בקרוב! הומאופתיה באקדמיה הקרובה למקום מגוריכם!

בעתיד הנראה לעין ובלי נדר טפו, הומאופתיה תעלה על המסלול האקדמי בישראל. יש להניח שהחיבור המתבקש לא היה נושא לפוסט, אלמלא פעלה ההומאופתיה במסגרת שמקוממת עליה אנשי מדע. רגע לפני שאנשי סגל המומים משפשפים עיניים בתדהמה, מצקצקים בלשונם ורוקקים בנדיבות (והכל בו-זמנית), שלוש הבהרות ביחס לגודל התפנית האידאולוגית וציטט נאה (שישבור את השילוש הצה"לי) –  

א. המהלך, למי שחזה מראש, הוא כמעט מתבקש. כבר כיום ישנם מבואות בנושא הומאופתיה ושיטות ריפוי "אלטרנטיביות" אחרות, הנלמדים בפקולטות לרפואה בארץ. ללימודי התואר המתגבש בימים אלה קדמו מסלולים דומים באנגליה ובארה"ב. ההבדל הוא שהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) בארץ היא גוף יותר חזק וריכוזי, שמקדם את העניין באיטיות יסודית ביותר. באנגליה, למשל, קיימות כמה מועצות שכאלה, וכך התאפשר החיבור כבר לפני כמה שנים טובות. איכות ההוראה האקדמית שם נחשבת לסבירה כשמדובר במקצועות הרפואה, אבל ההומאופתיה במסגרת הזו היא במינון ממש מינימלי. האמירה הרווחת היא שהמסלול הבריטי, כמה מפתיע, מכשיר בעיקר חוקרים, ושאיכויותיהם הקליניות של הבוגרים בינוניות ומטה. 

ב. הומאופתיה לא תהיה התחום ה"אלטרנטיבי" היחידי שיילמד במסגרת האקדמית, אלא כנראה אחד משלושה. מעבר לכל מחלוקת אידאולוגית, אין ספק שהכנסת מסגרת אקדמית תרבע את ההוראה ה"הוליסטית" גם לטובה, כפי שיש הטוענים שקרה בשעתו עם לימודי הסיעוד והפיזיותרפיה. עם זאת, החשש העיקרי בקרב הומאופתים רבים בארץ הוא שהמל"ג הוא "חתול בשק", שלאו-דוקא ישמר את התכנים החיוניים להכשרת מטפלים בהומאופתיה, אלא יקפיד יותר על כישורי הסטטיסטיקה של הסטודנטים, למשל. "הוראה ברוח הוליסטית" היא דרישה (די עמומה, אם להודות על האמת), המגיעה מפי כמה הומאופתים ידועים בארץ.

ג. תחשבו על כל האומללים שצייתו לאבאמא והלכו ללמוד B.A כללי "בשביל התואר" במקום ללכת עם הלב וללמוד דיקור. ג'יזס, בימים קשים אלה לבנו אתכם.  

ד. מתוך "מגילת סן מיקלה" של אכסל מונתה, בפרק י"ז ושמו "רופאים" – 

"בימים ההם עבדו בפאריס הרבה רופאים נכרים. היתה ביניהם קנאה גדולה של בעלי אומנות אחת. קנאה זו פגעה גם בי ואין תימה בדבר. ולא עוד אלא שגם חברינו הצרפתים לא היו מחבבים אותנו ביותר בשל המונופולין שלנו במושבת-הזרים העשירה, שהיתה בלי ספק מערופיה מכניסה הרבה יותר משלהם. לבסוף הגיעו הדברים לידי כך שהעתונים החלו מקטרגים על ריבוי הרופאים הנכרים בפאריס, שכמה מהם אין להם אפילו תעודות כהלכה מאוניברסיטאות הראויות לשמן. קטרוג זה גרם ששר-המשטרה גזר על כל הרופאים הנכרים להמציא בתוך חודש ימים את תעודותיהם לאישור. כיון שהיתה בידי דיפלומה של דוקטור למדיצינה שניתנה לי מאת הפקולטה הפאריסאית, ודאי הייתי אדם כשר וכמעט שכחתי את כל הענין ולא באתי אל הקומיסריאט שבשכונתי אלא ביום האחרון. הקומיסר, שהכיר אותי מעט, שאל אותי אם מכיר אני את הדוקטור פלוני, הגר באותה השדרה שאני גר שם. אמרתי לו שאיני יודע עליו, אלא שהוא ודאי בעל מערופיה גדולה מאד, שמעתי עליו הרבה פעמים ולפעמים התפעלתי ממרכבתו הנאה שעמדה אצל פתחו.

הקומיסר אמר לי, שבמהרה לא אתפעל ממנה עוד, כי אותו האיש רשום ברשימה השחורה; הוא לא בא אליו עם התעודה שלו, משום שאין בידו שום תעודה; הוא רופא-אליל, וסופו שנתפס. אומרים עליו שהוא משתכר מאתים אלף פרנקים לשנה, יותר ממה שמשתכר אחד הרופאים המפורסמים בפאריס. אמרתי לו שאיני רואה סיבה מפני מה לא יכול רופא-אליל להיות רופא טוב; התעודה אינה ולא-כלום לחולים שלו, כל זמן שהיכולת בידו להושיעם. לאחר חודשים אחדים שמעתי מפי הקומיסר את סופו של המעשה הזה. הדוקטור ההוא בא ברגע האחרון וביקש שהקומיסר יקבל אותו לשיחה ביחידות. הוא הראה לו את הדיפלומה של דוקטור למדיצינה שקיבל מאוניברסיטה גרמנית ידועה מאד, והתחנן לפניו לשמור את הדבר בסוד, משום שבכל המערופיה העצומה שלו לא זכה אלא מפני שהכל סבורים עליו שהוא רופא-אליל."