק מאידאולוגיה כלכלית. כמעט כל מי שחש/ה או נתפס כשמן מנהל מלחמה אבודה ומתמדת מתוך בטחון שברירי-ממילא, כאילו הזכות לאהבה ולמקום בעולם מותנית ביופי ולפיכך גם במשקל הגוף. הקמפיינים המבקשים להגביר את מודעות הציבור לנזקים הבריאותיים שבהשמנה מונעים מאינטרס ציבורי לשמירה על הבריאות, אך לא פחות מכך גם מאינטרס כלכלי לקידום שירותי רפואה, מוצרי קוסמטיקה, מזון דיאטתי, תוספי תזונה, מכוני הרזיה וכושר. תעשייה שלמה שמתרגמת הפחדה להרבה מאד כסף.

לרוב, אנו נכנעים להתנייה החברתית הזו, מטעמים בריאותיים או אחרים. נראה שדימויי יופי אלטרנטיביים לא מרבים ללבלב במחוזותינו. אני זוכרת שבתקופת לימודיי בחו"ל נחשפתי לקמפיין פרסומי של רשת מוצרי טיפוח, שכיכבה בה בובת ברבי מלאה (!) ודשנה (!) שהשתרעה על ספה כמו מודל עירום, נינוח ובטוחה בעצמה. אפשר להסתייג ממה שעלול להתפרש כאקט צדקני וחנפני שמנסה לכבוש פלח שוק שדוחה מעליו את העונג שבטיפוח הגוף. אפשר גם לראות במאמץ להטות את הכף אקט לגיטימי, בפרט כשהוא מפרק את את הדימוי הזוהר, הנוצץ, הבלתי-טבעי והבלתי-אפשרי של בובת הברבי. אך בשטף הקיים, נראה שהקמפיין הזה בטל בששים.

ההתבוננות ההומאופתית בבעיית משקל עודף והשמנה

גם בהנתן סיבות מגוונות להשמנה – גנטיות, מטבוליות, הורמונליות ואחרות – יש לצאת מנקודת הנחה שקיימת סיבה שמכתיבה את מבנה הגוף. "שיבוש מנגנון רעב ושובע", "פחד להחדר", "לא להיות אובייקט מיני", "חסינות מפגיעות וביקורת", "לאכול את העולם במקום לממש חלומות", "שליטה בזולת" ועוד כהנה וכהנה. כל אדם בונה (או הורס) את חייו בגוון האישי של עולמו הפנימי.

בהומאופתיה אין פתרונות קסם או נוסחאות. אין לנו פטריות פלא, אבקות קסמים אקזוטיות או פרוטוקול תזונתי שעונה על צרכי הכלל. אם הבעייה היא תזונה לא מאוזנת, אני שמחה להפנות לקולגות מתחום הנטורופתיה ולייעץ כמיטב יכולתי כשנראה שהפתרון נעוץ בתיקונם של הרגלי חיים מקולקלים. בכל שאר המצבים, הטיפול ההומאופתי מתמודד עם סוגיית המשקל העודף בעזרת התבוננות בהקשר הרחב של הנסיבות. מטרת הטיפול בהומאופתיה הקלאסית הוא להעניק פתרון פרטני, עמוק ו"שורשי" לנסיבות שגרמו להשמנה. כל אחת מהמטופלים שאתאר להלן סבל ממשקל עודף בגלל בעיות רקע ייחודיות לו, והשיבה למשקל תקין, לתיקון קשיים פיזיים נוספים ולשיפור דרסטי בחיי הרגש התאפשרו הודות להוליסטיות שבגישת ההומאופתיה הקלאסית. בשיטת הריפוי הזו, שהתפתחה בגרמניה לפני למעלה ממאתיים שנה, הטיפול משקלל מכלול תלונות במערכות השונות – פיזית, נפשית ומנטלית. ההתייחסות הרחבה אינה מבודדת גורם או תופעה אחת מתוך המשוואה. בשיטה ההומאופתית מופקים הטיפולים מחומרים טבעיים כגון צמחים ומינרלים, אשר ניתנים מינונים מזעריים בהתבסס על עקרון הקרוי "דומה בדומה יירפא". במילים אחרות, ההומאופתיה טוענת כי מה שנמצא כמחולל סימפטומים אצל קבוצת נסיינים בריאים, יכול לסלקם אצל מי שסובל/ת מאותם תסמינים.

דנו מקודם במקבץ הסטיגמות הנקשרות במושגי משקל היתר וההשמנה. המסר המאשים בדבר חולשת האופי, חוסר השליטה העצמית והחשש מאינטימיות פיזיות היה מובחן מאד במקרה של אריאלה (שם בדוי), אשה בשלהי השלושים לחייה שהגיעה לטיפול בעקבות משקל יתר ופסוריאזיס. "בכל שנה אני עולה חמישה-שישה קילו", פתחה ואמרה, "וזה כרטיס בכיוון אחד". כששאלתי איך התמודדה עם העניין עד-כה, אמרה שאין לה ממש מוטיבציה להתעמל או להקפיד על מסגרת של אכילה נכונה. ביקשתי שתספר עוד, ובתום שתיקה ממושכת אמרה בשקט "בדידות, זה הבדידות והלבד. גיליתי שטוב לי עם הלבד, טוב לי מדי. וגם רע לי מדי. אז אוכל הוא הפתרון". ביקשתי שתספר לי על נסיבות חייה ועל תחושותיה. במרווחים קצרים שבין שתיקות ארוכות, תיארה אריאלה בעובדתיות-יתרה שמערכת יחסים "מיתולוגית" הסתיימה בחטף ובכאב – אך סירבה לפרט על האופן, על תחושותיה או על התמודדותה. כששאלתי על התאבלות, השיבה: "כל הזמן ואף פעם. כנראה שאף פעם לא הייתי טובה בלבכות." עוד התברר שההשלכה המיידית ביותר התבטאה במשקל הגוף. כל מצוקה, זכרון כואב או כעס שלחו אותה היישר אל זרועות המקרר. הנחמה שסיפק לה האוכל היתה, כמובן, זמנית. מעגל קסמים של דימוי עצמי נמוך, ייאוש ולפיכך עוד ועוד פחמימות. מכל סוג, אמרה, אך בעיקר מאפים. לפעמים גם היישר מהמקפיא. הפסוריאזיס שהופיע בכמה חלקים מגופה, לדבריה, "רץ במשפחה", אך הופיע אצלה סמוך לפרידה והועיל מאד, גיחכה במרירות, במניעת קשרים נוספים. בתום התשאול, שהתייחס גם לתלונות וקשיים נוספים, אריאלה קיבלה טיפול הומאופתי הקרוי Natrium muriaticum המופק ממלח שולחני. במרכיב השגרתי כל כך בחיינו טמון גרעין, הנחשף ברקיחה ההומאופתית ומסוגל לסייע לאנשים שבנו סביבם חומה של איפוק וסגירות, שמסתירה אבל וצער על אובדן הקשר (במוות או בפרידה) שלא עובדו עד-תום. כאשר הרגשות אינם מתנקזים החוצה (בכי, התפרצות או כל סובלימציה, אפילו בדיבור), הם מוצאם פתחי מילוט החוצה, בדרכים פתולוגיות שונות. במהלך הטיפול הצליחה אריאלה להוריד ממשקלה בצורה הדרגתית ועקבית, בעיות העור שלה השתפרו בצורה משמעותית, היא הבינה שהחומות שהציבה – רגשיות ופיזיות, יכולות להתמוסס. היא גם דיווחה על שיפור במיגרנות שנהגו להופיע סמוך לקבלת הווסת.

בהקשר של בעיות משקל הנובעות מאכילת יתר, הטיפול ההומאופתי מבקש לפענח את הסיבות שאינן מאפשרות לאדם להנות ממשקל גוף בריא עבורו, ושואל מה מסמן עבורו האוכל. הטיפול ההומאופתי הקלאסי אינו מבקש "להכחיד התנהגות" או "לעצב מחדש הרגלים", אלא לאפשר לאדם לגעת בנקודה העמוקה ביותר של המצוקה ולפתור אותה בינו לבין עצמו. הפתרון אינו מתקיים במישור המודע, שכלתני או התנהגותי, אלא מאפשר לחשוף את הרווחים המשניים (הפתולוגיים, כמובן) המחפים על פצע כואב. המקרה של אריאלה מדגים איך ניתן היה למוסס, או לפוגג תפיסה שהכתיבה התנהלות כוללת, כאילו השומן והפסוריאזיס מגנים מפני פגיעה נוספת ו"מרפדים" את החשש מאינטימיות פיזית. יש להניח כי דינה של כל דיאטה במצב שכזה היה להכשל, מפני שהפגיעה המכתיבה את ההתנהגות לא זכתה למענה. לראייה – תוך מספר חודשים היא מצאה בן זוג והתקשרה לספר על אושר גדול.

השמנת-יתר יכולה לשמש עדות חיצונית לקושי פנימי שיש לאדם (זוגיות, עבודה, משפחה). ההשמנה היא אות קין, החצנת חולשה או כשל ביחסים האינטימיים עם המזון. עם זאת, במקרה הבא מדובר ברקע שונה לחלוטין ובנסיבות אחרות, שלפיכך נסתייע בטיפול מסוג נפרד.

יאיר (שם בדוי) הגיע למפגש עם אבחנה של דום נשימה במהלך השינה, שנגרם עקב מבנה צר של דרכי הנשימה העליונות. אל מעבדת השינה בה אובחנה בעייתו הגיע, מפני שחש לא עירני ונהג להתעורר בשעות הבוקר מותש ולא רענן. הסיבה אובחנה: עשרות אפיזודות קצרות של התעוררויות שלא זכר, ושהתבטאו בירידה בחמצון הגוף, בעייפות ובחוסר ריכוז. על אלה יאיר נהג לפצות באכילה מרובה של מזון מתוק ובצריכת קפאין, שעזרו לשמר רמת ערנות נסבלת במהלך היום (ואולי גבו את מחירן בלילה).  מן הידועות היא גם שמחסור בשנת REM מגבירה את התאבון, וכך היה יאיר שבוי במעגל קסמים, מפני שמשקל-יתר מגביר את הפסקת הנשימה החסימתית. מלבד העלייה במשקל, 20 קילו בקירוב, יאיר סיפר שהתופעה פוגעת באיכות חייו ומפריעה לו להתרכז בלימודים ובעבודה. בת זוגו, שהפנתה אותו לטיפול, סיפרה על אדם אובר-אינטלקטואלי, אגוצנטרי ועקשן. הצלבת המידע על הפסקת הנשימה (בהומאופתיה יש קרוב לעשרים טיפולים שונים במצב) , ועל המאפיינים הבולטים באישיותו של יאיר הביאה אותי לבחור בטיפול ההומאופתי הקרוי Sulphur והמופק מגופרית. הפסקות השינה נעלמו בהדרגה, ויאיר הצליח להוריד ממשקלו – אך "התעגל" במקומות שאפשרו לו ולבת זוגו יחסים נינוחים והרמוניים יותר.

עדנה (שם בדוי) הגיעה לטיפול עקב תת-פעילות של בלוטת התריס. עייפות קיצונית, עצירות ונשירת שיער רמזו, שהגנטיקה של נשות המשפחה לא פסחה עליה, ובדיקת הדם מיהרה לאשש זאת. עדנה הצהירה כבר בראשית המפגש שאין בכוונתה לפתח תלות בתרופות לכל החיים. "אני שואב אבק", היא הכריזה. "יש ימים שאני אוכלת כל מה שנקרה בדרכי, ועכשיו אני לא מצליחה להוריד את זה. גם אם אני נכנסת למסגרת של אימוני כושר וקורעת את עצמי ואולי גם מצליחה לסתום את הפה לכמה ימים ולא לטרוף את העולם, בסוף זה תמיד מסתכם בעוד שניים שלושה קילו". היא המשיכה ותיארה את עצמה כאדם כוחני, ממוקד-תוצאות, פעלתן ופרפקציוניסט. "כשאני מובילה", הכריזה, "כולם רגועים כי יודעים שאיתי מנצחים, אבל דווקא כאן, בנושא של המשקל, אני לא אני, אני הולכת אחורנית, אני קורבן של הנסיבות". מבחינה פיזית היא התלוננה גם על בריחת שתן, ועל העצירות העידה שהבעייה ליוותה אותה כל חייה.

עדנה קיבלה טיפול הומאופתי הקרוי Sepia officinalis שהתמקד בבעייה האנדוקרינולוגית, אך לא פחות מכך – בדפוסים הרגשיים, המנטליים והפיזיים המאפיינים אותה. היא הצליחה להשיל מעליה את כל המשקל שתפסה כעודף, והערכים המלמדים על תפקוד בלוטת התריס שלה החלו להתאזן בהדרגה. בין מצבי הקיצון שאפיינו אותה, היא מצאה מקום נוח ורך יותר, של אהבה עצמית וחידשה את הקשר עם הגוף שלה בדרך הרסנית פחות.

"נרקומנית הממתקים" הצעירה שאיתה פתחנו (נקרא לה עינב, ברשותכם), מייצגת בעייה מורכבת מזוית אחרת. כשאמה הביעה בפניי את חששה, שהמשקל העודף של הילדה בת השבע נובע מסיבות גנטיות, ביקשתי לבדוק את תגובתה והזכרתי מחקר שהתפרסם, לפיו חיות המחמד של אנשים המוגדרים כשמנים נוטות להיות שמנות אף הן. האם, עמוסת רגשות אשמה על עבודה במשרה מלאה ונושאת על גבה את זכרון הפרעת האכילה שלה-עצמה, אמרה לבסוף שהיא בעיקר מפחדת להעביר לבתה את אובססיית האכילה ממנה סבלה. יש מקום לחשש. כילדים אנו בוחנים את התייחסות הורינו אל גופם, מפנימים אותה ועשויים (או עלולים) להפוך אותה לחלק מדימוי הגוף שלו. להבנתי, החשש היה שעינב תאמץ קוד רגשי של אמה, לפיו "איך אני נראית"  חשוב מ"מי אני", שתחושת העצמי שלה תתבסס על פידבק מסביבתה. היה מקום לחשש שהיא תפתח דימוי גוף ירוד ואף מעוות, שלא תקבל את גופה, שתתעסק כל העת במעגלים של ציות לנורמות של אכילה ובהפרתן החשאית, עד כדי פיתוח הפרעת אכילה, התמכרויות מסוגים אחרים ונזקים חברתיים ונפשיים.

לו תרחיש זה היה מתממש, עינב לא היתה היחידה או הצעירה שבמקרים. מחקר רוחבי בכמה עשרות מדינות הראה שבישראל, כשליש מהילדות עד גיל ההתבגרות וכרבע מהבנים בגילאים המקבילים אינם מרוצים ממשקל גופם, ושרובם מנסים לווסת את משקלם בעזרת דיאטה. כדי להבין את חומרת הבעיה, חשוב לציין שרק כשליש משיעור זה של הילדים אכן נחשבים לבעלי משקל עודף.

כך שבמקרה של עינב, אימוץ דפוסים הרסניים מבית אמא נראה לא בלתי-סביר. אך לא פחות מכך, בשדה היחסים שבין השתיים נרשם קושי נוסף מלבד ההפרעה של האם, והוא התנהגות ותרנית ואי-הצבת גבולות. כששיקללתי את התמכרותה למתוק, את התנהגותה השתלטנית של הילדה מול הוריה (לעומת הנחמדות שהיא מפגינה במסגרות חברתיות), מצאתי שיש לתת לה טיפול המופק מצמח הקרוי Lycopodium clavatum. בתום כמה חודשים היא חזרה למימדים סבירים של התנהגות ושל גוף, גם הודות לתהליך הומאופתי שעברה אמה, שסייע לה להגדיר גבולות בצורה ברורה וסמכותית.

סיכום

עד כה, מתוך סך של למעלה מארבעת אלפים טיפולים, כמאה וששים פתרונות הומאופתיים למצבים שונים של השמנת יתר נמצאו יעילים בצורה מובהקת. האופנים הייחודיים של ארבעה מתוכם תוארו כאן, כל אחד מהם מאפשר תיקון דפוסים שהמחיר עליהם מתבטא, בין השאר, בהשמנת יתר. הומאופתיה מזהה בכל מצב – ובפרט בבעיות משקל – קושי בהתמודדות שמתבטא בסך של סיבות אישיות וייחודיות שאינן מאפשרות את משקל הגוף הנכון, אלא מתבטאות בהתנהגות הפוגמת בחיים.

מול מגיפת השמנה, מול מסרים תרבותיים שבלוניים, משעבדים ומסרסים בערך כמו מיטת סדום, מול אובססייה של ניטור משקל הגוף ו"תיקון" שלו, הומאופתיה מאפשרת לנו קשב וניקוי דפוסים הרסניים, לאחריהם ניתן לשוב למסגרת של סדר ונעימות. במצב בריא, המסר מאותת בחושים הנכונים, השפע אינו מציף ומטביע והשובע הוא אמיתי, חווית הגוף משתנה ושוב אינה מוקד ומקור של סבל ושנאה עצמית – אלא כלי תקין לחוויה ולתפקוד הרמוניים שלנו בעולם הזה, שמזין ומקיים אותנו בשפע בכל עת.