התפנתה משרת חלילן
30 בספטמבר 2004כתבו על זה ב-nrg
16 באוקטובר 2004אמיר בנבג'י מתאר במוסף הספרות של "הארץ" את השיבוש הקפיטליסטי שחל בהשכלה האקדמית. הוא כותב, האוניברסיטה אינה מוצר צריכה והסטודנט אינו לקוח. מילים נוספות – שיווק, מסחור, הסטודנט כלקוח נרגן והאוניברסיטה שמוכרת את עצמה כמותג.
מדויק וקולע, כך נראה לי. מחד, אנחנו לא חייבים כנסיית שכל מטילת מורא, ומאידך יש מעוזים שמוטב שלא יעברו וולגריזציה. יחי ההבדל הלא-קטן בין מזכירת חוג חביבה ומרצה נגיש/ה, לבין תובענות של סטודנט, שדורש ממך, המרצה, סיכומים מודפסים לשיעור הבא. קראתי היכן-שהוא, שהסטודנטים משלמים עבור הזכות להבחן על הידע שאליו הם נחשפים, וזהו. הבעיה היא שהמרצים, ולעתים מעגלים רחבים יותר של המערכת, נתפסים לא-אחת (וגם מדורגים) כנותני שירותים. ולפחות כאן בארץ, "לשרת" עדיין נתפס בהקשר אדנותי או ממוסחר – מישור מאד מצומצם של משמעות, לצערנו. רכישה (במובן הקפיטליסטי) של ידע .
אסיים ברוב-טקס, בברכת שנה אקדמית טובה ופוריה לסגל המרצים ולסטודנטים. ניפגש שם, בשמחות.
5 Comments
כי אם בכל הגישה להוראה.
הוראה אינה נחשבת בארץ. המרצים באוניברסיטה לא רואים את יעודם בה. הם רואים בהוראה מיטרד.הם רוצים לחקור,לפרסם את מאמריהם בשקט וללא הפרעה.
המדיניות של האוניבסיטאות בארץ אינה כוללת עדודם של מורים טובים. היא מעודדת את אלה שיכולים להביא שם וכסף.
הסטודנטים בסה"כ מייחלים למישהו שבאמת ירצה ללמד אותם.
ובכלל, אפשר לטעון דבר דומה ביחס לסטודנטים. לא כולם מגיעים למוסד להשכלה גבוהה מאהבת הידע, ידע לשמו. חלקם הלא-מבוטל יודע שתואר הוא תחנה יותר ויותר הכרחית בדרך להשגת מעמד נכסף.
יכול להיות שאמרו את זה לפניו?
http://www.notes.co.il/yemima/2834.asp
אני לא יודעת איך להתייחס למה שאת אומרת כאן. האם אתם מכירים מ"הארץ", האם שוחחתם, האם הייתה פה שאילה לא-מודעת או שמא צפונה מכך.. ואולי אפשר גם לומר ש-Great minds think alike , לא? אם התופעה ששניכם תיארתם כל כך בוטה (ונדמה לי שזה המצב), אזי יש להניח שהמחשבה תתעורר אצל רבים, נכון?
על כל פנים, זו תחושה שמלווה אותי כבר כמה שנים – כתלמידת תיכון (ערב אחד התבקשו כמה שמיניסטיות יפות במיוחד להתאפר, לטופף בנעלי עקב ולהסתובב עם מגשי תותים וכוסות שמפניה בין חמשושים קצת קהים והוריהם, בערב פתוח שערך מנהל ביה"ס לכבוד "מתעניינים" חדשים), כסטודנטית וכמרצה. שיחות עם מרצים ומורים אחרים מעלות תחושה דומה, וזו הפעם הראשונה שאני מעלה אותה על הכתב. כפי שאת מציינת בפוסט שלך ובדיון שהתפתח סביבו, זה מתחיל בגיל מוקדם מאד, ונמשך כל הדרך לאוניברסיטה. וחבל, זה לא צריך לחלחל לתחום הזה (גם לא לאחרים, אבל נו). זו צריכה להיות שמורת טבע. מה השלב הבא, ביחרו את המרצה חביב הקהל באמצעות שליחת SMS לדיקאן?
אם נשמעתי קצת עצבנית, לא זו היתה הכוונה. פשוט מדי פעם עולות במוחי תהיות אם אנשים לוקחים רעיונות מדברים שכתובים באתרים כגון אלה, בעיקר כשנעשה שימוש במונחים כל כך קרובים, וניסוח השאלה כפי שאת העלת אותה היה כמעט זהה. ויכול להיות שכמו שאת אומרת – גרייט מיינדס וגו'.