מחלה זה..
20 באוגוסט 2004One Way
25 באוגוסט 2004לא בבית-ספרנו (הקדמה)
תרופה קונווציונלית מוגדרת כך: "חומר כימי אשר נכנס לגוף, מתערב במערכותיו ותוצאת התערבות זו מביאה להטבה צפויה ומוכחת במצב הסובל". (אופנהיימר, עדנה. "הטיפול התרופתי". עם עובד תל אביב, 1999)
"כל הדגשים צריכים להתקיים יחד", ממשיכה דר' אופנהיימר: חומר כימי פירושו "חומר מוגדר כלשהו שניתן לזהותו ולמדוד את כמותו", שישפיע על "תהליכים פיסיולוגיים קיימים", "התערבות בתהליכים אלו דורשת נוכחות פיסית של התרופה" ו"ידיעת מנגנון הפעולה של תרופה" (שם).
אם זה לא ברור מספיק לענייננו, דר' אופנהיימר אומרת במפורש כעבור כמה פסקאות שהומאופתיה, בדומה לשיטות טיפוליות נוספות, אינה עונה על אחד או יותר מהתנאים להגדרת תרופה. ניתן, אמנם, לזהות במדויק את מרכיביה המקוריים של ההכנה ההומאופתית ולנטר את תהליך הפקתה, אך לאחר שדוללה מעבר למספר אבוגדרו, לא ניתן לזהות בה "נוכחות פיסית של התרופה". גם מנגנון הפעולה שלה לא ממש נהיר לנו.
באתר משרד הבריאות נוקטים במגוון יצירתי של מונחים כדי לעקוף את השימוש במינוח "תרופה" בהקשר ההומאופתי. מלבד המושג "תכשיר", שבו נעזרים בעקביות, עושה המנסח שימוש גם ב-"חומר", "הכנה" ו"תמיסה".
כן בבית-ספרנו (הכנה)
בואו נקרא לזה "הכנה מדוללת ומנוערת". הכנה הומאופתית אפשר לכנות רק את מה שהותאם לאדם על יסוד דמיון בסימפטומים. בהעדרו, אין יחס של הומאופתיה בין ההכנה לאדם, ומדובר בחומר-לשעבר ותו-לא.
ואפשר גם פשוט, רמדי (Remedy), לשם הקיצור.
לאיזה רובד פונה הרמדי (או-לה-לה)
כזכור, האנמן החל לדלל ולנער את התרופות שהפיק מתוך כוונה לצמצם את תופעות הלוואי שגרמו החומרים (התרופות הפופולריות של ימיו היו כספית, ארסן, עופרת וכיוצא באלה מרעין בישין). עם השנים הסיק, שדווקא הפרוצדורות האלה, דילול החומר וניעור התמיסה, מגבירות את כוחה של התרופה. במילים אחרות, הפקת ה"תרופות" ההומאופתיות, המנוגדת לאינטואיציה הרוקחית – עיזבו, הקומון סנס-ית – צמחה באופן אמפירי, מתוך הקליניקה, מלמטה למעלה. ההסברים הויטליסטיים באו לימים.
הגדרנו בריאות ומחלה לא רק במובנן השניוני – כלומר, ביטויים חומריים-מעבדתיים או העדרם -אלא כמצב של רווחה והרמוניה או, לחלופין, קלקול גבוה שבהמשך מתבטא במצוקה גופנית ו/או נפשית. לפיכך, על הרמדי לגעת ברובד לא-חומרי, ולשם כך להיות לא-חומרית לכשעצמה.
The Proof is in the Proving
בני-זמנו של האנמן טיפלו בחולים באמצעות עלוקות, אמבטיות כספית או הקזות דם. האנמן, שמאס בפרקטיקות הבלתי-יעילות, ניסח באורגנון, ספר הפילוסופיה והמתודולוגיה ההומאופתיות, פרוטוקול חלוצי (ס' 105-145) ובו כללים לעריכת ניסוי על מתנדבים בריאים. לפי עקרון הדומה העומד ביסוד ההומאופתיה, משנבדקו ואומתו הסימפטומים עליהם מדווחים הנסיינים, תינתן הרמדי שיצרה אותם לאנשים הסובלים מאותן תופעות.
התחום המחקרי בהומאופתיה עבר תמורות רבות, וכיום מתבצע הניסוי הקליני (שבז'רגון ההומאופתי קרוי "פרובינג", ולקוח מהמושג הגרמני prufung [ניסוי] ש"אונגלז") בתהליך רב-שלבי ומורכב, המקפיד גם על עקרונות הסמיות-הכפולה והשימוש בפלצבו.
הקריטריונים לפרובינג השתנו. נכון להיום, אין גוף אחד בעולם ההומאופתי שמבצע רגולציה של הניסויים הקליניים, אלא הרבה יוזמות בשטח, המצייתות למסמך שפרסמה המועצה האירופאית להומאופתיה קלאסית. המסמך הזה מציג מכנה משותף בסיסי ביותר, ורבים הם "מהדרי המצווה".
לא על הפרובינג לבדו (תוספים)
האנמן, בכתביו, מדבר על זיהוי הפעולה הטהורה, האובייקטיבית, של החומרים בניסוי מבוקר על בני אדם
(למרות שמאז ימיו למדנו שיעור אחד או שניים בפיזיקה (או, לחלופין, בעבודת שדה אנתרופולוגית)).
ממשיכי דרכו של האנמן, נסמכים על הפרובינג, ועליו בלבד.
יש המוכנים, עם זאת, להסתכלות רחבה יותר, בין תחומית – בוטניקה, זואולוגיה, טוקסיקולוגיה, ביוכימיה ועוד. המטרה היא להשתמש במשאבי המידע שעומדים לרשותנו, מפני שתפקידנו לרפא את החולה, וכל עוד מדובר בחוק ההומאופתי – אל לנו להתעלם ממידעים ממקורות שונים. אינפורמציות נוספות יכולות להנגיש את ההבנה, לחשוף בפנינו את משמעות החומר בתוך העולם שלנו. לכן, יש "לראיין" את החומר, ללמוד את הפוטנציאל שמגולם בו, לאסוף את כל מקורות המידע האפשריים ביחס לחומר המקורי ממנו מופקת הרמדי ולתפקיד שהוא ממלא במארג שסביבנו. וזה כל (או רוב) הקסם שבלימוד ההומאופתיה. לפחות עבורי.
השארו עמנו (פרומו ומתאבן)
בפוסט המשך – על בטיחות ההכנות ההומאופתיות, כללים ומשך פעולה.
בינתיים, אתם מוזמנים לבקר בשני בתי מרקחת, אחד אמריקאי ואחד בריטי, שמציעים חיפוש במאגר הרמדי'ס שלהם.
10 Comments
שמעתי רבות על הומאופתיה, ולצערי איני מבין בנושא. הארת כמה נקודות מעניינות וחשובות, ומקווה שתמשיכי בסדרה זו של מאמרים חשובים ומאירי עיניים.
תודה.
אז בואו נשים את זה על השולחן: Remedy פירושו תרופה. לכן להגיד "שוין, לא נקרא לזה תרופה אלא רמדי" זו פשוט הטעיה של הקוראים.
אבל שוין, הרי כל ההומיאופתיה בנויה על מארג כזה של מלים, שמכסות על העובדה שהתרופה ההומיאופתית מכילה למעשה מים, וזהו. לפחות זה בריא.
הרושם שמתעורר אצלי למקרא דבריך הוא של זלזול בהומאופתיה, לאו-דווקא מתוך היכרות איתה. אתה מוזמן לקרוא את הפוסטים הקודמים שלי בנושא, ואם עדיין נורא מתחשק לך להביע הסתייגות (מתבקש, בהיותך סטטיסטיקאי) או לבקש הבהרה, אנא עשה זאת באופן ענייני ונטול ארומה השתלחותית.
"רמדי" זו נקיטה מכוונת במינוח זר שנועד להבדיל בינה לבין תרופה במובן הקונוונציונלי.
לפני שאתה יוצא בהכרזות על הטעיית הקוראים, עשה טובה וטרח בכלל לקרוא את הפוסט, במיוחד הפסקאות הראשונות, במיוחד הציטוטים. זו בדיוק מטרתו (ומטרת הקודמים לו) – להמחיש את ההבדלים בין הגישות.
ההבדלים האלה מגולמים מילולית במינוחים: גם בלעז, בפרט באנגלית, נוקטים ב"רמדי" שהוא מונח ארכאי ולא חופף ל"מדיסין" וכו', מאותם טעמים ממש.
ניתן להתייחס לרמדי כאל רפואה, ואל medicine כאל תרופה.
כלומר רמדי הוא ההליך בכללותו.
להבהרות אנא פנה ל http://www.webster.com/.
(ההבדלים דקים, אם בכלל).
בכל מקרה, השימוש במילה לועזית לתאר מונח זהה בעברית אך בעל משמעות אחרת הוא לגיטימי לחלוטין. אף כי אני חייב להודות רחלי כי הייתי מעדיף לראות מילה בעברית, שכן לעשות שימוש ברמדי זה קצת (איך לומר את זה) עצל לטעמי.
מה שכן, אני חייב להודות שאחרי שקראתי יותר מפעם אחת וממספר מקורות על הומאופתיה אני עדיין לא ממש מבין.
אולי העקרונות הבסיסיים מנוסחים בצורה עמומה מדי בשבילי, אולי הלשון בה נעשה שימוש נועדה לייצר עמימות.
אני אשמח לקרוא הסבר לילד מפגר שכמותי אודות הומאופתיה (גם קישור לאתר באנגלית יספק אותי…).
1. Remedy <-> Medicine
ב"אבחנה מבדלת" בין שני המונחים, remedy ו –medicine, השורה התחתונה היא שהראשון הוא ארכאי ובעל משמעויות יותר ממוקדות, בעוד שהמשמעויות של השני נרחבות יותר, ומביאות איתן הקשר של חומריות (וגם ממסדיוּת, אבל זה כבר עניין אחר לגמרי) והשלכות משפטיות (ללא-רופאים אין היתר לתת תרופות).
מעניין שגם משרד הבריאות הישראלי (שלא אוסר על שימוש בהכנות הומאופתיות), לא מכנה אותן "תרופות", כפי שציינתי בפוסט.
בספר שחביב עליי, Bloomsbury Dictionary of Word Origins, מצויין כך:
לשתי המילים שורש לטיני דומה, mederi, שמשמעו "לרפא" (heal), וממנו נגזרות כל מילות הריפוי באנגלית. עם זאת, המילים ה"מדיציניות" (medicament, medicate וגו') מתייחסות להיבט *המעשי* של עיסוק ברפואה או מתן תרופה, בעוד שלremedy הוכנסה עוד בימי משול הלטינית משמעות של דבר-מה שמתקן קלקול (wrong). למשל, כשאני רוצה לדבר על תיקון מצב, אני יכולה לנקוט בפועל to remedy, אבל לא to medicate.
חשוב לזכור שההומאופתיה נהגתה ופותחה בגרמנית. האנמן נקט בשני מונחים, heilmittel ו-arznei, אבל אמר, בסופו של דבר, אם זה מרפא, לא חשוב איך קוראים לזה אלא בתקשורת הפנימית שלנו. מה שכמובן גורר את השאלה, אז מהו ריפוי? (תיכף, כהרף עין, סעיף 3..)
2. המונח הראוי בעברית?
Remedy היא המושג השגור בז'רגון ההומאופתי הלועזי, כדי להבדיל מהmedicine הקונוונציונלי. במעבר לעברית, ניסו לגייר את המושג – יש הנוקטים ב"תיקון" (במובן הרוחני, התקבל בחוגים מאד מצומצמים של מטפלים), "ארוכה" (כנ"ל) או "פוטנץ". בפוטנץ אין הכוונה ל-potency הפרמקולוגי (שבעברית צחה קרוי "פוטנטיות", כמה חומר צריך כדי להשיג תגובה רצויה), אלא ל"עוצמה" (גם אם שורשיה לא מדידים).
כל תרגום מביא ניחוחות ואסוציאציות שלא בהכרח היו בשפת המקור, ומאידך מאבד דקויות שכן היו ביצירה הראשונית. בהעדר מושג טוב, אחד-על-אחד, מעדיפים להשתמש גם בעברית ב"רמדי". עומרון, אם יש לך הצעות, אני אשמח לשמוע..
3. עמימות, גם לעומרון
אני מניחה שיותר מתסכים איתי שיש כמה פרדוקסים בהומאופתיה, לרפא בעזרת מה שמחליא, לתת מינון שהוא "גורנישט מיט גורנישט"… אבל כמה מוזר שזה עובד במקומות שבהם לא ניתן להניח שעקרון הפלצבו פעל – תינוקות, בעלי חיים, טיפול ללא ידיעת המטופל..
בעזרת הסברים חושיים אתקשה להוכיח *למה* זה עובד. אבל מעבר לתיאוריות, בשטח זה קורה כל הזמן. ההומאופתיה קרתה בשטח, ואז נוסחה לכדי שיטה, במידות שונות של מורכבות.
אם יש משהו ספציפי שאתה מבקש שארחיב עליו, אנא פרט. עד כה, השתדלתי לפרוס קצת מבואות http://www.notes.co.il/rakheli/archive.asp?cat=665 והשקפת עולם http://www.notes.co.il/rakheli/archive.asp?cat=664 .
לפני יומיים מחקתי בטעות את תגובתו של יוסי לוי, שגם כותב ב"רשימות". כוונתי הייתה למחוק את התגובה שלי דווקא, כדי לנסחה מחדש – אבל ברגע של היסח-הדעת (ותנוח דעתו של היהודי הטוב פרויד), מחקתי את שלו ולפיכך גם את שלי. כעבור כמה רגעים שלחתי לו אימייל, והצעתי שינסח אותה שוב.
אני מאד מצטערת שמחקתי, זו באמת הייתה טעות כפולה מבחינתי. התגובה שלו שימשה מופת של שליליות – היתה עמוסה בהאשמות לא-מבוססות וגילמה תמצית מזוקקת של בוז, שסימניה המוקדמים מופיעים בתגובה השנייה לפוסט שלעיל.
מילים נבחרות שנחקקו בזכרוני מהתגובה שלו – הוא התנצל על הבוז שהשתמע מדבריו, ואמר שרק רצה להביע את כעסו. בנוסף, מר לוי מעיד על עצמו כמי שלא מכיר את ההומאופתיה אבל קרא קצת ויכול לבצע קריאה ביקורתית. הוא טוען שההומאופתים משתמשים ב"רטוריקה" כדי "לטשטש את האמת", ו"נהנים מכל העולמות" מפני שמחד ההומאופתיה לא יכולה להזיק[לא נכון], ומאידך ההומאופתים מרוויחים על התרופות [לא נכון], ומונעים קבלת טיפול רפואי מהפונים אליהם [לא נכון].
כמה נקודות למחשבה –
1. יוסי לוי מספר על עצמו שהוא "סטטיסטיקאי ומתמטיקאי" שעובד כיום "במחלקת המחקר והפיתוח של חברת תרופות". http://www.notes.co.il/joseph/about.asp הקו הכללי של גישתו, לפיכך, צפוי.
2. זכותו של מר לוי לחשוב את מה שירצה על ההומאופתיה (אם כי פתיחות מחשבתית היא מסימני ההיכר של מדען טוב) – לא הוא, ולא אף אדם אחר, מוזמן לבלוג שלי אם בכוונתו להטיל רפש בגישה שאני מבקשת לחלוק עם קוראיי.
3. תגובתו השנייה, שהייתה הרבה יותר בוטה מקודמתה (במהלכה הוא התנצל על הזלזול שהשתמע מדבריו, וטען שהוא רצה להביע כעס, ואוהו, הבע הביע אותו בעוד יותר זלזול), גררה שורת אימיילים פרטיים אליי, מאנשים הביעו שאט-נפש מהסגנון הלא-מלומד והדי-אישי.
4. המילים הטעונות של מר לוי (כפסע בין ה"רטוריקה" שבה הוא מאשים את ההומאופתים עד ל"דמגוגיה"; על ההאשמה החמורה שגלומה ב"טשטוש האמת" אין מה להכביר מילים) לא מקובלות עליי בבלוג שלי. אני מבינה שהוא מאד כועס. הוא יכול – להתמודד באופן ענייני עם הקושי שנושא ההומאופתיה מציב בפניו, להסתכל פנימה ולבדוק למה הנושא מכעיס אותו וגורם לו להגיב בצורה כה ארסית, לבטל אותו ולהמשיך הלאה, לדון בהומאופתיה בצורה מכובדת, או פשוט לעבור סדנא לניהול כעס – לחבוט בכריות, לנשוך אגרוף וכיוצא באלה. הכל, בכיף, רק לא בבלוג שלי.
5. אין בכוונתי לסנגר על ההומאופתיה בפני אנשים הנוקטים קו תוקפני. * אין בכוונתי לסנגר עליה בכלל * . זו הגישה, לא אני המצאתי אותה, אבל נוכחתי בעוצמתה במצבים מסכני- חיים, והחלטתי ללמוד אותה. זו הפכה להיות השקפת עולמי, אני מצליחה להביא עמה לעולם טוב, כך אני מקווה. אני רוצה לחלוק את זה עם קוראיי ולשמוע מהם. מר לוי הדגים עד כמה הוא לא פתוח לדיאלוג, אלא רק מאשים, מתקיף ומשתלח בזלזול. מי שנורא לא מקובל עליו, מוזמן פשוט לדלג על הבלוג שלי ולחסוך לכל הצדדים את עוגמת הנפש. תגובות בוטות ומזלזלות יימחקו לאלתר.
כמו שאמרת בהקדמה לפוסט הזה: "לא בבית ספרנו".
ראי תגובתי המפורטת מתחת לתמונה
one way
משום-מה אני לא יכולה לשלוח תגובה לפוסט ההוא..
לצערי, תגובתי האחרונה כאן נמחקה בטעות על ידי רחלי.
לכן ברצוני להבהיר שוב:
1) אני עומד על כך שאין בי כל שמץ של זלזול לגבי הכותבת, ואם כך השתמע, אני מתנצל על כך.
2) לאחר שקראתי בעיון את התגובות כאן, ובפרט את הסברה של רחלי לעניין המינוח, אני חוזר בי מהטענה כי השימוש במונח "רמדי" נועד לטשטש אמת והטעות.
3) עם זאת, עדיין יש לי טענות לגבי תחום ההומיאופתיה והשימוש בו, ואני מבסס את טענותיי על השכלתי (תואר שלישי בסטטיסטיקה), ונסיוני בעבודה מחקרית אוניברסיטאית, בתעשיית שירותי הבריאות ובתעשייה הפרמצבטית במשך קרוב לעשר שנים.
4) את טענותיי אפרסם במסגרת רשימה באתר האישי שלי ברשימות.
בברכה,
יוסי לוי
הכותבת לא טענה לרגע מעל במה זו שאתה מזלזל בה באופן אישי. את זה השתדלת לעשות באימייל פרטי וארסי הרחק מעין ציבורית, ושם לא התנצלת. אני טוענת שהתבטאת בצורה בוטה ודי רגשית, שאינה הולמת איש אקדמיה שמבקש לבקר גישה שונה.
הומאופתיה לא נראית טוב בכלים סטטיסטיים, לא צריך תואר שלישי כדי לזהות את זה, אני יכולה יכולה לומר את זה כבר עכשיו. הדלת פתוחה, אין צורך. העניין הוא, שההומאופתיה עובדת בשטח. את זה אין לך כלים להעריך, ועם זה אתה לא יכול להתווכח. אבל אתה בהחלט יכול לנסות. בכבוד (מלעילי).