להתחסן או לא להתחסן? זו השאלה (נזקי חיסונים)

יום עתיר כותרות מטרידות,  במידה וחיסוני הינקות מעסיקים אתכם כהורים, הורים-לעתיד, אנשי מקצוע או אנשים מודעים "סתם".

מצד אחד, דן אבן בכתבה ב"הארץ" הפורסת את הפילוח הדמוגרפי של ההורים המתנגדים לחיסונים.  מסתבר שעלייה בגיל ומצב סוציואקונומי קשורים מאד בהתנגדות של הורים לחיסונים. שווה לקרוא, גם הומאופתיה מוזכרת שם "על הדרך". http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2037454

שנית, דיווחים בימים האחרונים על נגיף הפוליו שנמצא בבדיקות השגרתיות של מי השופכין בדרום הארץ.

ושלישית, בעלון הבריטי הידוע והותיק, WDDTY (או בעברית, "מה שרופאים אינם מספרים לך"), סוקרים מחקר שבוצע לאחרונה בדרום אנגליה, לפיו שליש מקרב החולים בחצבת חוסנו בעבר כנגד המחלה. http://www.wddty.com/third-of-measles-victims-in-latest-outbreak-had-been-fully-vaccinated.html

וזה חומר למחשבה.

ומכאן, כמה הערות והצעות לסדר:

ראשית, על אף האזכור האגבי אצל אבן בסקירתו ב"הארץ", לא רק הומאופתים ידועים לרוב בגישה אמביבלנטית ביותר לחיסונים. ההסתייגות הזו אופיינית לתחומים רבים של טיפול טבעי. הסיבה היא מאד פשוטה. ילדים שנפגעים מחיסונים מגיעים לטיפולנו. רופא הילדים לא יטפל בהם, וגם לא האחות בטיפת חלב. מבחינתם, לפחות באופן מוצהר, כל בעיה המתעוררת מעבר לחום ו"קוועטשיות"  בשתי היממות שלאחר החיסון, כבר אינה קשורה לחיסון. ואז, עם אותן בעיות שונות, מגיעים לשיטות טיפול המכונות אלטרנטיביות. וכאן, כאשר הטיפול בילדים כאלה מתייחס לחיסונים כאל טריגר, הילד/ה שנפגע/ה משתפר לרוב בצורה דרמטית. אז הלינק ברור.

כל אחת מהמחלות שכנגדן מחסנים היא ברת-טיפול בהומאופתיה. אין לנו פטנט אחד ויחיד לאף מחלה. הלוואי, זה היה הופך את החיים של כולנו להרבה יותר קלים.

דוגמא אקטואלית, החצבת. יש למצבים של חצבת 74 טיפולים אפשריים בהומאופתיה, כל אחד מהם והדקויות שלו. בטרם היות החיסונים, הומאופתיה יכלה להמחיש את יעילותה בקרב אוכלוסיות נרחבות בהרבה. כיום המצב מסובך יותר, ולרוב אנחנו מתמודדים עם ניזוקי חיסונים.

לא ארחיב על הטענה כי לכל אחת ממחלות הילדות יש תפקיד בבשילה של מערכת החיסון, ושלמהלך הטבעי של המחלה ישנו ערך מוסף בהתחזקות הגוף. זו טענה נפוצה וידועה, ולצדה יש גם שורה תחתונה, פרקטית ודוחקת – מה עושים במקום. ועל כך כתבתי לעיל.

בנוסף, חשוב לזכור שהחיסונים בישראל מעולם לא היוו חובה חוקית, אע"פ שהם נתפסים ככאלה. ייתכן שהמחוקק, תחת לחצים מסויימים, שואף לשם. ולראייה, חוק ההסדרים השנוי במחלוקת שאבן מזכיר, בו נקבע כי ניתן לפגוע בקצבאות הילדים אם הילדים אינם מחוסנים. היבטו הספציפי של החוק אינו מיושם, נכון להיום. כלומר, החיסונים הם החלטה פרטית של הורים. גם להחליט ליישר קו עם המערכת זו החלטה. חשוב לקבל החלטה, לכאן או לכאן, מתוך בחירה ומתוך עיון במירב האינפורמציה. לדוגמא, האם כל החיסונים הם חובה קריטית? האם בצפיפות הזו ובשילובים המוכתבים על ידי המערכת? האם חייבים לחסן בגילאים הללו, או שזו בגדר העדפה של המערכת שבגילאים האלה יכולה עדיין לנטר דרך טיפות החלב? ועוד שאלות חשובות.

שער ראשון לאינפורמציה הזו: www.hisunim.com

זה לא שחור-לבן.  וכל הורה צריך/ה לקבל החלטות מושכלות ביחס לבריאות הילד/ה. לפעמים הבעיה אינה באי-ההתחסנות, אלא להיפך.

* עדכון כעבור יומיים, 6.6.2013: שרת הבריאות, יעל גרמן, מתנגדת ליישום הסעיף האמור בחוק ההסדרים.  גם אם הנימוקים אינם נובעים מנזקי החיסונים, עדיין מגיעים לשרה גרמן צהלולים/שאפו על ראייתה הרחבה והחברתית, ועל כך שאינה נכנעת ללחצי מערכת הבריאות (שכידוע, אינם מונעים תמיד מטובתם העליונה של האזרחים) . http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2039416