"אמנות או נמות" (להפריט את המדינה עד תום)
20 במאי 2006ממתק לאוזניים (מחקר עלאק על כשלון טיפולים משלימים)
5 ביוני 2006הפרטים לא ידועים, אבל..התקשורת עוסקת בעיקר בחטיפת גופתה של הפעוטה מתחת לאפה של המשטרה בידי ציבור חרדי שביקש למנוע את הנתיחה שלאחר המוות. בנתיים מסתננות שמועות על טיפול הומאופתי שכביכול עברה ושכביכול קשור לעובדה, שבמשך שבוע קדחה מחום ללא טיפול אנטיביוטי, ולבסוף נפטרה. אני חוזרת על הכביכול, כאמור, מפני שפרטים מדוייקים אינם ידועים.
בין אם מדובר בטיפול הומאופתי ובין אם-לאו (ההסטוריה מלמדת שקישורים כאלה בוצעו, גם אם לא היה בהם ממש), אני מקדימה הכנה הומאופתית למכה.
רשלנות זועקת לשמיים איך ייתכן שבמשך שבוע תינוקת קודחת מחום, גוססת והולכת, והסובבים לא נוקטים בצעדים חריפים כדי לשפר את מצבה?! במצב אקוטי נדרשים כלים אקוטיים.
כללים ברורים לטיפול במחלות חום בהומאופתיה קיימים כללים ברורים ביותר לטיפול במחלות חום. כתנאי או במקביל לטיפול ההומאופתי, חובה להבדק אצל רופא ולקבל אבחנה קונוונציונלית. חלק משמעותי מהקליניקה שלי מורכב מעוללים רכים, שלרוב הואבסו באנטיביוטיקה המון פעמים עד שההורים החליטו לשבור את מעגל הקסמים ולחפש פתרון תשתיתי. בכל טלפון שמעדכן על עליית חום או כאבי אוזניים או שיעולים וכדומה, אני מבקשת להבדק במקביל אצל רופא קונוונציונלי ולקבל ממנו דיאגנוזה וכן הבהרה, מהי חומרת המצב ומהי הדחיפות שבמתן טיפול קונוונציונלי. פעמים רבות ראיתי שהשאלה הזו (רצוי אצל הרופא הקבוע ולא רופא תורן שפחות מכיר את ההסטוריה הרפואית או ש-, תסלחו לי על הצרפתית, מבקש לכסתח) פתאום חושפת איזושהי פתיחות, למשל "אם האדמומית באוזן לא עוברת תוך יומיים והוא גם יאבד תאבון, בואו אליי ונבדוק, ואולי ניתן אנטיביוטיקה". ואז במסגרת הזמן הזו יש אפשרות לטפל הומאופתית, לפתור את הבעיה ולחסוך את השימוש באנטיביוטיקה.
קווים אדומים כשהמסגרת שבתוכה פועלים ברורה, קל להתוות תוכנית עבודה מעשית, עם סייגים. סייגים כמו למשל, "במצב הנוכחי, אם הומאופתיה לא מסייעת תוך יממה, ננסה פתרון קונוונציונלי". מוטב לחיות עם אנטיביוטיקה חד-פעמית ר"ל מאשר להפגע על מזבח "בחיים-לא-אנטיביוטיקה!". אז שוב, הומאופתיה שמבוצעת נכון יכולה לחסוך את השימוש באנטיביוטיקה ובהרבה תרופות קונווציונליות אחרות, ממושכות ומזיקות במידה כזו או אחרת. אבל קוים אדומים צריך לדעת להתוות.
תינוקת קדחה מחום שבוע ואז נפטרה, ישראל (היהודית) 2006 עם כל הצער, זו רשלנות של הסובבים, העדר מוחלט של שיקול דעת. שבוע הוא פרק זמן שמעבר לנימוקים כגון "ניסינו" או לחלופין "קצר בתקשורת". הומאופתים מקצועיים ומסורים שמטפלים בילדים יכולים לספר לכם שבמקצוע הזה עושים לילות כימים, אין קיצורי דרך, לא ממתינים ולא משתהים במצב שהוא דחוף.
שוב דממת אלחוט (אני מכבסת בפומבי) מלבד מורי, דר' חיים רוזנטל, שהתראיין לפני כשעה ב"העולם הבוקר", תכנית הבוקר של "רשת", לא שמעתי התייחסויות הומאופתיות לנושא. שתי סיבות יכולות להיות לכך – אני לא שותה בצמא את דברי התקשורת כל העת אלא מתעדכנת בערך פעם ביום דרך עיתונות און-ליין (נכון) ושניה, עוד יותר בלתי-תקשורתית ועגומה – באגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, הארגון שמייצג את ההומאופתיה המקצועית מול משרד הבריאות ומול הציבור, לא כ"כ מתפקדים בסיטואציות כאלה ומעדיפים לחכות עד יעבור זעם. אתם קולגות שלי שם באגודה, חכמים ונהדרים, אבל זהו סוג של מחדל. חבל.
