פתרון יעיל לשפעת עוד מימי השפעת הספרדית

אני ממש מתכבדת להביא בפניכם תרגום שבצעתי למאמר ארכני וארכיוני, הממחיש את יעילותה הפלאית של ההומאופתיה בשפעת הספרדית. מגיפת השפעת הספרדית פשתה בארה"ב ובאירופה בעקבות מלחה"ע הראשונה וגבתה עשרות מליוני קורבנות. ההומאופתיה מבוססת על עקרונות תקפים-תמיד ולא על אופנות. לכן, המסקנות העולות מהמאמר עדיין רלוונטיות גם אם נכתב כשסבתא שלי שתחי' רק נולדה. ההכנות ההומאופתיות שמצויינות בו משמשות את ההומאופתים עד היום, ובפרט בחודשים אלה. תודה לדר' מנחם אוברבאום מבי"ח שערי צדק שאיתר את המאמר ושלח לי. קהל ההומאופתים (ולא רק) שפוקד את בלוגי-זה הצנוע מוזמן בכיף ללנקק ולצטט מתוכו (תוך אזכור שם העוסקת במלאכה, במטותא). 

רגע לפני שצוללים לקרביו (חשוב לי שהוא יהיה נגיש אינטרנטית, גם אם חלקכם ינקר קלות אי-שם בסביבות הדיווח הארבעים וחמשה), הנה תמצית לועזית של המאמר. ואם תרצו תמצית עברית של התמצית הלועזית – שיעור התמותה בקרב חולי השפעת שטופלו בהומאופתיה עמד על 1% ואלה שבטיפול הקונוונציונלי – 30%. 

* * *

 טיפול הומאופתי בשפעת – הרמוניה של חמישים קולות

מאת ו. א. דיואי (W.A. Dewey), MD, אוניברסיטת מישיגן (הופיע לראשונה בכתב העת של המכון האמריקאי להומאופתיה ( (American Institute of Homeopath, מאי 1921

תרגום – רחל שבי 

במפעל המונה שמונת אלפים עובדים היה רק נפטר אחד [כתוצאה משפעת]. החולים לא טופלו עד מוות באמצעות תרופות קונוונציונליות. ההכנה ההומאופתית היחידה שנעזרנו בה היתה Gelsemium. לא השתמשנו באספירין או בחיסונים. פרנק וילנד (Wieland) MD, שיקגו

אחת הסיבות שיש למנות לזכות ההצלחה המרשימה במפעל הזה הוא העדר השימוש המקובל בתרופות קונוונציונליות. ברטון הייזלטין (Haseltine) , MD , שיקגו

מלבד השפעת עצמה, ישנה תרופה אחת שאחראית במישרין או בעקיפין למותם של כה רבים. כולכם מכירים את התרופה הזו, שמה הוא חומצה סליצילית [אספירין] (1). ההסטוריה של אספירין ידועה לכל. כיום אין לדעת מהי ההשפעה משככת הכאבים של החומצה הסליצילית. היא מזיקה בשני אופנים. השפעתה הבלתי-ישירה מתבטאת בכך שהאספירין נלקח עד שהחולה מגיע לאפיסת כוחות ומפתח דלקת ריאות. פרנק ל. ניוטון (Newton), MD, סומרוויל מסצ'וסטס

אף חולה שפעת אחד שבטיפולי לא נפטר כתוצאה מהמחלה; שיעור הנפטרים מדלקת ריאות עמד על 2.1% – הסליצילאטיים (2), כולל אספירין וכינין – היו הפתרונות היחידים-כמעט של הרופאים הקונוונציונלים, והיה די שכיח לשמוע את דיווחיהם על שיעור תמותה של 60% כתוצאה מדלקות ריאות. דדלי א. ויליאמז (Williams) , MD, פרובידנס

טיפלתי בשלוש מאות וחמישים חולים, מתוכם נפטרה אחת – חולה בדלקת ריאות שהגיעה אליי לאחר שלקחה כששה וחצי גרם אספירין (3) תוך יממה. קורה סמית' קינג (Smith King), MD, וושינגטון

דין ו.א. פירסון (Pearson) מפילדלפיה ריכז נתונים על 26,795 מקרי שפעת שטופלו אצל רופאים הומאופתיים, וששיעור התמותה שלהם עמד על 1.05%, בעוד ששיעור התמותה אצל הרופאים הקונוונציונליים היה 30%.

שיעור התמותה הנמוך בביה"ח קמפ לי (Camp Lee), שעל אחת ממחלקותיו הייתי מופקד, קשור חד-משמעית בכך שנמנענו משימוש באספירין. קצין הרפואה הראשי בירך אותי על שיעור התמותה הנמוך ביותר בבית החולים. לאחר שהקצין הראשי התרשם מההשפעה של אספירין על הדם וכן מהתוצאות שהשגתי בשימוש בהומאופתיה, הוא פסק שיש להמנע מהשימוש באספירין. שיעור התמותה צנח במהירות. קרלטון א. הרקנס (Harkness) , MD, שיקגו

בבית החולים ע"ש האנמן בסן-פרנסיסקו ההכנות ההומאופתיות ריפאו, בעוד שתוצאות שיטות טיפול אחרות התבטאו בהקלה לכל היותר. לורה א. הרד (Hurd), MD, סן-פרנסיסקו.  

לאגודה הרפואית ההומאופתית (Homeopathic Medical Society) של מחוז קולומביה הגיעו אלף וחמש מאות מטופלים, מהם חמישה עשר שנפטרו. שיעור ההחלמה בבית החולים ההומאופתי הלאומי (National Homeopathic Hospital) עמד על 100%. א. פ. ספינגטון (Sappington), MD, פילדלפיה

טיפלתי בלמעלה ממאה איש, אף אחד לא נפטר. בכל המקרים לא נתתי דבר מלבד הכנות הומאופתיות. באף מקרה לא נתתי אספירין. נפטר לי מטופל אחד, שבטרם הגיע אליי עם הפנייה מרופא קונווציונלי, הואבס באספירין. המגיפה הזו, חזקה שתעודד אותנו לאמונה מחודשת בהומאופתיה. ג. ה. רייט (wright), פורסט גלן, מרילנד

האספירין הגרמני קטל יותר אנשים מאשר התחמושת הגרמנית. ק. ג'. לואזו (Loizeaux), דה מויין, איווה

מהמגיפה של שנת 1899 זכור לי אצטניליד (4) והקורבנות שגבה. במגיפה הזו ידעתי שאספירין ונגזרות הזפת יפילו יותר חללים מאשר המחלה עצמה, וכך אכן קרה. רופא קונווציונלי אחד אמר לי שהבין שאספירין הורג את מטופליו, ולכן הפסיק להשתמש בו ופנה להומאופתיה ולתרופות כאלה ואחרות. א. ב. פיני (Finney) , MD, לינקולן נברסקה

שלושים רופאים בקונטיקט נענו לבקשתי למידע. הם דיווחו על 6,602 מקרים מתוכם 55 נפטרים, כלומר פחות מאחוז בודד. במסגרת עבודתי במערך התובלה טיפלתי ב-81 איש, כולם החלימו והגיעו ליעדם. כל אחד קיבל טיפול הומאופתי. בספינה אחרת נפטרו 31 איש במהלך ההפלגה.  ה.א. רוברטס (Roberts) MD, דרבי, קונטיקט

הומאופתיה הצילה את חייהם של הלוקים בשפעת ובדלקת ריאות, בעוד שאלה שנטלו נגזרות של זפת, ובפרט אספירין, ניזוקו. ו. ה. הנצ'ט (Hanchett), MD, אומהה נברסקה

באמצעות העמותה ההאנמנית הבינלאומית (International Hahnemannian Association) אספתי דיווחים על למעלה מ-17,000 מקרים של שפעת, ששיעור התמותה בהם עומד על % 4. ג. ב. סטרינז (Strearns), MD, ניו יורק

היו לי 300 מקרים ואדם אחד שנפטר; רופא הומאופתי טוב דיווח על 275 מקרים ואף לא אדם אחד שנפטר. אני קצין התברואה בעירי. רופא קונוונציונלי אחד דיווח על 294 מקרים מתוכם 15 נפטרים. הרופאים הקונוונציונליים השתמשו באספירין ויודיד הסידן (5). ה. ה. קראם (Crum), MD, איתקה ניו יורק

טיפלתי ב-455 מקרי שפעת ו-26 מקרי דלקת ריאות ללא פטירות. ההכנות – Gelsemium, Bryonia, Epis [כך במקור – המתר'] וכו'. ט. ג. ברנהיל (Barnhill) MD, פינדליי אוהיו.

הודגשה חשיבותן של ההכנות ההומאופתיות. מתוך 42 מטופלים שחוסנו, 24 לקו בשפעת והיו 8 מקרים של דלקת ריאות. כך שהחיסונים, כצעד מונע, נכשלו. ו. ל. לאב (Love), MD, ברוקלין.

אחד עשר איש דיווחו על 3600 מקרים, מתוכם 6 נפטרים. הרשימות שבידיי מראות על 750 מקרים ונפטר אחד. ההכנות העיקריות היו Gelsemium, Bryonia ו-Eupatorium. פ. א. סוארטואט (Swartwout), MD, ושינגטון

ההחלמה היתה איטית ביחס ישיר לשימוש באספירין, קודאין ותמיסת דובל (6). ג'יימס ו. וורד (Ward)  MD, סן פרנסיסקו

שיעור התמותה מדלקת ריאות במחנה עמד על 25.8%, הסגן האחראי הגיע למסקנה שיש להפסיק את השימוש באספירין, דיגיטליס וכינין, ומיד צנח שיעור התמותה ל15%, בטרם נעשה שימוש בטיפול כלשהו. זה היה המצב במחלקה אחת. הפרוצדורה הזו ננקטה במחלקות אחרות, וגם שם צנח שיעור התמותה ל15%, בלא שימוש בתרופות. ו.ט. פירסון (Pearson), MD, פילדלפיה

טיפלתי ב-618 חולים, מתוכם נפטרו חמישה. שלושה מתוך הנפטרים טופלו קודם לכן ברפואה קונוונציונלית.  ר.ס. פאריס (Faris) , MD, ריצ'מונד, ויומינג

רופא בבי"ח בפיטסבורג שאל את אחת האחיות אם היא מכירה טיפול טוב יותר מזה שבו הוא נוקט, מפני שרבים ממטופליו נפטרים. "כן, דוקטור. אל תיתן יותר אספירין, ולך לבית מרקחת הומאופתי, קנה הכנות הומאופתיות". הרופא השיב, "אבל זה הומאופתיה" והיא הבהירה, "כן, אבל אצל הרופאים ההומאופתיים שאצלם עבדתי לא נפטר אף חולה". ו. פ. אדמונדסון (Edmundson), MD, פיטסבורג

כשביממה הראשונה להופעת השפעת מזמינים רופא הומאופתי, נדיר שמתפתחת דלקת ריאות. השימוש במנות גדולות של אספירין, סליציאטים ואופיום גורר תוצאות הרסניות, שיעור תמותה מפחיד. א. ה. גרימר (Grimmer), MD, שיקגו

מרפי מלנסינג שבמישיגן טיפל ב-325 חולי שפעת במחנה שבו עמד שיעור התמותה על 20%. שיעור התמותה במרפאה ההומאופתית שלו עמד על פחות מ-3%. ו. ה. וילסון (Wilson), MD, שיקגו    

טיפלתי באלף חולי שפעת. יש לי הנתונים להמחיש את עבודתי. אף אחד ממטופליי לא נפטר. את כל הקרדיט יש לתת להומאופתיה, ולא לאמריקאים ממוצא סקוטי ואירי! ט. א. מקאן (McCann), MD, דייטון, אוהיו

באוקטובר 1918 טיפלתי בכמאתיים חולי שפעת, ואף אחד מהם לא נפטר. ו. ר. אנדרוז (Andrews), MD, מנינגטון, ויומינג

דר' בוג'ר (Boger) מפורטסמות' ניו-המפשייר טיפל ב-331 חולים, מתוכם נפטרו שניים. דר' בסקום (Bascom) מלייק וילסון שבמינסוטה טיפל בשלוש-מאות חולים, אצלו לא נפטר איש. א.ה. פרייס (Price) MD, בולטימור

המילה "הומאופתיה" מבטאה כל כך הרבה מהטוב והאמיתי והשימושי שברפואה של שנת 1919. א. ס. היימז (Haimes), MD, פילדלפיה 

טיפלתי [באמצעות הומאופתיה] ב-267 חולי שפעת, אף אחד לא נפטר. א.ב. הואז (Hawes), MD, ברידג' ווטר, דרום דקוטה

תוך חודש אחד טיפלתי ב-65 חולי שפעת, מתוכם נפטר אחד שסבל משחפת. פ. ק. ת'ורנהיל, MD, אלמה, מישיגן

אחד הרוקחים הבולטים במונטריאול אמר לדר' ט. א. מקאן (McCann) שהוא ועמיתיו ספרו תשע מאות חולים שנפטרו משפעת. כשנשאל באיזו תרופה השתמשו הכי הרבה, השיב שבאספירין, שהיתה יעילה יותר מכל שאר התרופות גם-יחד. ההנחיה היתה לקחת כדור אחת לשלוש שעות, אך רבים לקחו כמות כפולה. אין צורך להרחיב על כך את הדיבור. (אין ייחוס לכותב, אולי דילון שלהלן – המתר')

שבעים וששה מטופלים בבית יתומים פיתחו שפעת, אך אף אחד לא סבל מדלקת ריאות או נפטר. מרביתם הסתייעו בBryonia- ו-Gelsemium, בלי צורך בהכנות הומאופתיות אחרות. ג'. ג דילון (Dillon) , MD, פארגו, צפון דקוטה

נסיוני מלמד על כך ש-Gelsemium היתה ההכנה המתאימה כמעט בכל המקרים, ושהיא עשתה את העבודה במצבים הראשוניים. א.ב. הוקר (Hooker), MD, הרטפורד, קונטיקט

נמסרה לידיי חבילה שהכילה אלף כדורי אספירין, מהם 994 מיותרים. אני חושב שנתתי חצי תריסר, בשאר לא היה צורך. השתמשתי במעט הכנות הומאופתיות, כמעט בכל המקרים נתתי Gelsemium ו-Bryonia. אם הייתי הראשון שהגיע אל החולה, הוא לא נפטר, אלא אם נשלח קודם לכן לבית המרקחת לקנות אספירין. במקרים כאלה כבר נאלצתי להתמודד עם דלקת ריאות. ג'. פ. האף (Huff), MD, אוליב ברנץ', קנטקי

אספירין ושאר תוצרי זפת ראויים לכל גנאי והם אחראיים לגרימת מוות מיותר. האספירין, הזמין כל כך, הוא התרופה הקטלנית מכולן. הוא מקל על הכאב, אך זוהי הולכת שולל גמורה. במקרים רבים, האספירין פגע בלב, החליש את הכוחות, גרם לתמותה במקרים פשוטים והאט את ההחלמה. בכל המצבים הוא ממסך את הסימפטומים ומקשה ללא-הכר על בחירת ההכנה ההומאופתית המתאימה. כפי הנראה, אין לאספירין יכולת לרפא מחלות, ויש למנוע את השימוש בו. גיא בקלי סטרנז (Stearns) , MD, ניו יורק

אלף רופאים אינטגרטיביים (7) התבקשו לנקוב בהכנות הכי יעילות בשפעת ודלקת ריאות. למעלה מ75% ציינו את Aconite ו-Bryonia בדלקת ריאות. האחים לוייד, סינסינטי

מחקר ניסויי שנערך במעבדה להיגייניה בוושינגטון לא מצא ראייה לטובת חיסונים נגד דלקת ריאות. "שוו בנפשכם הודאה שכזו ביחס להכנות עתירות הנסיון שלנו Gelsemium, Rhus tox. Eupatorium וכן הלאה. השימוש בהן ברור, קבוע, בלתי-משתנה ותמידי" (Homeopathic Recorder, אוקטובר 1920)

שירותי הרפואה הציבוריים במקסיקו השתמשו לשפעת בעיקר ב-Veratrum viride , Gelsemium ו-Bryonia. התוצאות היו מצויינות, אף לא נפטר אחד. ק. א. פישר (Fisher), MD, שיקגו

הסיבות שבזכותן ילדים החלימו טוב יותר ממבוגרים במגפת השפעת היו כדלקמן – הרופא בדק אותם בשלב מוקדם יותר, הם לא הואבסו ב"תרופות הפלא" או באספירין, השכיבו אותם ונתנו להם את ההכנה ההומאופתית המתאימה. דר' ג'. פ. קוב (Cobb), שיקגו

כל מטופליי שמתו משפעת לקחו מיוזמתם אספירין לפני שהגיעו אליי. ו. פ. בסט (Best) , MD, אינדיאנפוליס

יש מי שיכול לשאת את האספירין, יש מי שיכול לשאת את השפעת, אך איש אינו מסוגל לשרוד הן את האספירין והן את השפעת. דר' טיילור (Taylor), פילדלפיה

ההכנה ההומאופתית Gelsemium לא פוגעת בתפקוד הלב, היא טובה מאספירין או תרכובות הזפת האחרות, בכל מה שקשור לגריפה. ג'. א. מונק (Munk), MD, לוס אנג'לס

המליצו למטופלים רבים לקחת אספירין למניעת שפעת ודלקות ריאות. מטופלת אחת לקחה 15.5. גרם תוך 48 שעות. גופה התכסה בכתמים אדומים, והיא אושפזה עם אבחנה של שנית. רבים מהחולים שהגיעו לבית החולים Haynes Memorial הואבסו באספירין, קודאין, מורפיום ודיגיטליס. פקידי ממשל היללו את בית החולים שלנו על הטיפול ההומאופתי בשפעת. אין אצלם תמימות דעים, אך בבוסטון סבורים כי יש לנו טיפול נהדר לשפעת. סמואל קלמנט (Clement), MD, בוסטון

בתקופת השפעת, כמעט כל חולה שנפטר קיבל אספירין. כולם האמינו בזה, מפני שהתרופה הקלה על הכאבים ונחשבה לבלתי-מזיקה. התוצאה היא אלפי נפטרים שהיו כיום בין החיים, אילו יכלו לסבול קצת. הם מתו כמו זבובים מפני ש"המדע" עשה כל שביכולתו כדי "להציל" אותם. א. פ. סטיבנז (Stevens) , MD, סנט לואיס

טיפלנו ביותר משלוש מאות חולי שפעת מבין חיל העתודאים. אף אחד לא נפטר. ההכנות ההומאופתיות העיקריות היו Gelsemium, Bryonia ו-Ferrum phosphoricum. רק במקרים בהם נלקח אספירין, נמשכה ההחלמה יותר זמן או שאובחנה דלקת ריאות. ס.ב. סטאופר (Stouffer), MD, אן ארבור

במאה וחמישים המקרים הראשונים של השפעת, ההכנות העיקריות היו Gelsemium  ו-Bryonia. מעטים מאד סבלו מדלקת ריאות, אף אחד מאלה שטיפלתי בהם מרגע הופעת המחלה. רק אחד ממטופליי נפטר, אדם כבן שישים שסבל מאסתמה והגיע לאקלים של מינסוטה באמצע החורף, דלקת ריאות זיהומית של-ממש. ו. א. לאונרד (Leonard) , MD, מינאפוליס

טיפלתי בכחמישים חולי שפעת ושני חולים בדלקת ריאות, מהם אשה בהריון. כולם החלימו. ההכנות ההומאופתיות – בעיקר Gelsmium , Bryonia ו-Rhus. ו. בורקה (Boericke)  , MD, סן פרנסיסקו

טיפלתי ביותר ממאה חולים בשפעת ודלקת ריאות. שניים נפטרו, אחד לקח אספירין במשך שבוע בטרם פנה אליי, והשני מקרה קשה עם חום גבוה מההתחלה. ההכנות ההומאופתיות – Gelsemium ,Eupatorium, Bryonia וכולי. ס.פ. ברייאנט (Bryant), MD, סיאטל

טיפלתי בכחמש מאות חולים, רבים מהם סבלו מדלקת ריאות. שניים מהם נפטרו. לא השתמשתי באספירין ולא התרתי את השימוש בו. ההכנות ההומאופתיות העיקריות היו – Belladonna, Gelsemium, Sticta לתופעות הגרון, Mercurius, Natrum muriaticum ו-Kali muriaticum. א.ב. פאלמר (Palmer), MD, סיאטל

אגודה בין-לאומית למניעת שחפת, המורכבת מנציגי כל המדינות שחתמו על אמנת חבר הלאומים ומנציגי ארה"ב, הוקמה ב-19 באוקטובר, במסגרת כינוס וועדה בין-לאומית למניעת שחפת בפאריס. המפגש הראשון ייערך בסתיו 1921 בלונדון.