ויאגרה נשית? באמת?! (כי יש אופציות טבעיות ונכונות ממנה)

"בעלי יודה לך" הוא משפט שאני שומעת ממטופלות רבות לאורך השנים, כשהן מתלוננות על אובדן הליבידו. המשפט הזה נאמר בדרך כלל בחצי צחוק, אך כפי שאמר פרויד קשישא, הומור הוא אמצעי לפרוק מטענים נפשיים ולגעת בנושא כאוב, מסובך.

דווקא ביום השוויון לנשים שמצוין היום, חשוב לי להתייחס לבשורה אודות הויאגרה הנשית. כאילו מדובר באיזשהו פיצוח מכונן של תעלומה משחר ימי האנושות, ישנם גלים תקשורתיים מתוזמנים מטעם חברות יחסי ציבור, המייצרים ציפיה לתרופה המכונה "הויאגרה הנשית" (Addyi הוא שמה המסחרי, שמה הגנרי הוא fibanserin ). התרופה הזו אמורה "לתקן" את ה"תסמונת" הקרויה "תסמונת החשק המיני ההיפואקטיבי". מקפידים להדגיש כי מדובר בבעיית חשק אשר אינה נובעת מבעיות גופניות, מבעיות בקשר הבינאישי או כתוצאה משימוש בתרופות הפוגעות בחשק המיני.

אז ממה היא כן נובעת, אם כך? מה עם השחיקה? עם היומיום המפרך? עם תזונה דפוקה? אולי זו בעיית עיכול מציקה הגורמת לאישה להמנע מאינטימיות? כאבי אגן כתוצאה מחבלה או מאז ההריון? אולי זהו שימוש בגלולות שהותירו תופעות לוואי במשך שנים? מה עם עייפות מצטברת? עם בעיות בדימוי העצמי, או חווית גוף שלילית אחרת? ושמא מדובר בפגיעות רגשיות וגופניות? מה עם גלים טבעיים של גאות ושפל בתשוקה? מה עם איתותים עדינים שלא נקלטים בטלסקופ הקפיטליסטי? מדוע לייצר תסמונת ולהעביר נשים בריאות לצד ה"לא-נכון" של המיתרס? ובכן, אלה שאלות בהירות, אולי מתריסות. והן גם קצת רטוריות. התשובה היא במילה אחת מדיקליזציה. כלומר, להעביר תחומים אנושיים לטיפולן של חברות התרופות, כדי ליצור שוק, לייצר רווחים.

מהלך שיווקי מבריק (בשם הפמיניזם) – אך התרופה שנויה במחלוקת: התרופה הזו לא באמת חדשה. היא נמצאת בתמונה כבר מאז 2008, אך כמות תופעות הלוואי מנעה את החדרתה לשוק. מחקרים נוספים וקמפיינים שיווקיים שקראו לאיזון התמונה המגדרית (כלומר, שתהיה "ויאגרה גם לנשים", בשם זכותן להנות ממין) קידמו את האישורים להם נזקקה. מנגנון הפעולה של התרופה הזו אינו פיזיולוגי, כלומר בניגוד לויאגרה הגברית הפועלת על כלי הדם כאשר יש חשק, החומר הפעיל כאן עובד על שני מובילים עצביים במוח – הסרוטונין האחראי על ויסות מצבי רוח, והדופמין במוח האחראי על העונג. כלומר, ניתן באופן כוללני לומר שזו תרופה פסיכיאטרית. בפרט כאשר היא נלקחת על בסיס קבוע ולא נקודתית כאשר "רוצים אבל לא יכולים". האם זה שווה את המאמץ? בכתב העת The Science of Us מפורסם כי נמצא שתדירות יחסי המין עלתה בפעם אחת נוספת לחודש בממוצע, בקרב נשים שגילן הממוצע הוא 36.

גם תופעות הלוואי שלה הן לא מבוטלות: בחילות, סחרחורות, יובש בפה, לחץ דם נמוך, התעלפויות, עייפות ובמקביל – קשיי הרדמות..בשורה רעה נוספת היא שאלכוהול מגביר את תופעות הלוואי.

בהומאופתיה משרטטים את התמונה השלמה ולא משתמשים בארטילריה כבדה ובכיוון הלא-נכון. בהומאופתיה כשמבקשים לפתור מהשורש, קודם כל שואלים מה הסיבות? על מה זה בא לאותת? מהו המסר? מה הבעיה בקשר עם עצמך? ובקשר עם החצי השני שלך? אין לכך תשובה אחת, ולכן גם הטיפולים ההומאופתיים הם רבים מגוונים ונעים בין ירידה בליבידו ועד חוסר חשק מוחלט, ואף מיאוס מעצם המחשבה. זה אומר שבודקים איפה האישה חווה את הפגיעה בליבידו ביחס לעצמה, איפה היא כיום ביחס למד-התשוקה הנורמלי שלה. ומתייחסים לזה מתוך הקשר רחב. מתחשק רק קצת? לא בא בכלל? מעורר רתיעה? לעשות לטובת תחזוקת קשר ובלי שום רצון? כל אחת והמקום שלה על גבי הסקאלה.

והסקאלה הזו מבחינת הפתרונות ההומאופתיים היא רחבה עד-מאד: 170 טיפולים, לא פחות, אשר נמצאו יעילים בשיפור הליבידו הנשי. כל מקרה – לגופו. או שמא, כל מקרה – לגופה. בתמונה הבאה דגמתי את מאגר הנתונים ההומאופתים בנושא הזה. מה שניתן לראות, הקיצורים המקודדים הללו, הם למעשה שמותיהם המקוצרים של חלק מהטיפולים.

ומה אפשר לעשות בנתיים? לשאול את השאלות. לחפש פתרונות מעמיקים ומכבדים. הומאופתיה – כ מ ו ב ן.

ואפשר גם מעוררי תשוקה טבעיים (מה שקרוי, אפרודיזיאק) – רימון בכל צורותיו (במיוחד שמן רימונים, שיש לו השפעה הורמונלית מאזנת), קקאו (היי, לא שוקולית! אלא קקאו בצורתו הנקייה, רצוי אורגנית), ותבלינים מחממים כגון קינמון וג'ינג'ר, אשר עוזרים בהזרמת דם בגוף, ולאזורים הרלוונטיים בפרט.

אני מזמינה אותך לקרוא עוד על ענייני נשים, בכל מעגלי החיים.

ובכל שאלה את מוזמנת ליצור איתי קשר.

תודה: המידע על התרופה ונזקיה לקוח בחלקו ממאמר שפורסם באתר קופ"ח כללית, פרי עטן של מירי קרייזמן ושרי אופיר־לביא