איך ריפאנו מגיפה קטלנית בדרום

נו יהודים, סוף סוף גם אנחנו על המפה

המגיפה הגיעה גם לכאן ומבצע ההשמדה יצא לדרך. לכל מי שמצטער על העופות הבריאים שימצאו בקרוב מאד את מותם, כדאי להזכיר שזו תעשיית המוות של בעלי החיים. אם אתם צורכים בשר, ממילא אתם רוצים להאמין שהעופות שמגיעים אל שולחנכם מתו בריאים. אולי המגיפה הזו קיצרה את חיי הסבל שלהם בלולים, אולי המוות שלהם כך פחות אכזרי מהשחיטה הנהוגה? לדברי ד"ר שמעון פוקמונסקי, הרופא הווטרינרי הראשי לעופות במשרד החקלאות, ההרעלה תתבצע באמצעות הזרמת רעל למי השתייה של העופות ו"על-פי אישורים של חוק צער בעלי-חיים". כן, זה קורע לב. תמיד. אולי יותר אנשים נחרדים הפעם כי זה קורה מול עינינו.

בניוזלטר האחרון של ארגון "אנונימוס" מזכירים, שהנגיף מתפשט בכזו מהירות בגלל הצפיפות הגבוהה והזוהמה שבלולים, ושהעופות מתים בהמוניהם מפני שברירה מלאכותית הרסנית הפכה אותם ליותר פגיעים מעופות בר. הם מסכמים-מזכירים – הפתרון למגיפות בעלי החיים הוא צמחונות.

כששמים להם חומרים במים (התנחמות בריפוי הומאופתי ותקווה לעתיד)

לפני שנתיים ניתנה לנו, קבוצה של מתמחים שאני מדריכה בשיר"מ (מרכז הרפואה המשלימה בביה"ח אסף הרופא) אפשרות לרפא בעזרת הומאופתיה מגיפה שפשתה בעדר צאן במושב אורות שבדרום הארץ. את בקשת הטיפול הביאה נעמה, סטאז'רית ובת המושב, בשמו של בעל העדר, שפנה אליה בייאוש אע"פ שלא החזיק מהומאופתיה. ניגשנו אל הטיפול בחשש אבל גם בהתלהבות – עד כה טיפלנו בעיקר בהולכים על שתיים שהופנו דרך בית החולים – ועדר של שלוש מאות בני צאן עם מחלה קשה היה, לכל הדעות, אתגר גדול מאד.

מבחינתו של בעל העדר כלו כל הקיצין: האבחנה לא היתה ברורה לאף וטרינר, ועד שפנה אלינו, קיבל העדר את כל סוגי האנטיביוטיקה האפשריים במצב הזה, ללא הועיל. מזמן היה ברור שחלבם ובשרם לא יצלחו להרבה, אבל ככל שעבר הזמן הם התייסרו והלכו, והחלו למות. מניעת מוות בייסורים היה המעט שאפשר היה לבקש. מיותר לציין שעל העדר הזה נבנתה פרנסה של כמה משפחות, וכולם היו חסרי אונים לנוכח המגיפה.

שתי מתמחות התגייסו למלאכת הטיפול בשטח, ודיווחו לי כל העת, לחמ"ל הנייד שבתל אביב. נעמה בר-און ויעל כפיר, שלא-בכדי יש בשמן אציליות ועוצמה גם יחד, חלקו בנטל העבודה – החל בעידוד בעל העדר, עבור בקבלת כל הפרטים על מהלך המגיפה, וכלה בחלוקה פיזית של ההכנות לחיות הסובלות.

ראשיתו של העדר, כך התברר, בהשבחה שנועדה להגביר את תפוקת החלב. השבחה לא מבוקרת (או שעל אמא טבע קשה להערים לאורך זמן, מה שתרצו) התבטאה במימדים חריגים של עטינים, ולבסוף גם בדלקת עטינים חריפה שלא הגיבה לאף טיפול אנטיביוטי. וזו היתה רק ההתחלה. בשלב הבא הופיעה דלקת פרקים עזה, שהתבטאה בנפיחות גדולה וכנראה שמאד כואבת, כל החיות פשוט כרעו אפיים ארצה. כל חיה שקרסה לא קמה שוב על רגליה. הן פשוט שכבו תחתיהן, מתבוססות בסחי, רעבות וצמאות, כואבות, דוממות, אפאתיות, ממתינות למותן.

בשלב הזה נעמה ויעל הגיעו לשטח. על הצחנה שללא-נשוא רק הן יכלו לספר. לתמונות ששלחו במייל לא היה ריח, אבל המראות היו קורעי לב, חיות שכובות, מכונסות, פרקים ענקיים.

את המידע שנשלח עיבדתי והגעתי למסקנה שההכנה ההומאופתית הקרוייה Phytolacca decandra

היא זו שצריכה להנתן. היא ידועה ביותר בקרב וטרינרים הומאופתיים לריפוי מסטיטיס (דלקת של העטינים), אך מסוגלת לרפא גם דלקת פרקים. מעניין היה לגלות שביטוי הנפשי של מי שזקוק להכנה הזו הוא אדישות לכל מה שקורה מסביב ולחיים בכלל, מעין תשישות אפאתית.

ההכנה נשלחה מבית מרקחת במרכז הארץ, עם הנחייה להזליף חמש טיפות לפיה של חיה מדי שעה. על אף הסיוע של יעל ונעמה, בעל העדר אמר שהתקשה לעמוד בעומס שכרוך במשימה. הוא קם למחרת, נכון לעוד יום של פינוי פגרים, וניגש אל האיזורים בדיר שבהם התרכזו החיות שקרסו. נכונה לו הפתעה. הן לא היו שם. כולן קמו במהלך הלילה וניגשו לשתות. התמותה פסקה, ההדרדרות נעצרה. מאותו שלב ההכנה ההומאופתית נמהלה במי השתייה. תוך יומיים בעל העדר כבר לא נזקק לעזרתנו.

חמ"ל הומאופתי-עולמי

בימים האחרונים עלה אתר שמאפשר דיון באפשרויות הטיפוליות בהומאופתיה. יוצריו הבריטיים מקווים לאסוף מידע על הביטויים הקליניים של שפעת העופות, אצל בע"ח ובני אדם כאחד. אולי כך תתאפשר הערכות הומאופתית למגיפה. לדיון בפורום (שבחיתולי-חיתוליו) נדרשת הרשמה חד-פעמית. [בעריכה של הפוסט בדיעבי-דיעבדים, כלומר בשנת 2020, הורדתי את הלינק שכבר היה שבור].