בריאות זה..

"..אנו חפצים להיות בריאים ולא לדעת מהי בריאות…" (סוקרטס)

הומאופתיה היא גישה פנומנולוגית. היא מטפלת מתוך התבוננות בסימפטומים, בתופעות. ה"מאחורי הקלעים" שלה, ה"איך", מנגנון הפעולה, לא ידוע לנו. לעת-עתה הוא בגדר נעלם (במובן המתמטי, לדידי גם במובן שמשמעו "לא נגיש, טמיר"). אפשר ליצור מטאפורות, אפשר להפריח תיאוריות, אפשר להציע אנלוגיות. אבל כל אלה נותרות ספקולטיביות ואולי גם, במידת-מה, יומרניות.

אפשר לעסוק בהומאופתיה באופן של פשט, טכני-חילוני, בלי לחפש את המסלול (מדעי או אחר) שיסביר את התופעה. אבל הדעת מבקשת הסבר, משהו ש"יניח את הדעת". אפשר להניח את ההסבר בצד, אפשר להניח שזה עובד. אפשר לראות פשוט שזה עובד. פשוט.

אנסה, אם כן, להסביר. בדבריי שלהלן אני נסמכת על ד"ר סמואל האנמן, מגלה ההומאופתיה, שמשנתו מאוגדת באורגנון של אמנות הרפואה, ספר שנכתב בגרמנית והופיע בשש מהדורות בין השנים 1810-1842. האנמן טוען בו, שאינו מייחס חשיבות להסברים על אופן הפעולה ההומאופתית, ומעדיף להקדיש את הדיון למתן הנחיות מעשיות לטיפול. הוא גם לא פורס בספר הזה, או בשאר כתביו, משנה רוחנית. עם זאת, ניסוחיו הותירו לדורות שבאו אחריו מרווחים מספיק גמישים, כדי להטעין את ההומאופתיה בפרשנות תלויית-תרבות ותקופה. אם, בגלגולו הראשון של הספר, האנמן (כימאי במיל'), מניח שיש איזשהו דבר-מה עלום שכזה, שבזכותו החומרים המדוללים פועלים, הרי שבגרסא הששית, כעבור שלושים שנה נוספות של פרקטיקה, הוא בטוח בממשותו. אל ה-Je ne sais quoi הזה נתייחס עכשיו.

התשיעי של האנמן

האורגנון בנוי סעיפים-סעיפים, ומתוכו אני מביאה בפניכם את הסעיף התשיעי, שאליו אני רוצה ושבה, בשל פשטותו, פיוטיותו, מועט המחזיק וגו'. בעקבות הצעת תרגום לסעיף, בו מניח לפנינו האנמן את רעיון הבריאות, אוסיף מהבנותיי:

"במצב האנושי הבריא, כוח החיים הרוחני (אוטוקרטיה), הדינמיס שמחייה את הגוף החומרי (אורגניזם), מושל ללא-מצרים ושומר על כל חלקי האורגניזם בפעולה מעוררת-הערצה, הרמונית וחיונית, הן בתחושות והן בתפקודים, כך שרוחנו מחוננת-ההגיון תוכל להשתמש בחופשיות בכלי החי והבריא הזה, לשם המטרה הנעלה יותר של קיומנו." 

הצעות לסדר, או: אודה לשמחה

• ראשית, טרמינולוגיה. 

"In the healthy condition of man, the spiritual vital force (autocracy), the dynamis that animates the material body (organism), rules with unbounded sway, and retains all the parts of the organism in admirable, harmonious, vital operation, as regards both sensations and functions, so that our indwelling, reason-gifted spirit can freely employ this living, healthy instrument for the higher purpose of our existence."

• המקור הגרמני מציין geist, שפירושו המילולי "רוח", ויתרה-מכך – "רוח רציונלית, תבונה טהורה המתבטאת באינטלקט, הגיון, תפקודים מנטליים גבוהים" וכולי. כלומר, האנמן מבחין ואף מנגיד בין הפונקציה הרוחנית למהות דינמית המכונה "כוח החיים", נציג, בא-כוח אינסטינקטיבי של ערכאה נעלה ממנו.
• ועכשיו, מעבר לדקדוקי העניות שטעמם אולי יתברר בהמשך, קצת תכל'ס.
• בריאות אינה מושג שניתן להגדירו על דרך השלילה ("העדר מחלה") – הבריאות קודמת למחלה, ולפיכך זקוקה להגדרה עצמאית. משמעה של בריאות אינו העדרם של סימפטומים או אבחנה פתולוגית ("אתה בריא עד שהוכח אחרת בבדיקות או אמצעי הדמייה", "בדיקות הדם שלך חזרו. עכשיו, רסמית, אפשר לקרוא לך חולה"). היעדר דיאגנוזה לא הופך אותנו בהכרח לבריאים.
• אגב, זהו לא סעיף הומאופתי בהכרח. במילים אחרות, הוא לא ממצה ומוציא את הגדרת ההומאופתיה, אלא תקף עבור אסכולות רוחניות וּויטאליסטיות נוספות, שהמשותף לכולן הוא הכרה בקיומו של עקרון מארגן שאינו חומרי. גרסאות מזרחיות יכנו את הכוח הזה קי, או צ'י, או פראנה. במערב בן-זמננו יש את רופרט שלדרייק (Sheldrake), שלקח את הרעיון אפילו צעד נוסף קדימה.
• ויטליזם – הגישה הזו קוראת לנו לשאול לא רק "איך" (שאלה שמקבלת הסברים מדעיים במאתיים השנים האחרונות) אלא גם "למה". התפיסה הויטליסטית, שלא כמו הפילוסופיה המטריאליסטית, גורסת שתפקודי האורגניזם החי נובעים מעקרון לא-חומרי הנבדל מהגוף הפיזי. שורשי החיים הם רוחניים, שם גם מתעוררת המחלה. יש משהו גבוה שמנביע את המחלה, לפני שהיא מתגשמת בפתולוגיה הגופנית, בבדיקות המעבדה, בשינויים מבניים. קרנה של התיאוריה ירדה עם התפתחות הרפואה המדעית. ככל שמעמיקה המחשבה הרדוקציוניסטית שמסבירה את התהליכים בפסים האלה, דומה שצריך כיוון חשיבה הפוך, עקרון מארגן שמתאם בין כל התהליכים.
• הסעיף הזה מציג אידאל. מתואר בו סדר היררכי ועם-זאת זורם. הרמוניה של תחושות ותפקודים, פנימה והחוצה, קלט-פלט מיידי והולם. יצירה שמתוזמרת ומבוצעת באופן הרמוני.
• ובהתאמה, מחלה היא קקפוניה, סתימה או דליפה, קלקול בצנורות השפע שמקיימים את המציאות הניתנת לתפיסה חושית (ועל כך – בפוסט המשך).
• גרסת 1913 של מילון ובסטר מדברת על בריאות כעל "שלמות פיזית, נפשית או רוחנית". עברו תשעים שנה או יותר, אבל החשיבה הזו נותרה בעינה. ה"או" הזה, עליו יקום ויפול דבר. לדידה של ההומאופתיה, אין מחלה רק במישור פיזי, או רק במישור רגשי, או רק במישור מנטלי. התפיסה היא שמשהו מתחיל לזייף, ומשם הבעיות מתחילות להתגלגל. כלומר, אין לקבוע שהכבד חולה ולטפל בו נקודתית וחד-צדדית, כאילו שאר האדם הוא "שטח סטרילי" מבודד ובריא. האדם הוא שחולה, האדם כולו זקוק לריפוי.
• מחלה פיזית היא רובד אחד של קלקול, הרובד הנגלה לעינינו בצורה המוחשית ביותר. אבל המחלה לא מתמצה בו. המחלה איננה הגידול. משהו ש"זייף" קדם לגידול, הגידול המדיד אינו אלא ביטוי של המחלה, שמתגשמת בסופו של דבר בגוף החומרי.
• ההומאופתיה אומרת, נרפא את האדם, ממילא כשנגיע אל "הברז הראשי", יפסק הזרזוף (או שמא, השצף..) הפתולוגי.
• בריאות מוגדרת לעתים כרווחה (well being) מתמדת ורצופה. יחד עם זאת, האנמן מדגיש, הבריאות היא כלי ולא מטרה-לכשעצמה. למרות הסתייגותו מהתיאוריה המכניסטית, האנמן לא מתיימר לקבוע מהי המטרה הזו ומותיר לנו למלא את הפערים כראות-עינינו.
• בריאות, במובנה הרחב, היא אקולוגית ("המטרות הנעלות יותר של קיומנו"). כלומר, העקרון ההוליסטי חל על מעגלים נרחבים שמעבר לעצמי.

  ולסיום סיומת (לפחות כרגע..), ציטוט מתוך The Alchemy of Healing, ספרו של אדוארד ויטמונט – רופא, הומאופת ופסיכולוג יונגיאני.

“We see that the descriptions of life, information, awareness, form, pattern, memory and meaning are overlapping and mutually inclusive. Patterns of awareness, information, entropy and negentropy are interconnected wholes. They function in a variation of qualitively and quantitively different shades. It may not be too far fetched to suppose that they are all aspects of one creative activity. This activity is encountered on the levels of both mind and substance. It manifests through a spectrum of different densities or qualities of informational field activity. It emanates from the unknown One or “spirit” field that John Wheeler has called “a meaning software”, located “who knows where”.

(Whitmont E., C. (1993). The Alchemy of Healing, Berkley, North Atlantic Books)