פרופ' ריצ'רד דוקינס ואויבי ההגיון
6 ביולי 2008כש"בחזרה לעתיד" פוגש את ה"בליפ" וה"מטריקס" (וגם את ה"הומאופתיה")
5 באוקטובר 2008זהו חלקו השני של הפוסט. קיראו כאן את חלקו הראשון, "פרופ' ריצ'רד דוקינס ואויבי ההגיון"
"ברוכים הבאים לעולם הביזארי של ההומאופתיה.."
כך מתחיל פרופ' דוקינס מיני-פרק בתוכניתו, עמוס במידע חלקי, מגוייס ואף שגוי. מה הקשר בין שלפוחיתו של קרומוול, הגרעון בתקציב הבריאות בבריטניה וריפוי מחלות קשות? כמה תגבובים ותיקונים קלילים לטקסט תוקפני של מי ששמח להקרא "הרוטוויילר של דארוין".
סקס מוכר?
לדברי דוקינס, הומאופתיה היא מגיפת הבריאות הכי "חמה", שמקובלת על בית המלוכה הבריטי ועל סלבריטאים.
>> אני שמחה לשמוע, המקצוע שלי מעולם לא נשמע כל כך סקסי. אם להכניס את זה לפרופורציות, אני לא בטוחה שבעשורים האחרונים, בית המלוכה הבריטי הוא אכן דוגמא טובה. שנית, יש עוד עשרות מליונים של אנשים פחות-ידועים בעולם, שנעזרים מאד בהומאופתיה.
"ההומאופתיה הומצאה בסוף המאה ה-18 כשיטה לחיזוק כוחות רוחניים"
>> תרשו לי להיות קצת טרחנית וארכנית. מעניין שהפועל שנבחר באנגלית הוא "dream up" ולא "invented" או "developed", עניין של ניואנסים דקים בשפה. בכל מקרה, המושג "הומאופתיה" צויין לראשונה במאמר שפורסם בשנת 1796 ע"י רופא וכימאי בשם סמואל האנמן, שסיכם עשרות ניסויים שערך בין השנים 1790-1796. מאמר זה הניח את היסוד הראשון של השיטה ההומאו-פתית, כלומר טיפול בסמפטומים בעזרת חומר המסוגל לעורר סימפטומים דומים.
בעשרים השנים הראשונות של הפרקטיקה ההומאופתית שלו, השתמש דר' האנמן במינונים חומריים לחלוטין לטיפול בבעיות פיזיות. על מנת למזער את תופעות הלוואי, הקטין את המינונים וגילה להפתעתו הגמורה שהאפקטיביות של הטיפול גדלה והולכת. עם זאת, גם כעבור עשרים שנה מהניסוי הראשון שלו, עם פרסום הספר הראשון שסיכם את העקרונות שזיהה, לא התייחס האנמן לכוחות רוחניים כלשהם או לחיזוקם, אלא כתב שחייב להיות הסבר לפעולה במינונים כה זעירים אלה.
במהלך יובל השנים שבין הניסוי הראשון ועד למותו, המשיך דר' האנמן לערוך ניסויים שבאמצעותם פיתח טיפולים הומאופתיים חדשים. עם מותו היו למעלה ממאה כאלה. כיום יש כארבעת אלפים. כולם מבטאים את אותו עקרון, בצורה עקבית: דומה בדומה יירפא.
"שלא כמו החיסון המגרה אתה מערכת החיסונית, כאן יש הנחה לא בדוקה, שמה שיוצר סימפטומים יכול גם לרפאם".
>> ההנחה דווקא בדוקה מאד. כאמור, ארבעת אלפים תרופות הומאופתיות (או מוטב לכנותן "הכנות הומאופתיות", כדי להבדילן מההגדרה הפרמקולוגית של תרופות קונוונציונליות וחומריות לעילא) ממשיכות להיות רלוונטיות ע"ס ניסויים שיטתיים. העקרון ההומאופתי נותר תקף והטיפולים הם עקביים מבחינת המידע לגביהם ואיכות תוצאותיהם, שום טיפול הומאופתי לא יורד מהמדף, כי המידע הרב-מערכתי שמתברר בניסוי הראשון עולה גם בחמישי. מאידך, שנזכיר תלידומיד? ויוקס? HRT? כי האמת, זה מתחיל לצ'עמם.
הסתייגותו הבאה של דוקינס היא מכך ש"טוענים" שהדילול מחזק את עוצמת התרופה ושהדבר לא הגיוני, בערך כמו לדבר על מולקולה אחת של חומר בתוך כל המאסה הקיימת במערכת השמש.
>> לא בדקתי את היחסים המספריים שמביא פרופ' דוקינס בדוגמא הספציפית הזו, למרבה הדאגה עוד כמה פסקאות גם אדגים (לא בלי בהפתעה) שהוא לא ממש בודק נתונים. אבל נניח למספרים המדוייקים, כי בשורה התחתונה, המינונים המזעריים בהומאופתיה הם פרי נסיון אמפירי. דילול התרופה העלה את עוצמתה.
במשך עשרים השנים הראשונות של הפרקטיקה שלו, דר' האנמן לא דילל את התרופות – ועדיין עשה הומאופתיה. ועדיין, רק למען הסדר הטוב חשוב לציין שאין ספק שהומאופתיה נראית תמוהה ביותר כשממחישים את דרגת הדילול שלה מול בריכה, אגם או אוקיינוס.
"בנסיון לפתור את הפרדוקס, הומאופתיה טוענת שלמים יש זכרון".
>> לא ההומאופתיה טוענת זאת, אלא הביולוג הצרפתי המנוח, דר' ז'אק בנווניסט. הניסויים שביצע דר' בנווניסט לפני עשרים שנה גילו תגובה ביולוגית בדילולים דומים לאלה שלעתים ניתנים בהומאופתיה. ביצוע חוזר של הניסויים הראה תוצאות אחרות. בכל מקרה, להומאופתים לא ברור איך עובדת ההומאופתיה או כמה מגה-בייט זכרון היו לדר' בנווניסט בפֶּרייה שלו. התוצאות מראות שההומאופתיה עובדת, והמנגנון הוא שאלה משנית (אם כי מרתקת).
מים מדויד המלך מים מים מדויד
פרופ' דוקינס מקיים דיאלוג עם דר' פיטר פישר, רופא בית המלוכה הבריטי, המנהל את המחלקה ההומאופתית בביה"ח ההומאופתי המלכותי בלונדון (כמשתמע, בביה"ח ההומאופתי יש עוד מחלקות מלבד זו ההומאופתית). דר' פישר מביא כדוגמא מקרה שנעזר בטיפול הקרוי Natrium muriaticum, שהוא מלח שולחני במינון הומאופתי. אי אפשר להתעלם מתוצאות הטיפול, אך דוקינס דווקא מוצא לנכון לציין כי סטטיסטית, בכל כוס מים שהבריטי הממוצע שותה, יש לפחות מולקולה אחת שעברה בשלפוחיתו של אוליבר קרומוול.
>> האם זה מוכיח משהו? לכל היותר בגדר המלצה לשתות אך ורק מים מינרליים לא-מקומיים בפעם הבאה שתעשו בממלכה המאוחדת.
פרופ' דוקינס מתקשה להאמין שמשלמי המסים מממנים את "התעשיה הלא-מוכחת"
פרופ' דוקינס קובל על כך, שחרף גרעון נוכחי של 540 מליון ליש"ט במערכת הבריאות בבריטניה, הושקעו עשרה מליון ליש"ט בשיפוץ ביה"ח ההומאופתי בלונדון.
>>> חבל שדוקינס לא בודק את המקורות שלו. בית החולים ההומאופתי בלונדון קיים למעלה ממאה וחמישים שנה. הוא אחד מחמישה בת"ח הומאופתיים הקיימים בבריטניה שבו ניתן לקבל טיפול הומאופתי בתעריף מופחת, החוסך למערכת הבריאות הרבה יותר מליונים. בכל מקרה, פרט קטן שהשתכח הוא ששיפוץ המחלקה ההומאופתית התבצע מתרומה פרטית.
סוגייה מעניינת נוספת מובאת כאן ממאמר שפורסם בטיימז ב-2005: הערכה כי עלייה של 10% בשימוש בהומאופתיה תחסוך למערכת הבריאות הבריטית 480 מליון ליש"ט. מעניין שסמוך לפרסום המאמר הזה, פורסמה המטה-אנליזה ההומאופתית השנויה במחלוקת בכתב העת הלנצט. סמיכות אירועים נוספת היתה ביחס לקמפיין לסגירת ביה"ח ההומאופתי, שהתנהל במקביל לשידור התוכנית של פרופ' דוקינס ולפרסומים אנטי-הומאופתיים נוספים, בעיקר בתקשורת הכתובה.
ההומאופתיה [בבריטניה] לא עברה רגולציה. אין צורך בתעודה או ביטוח.
>> בכך צודק פרופ' דוקינס, ויש לציין שרגולציה היא תהליך רב-שנים המתקדם במהירויות שונות במדינות שונות ברחבי העולם. חיוני לכל מטופל/ת בר/ת דעת (בממלכה המאוחדת, בקולוניות שלה לשעבר ובאלה שלא זכו להיות קולוניות שלה) לבדוק מהי ההכשרה של המטפל/ת, נסיונו/ה והיקף הביטוח שלו/ה.
האם בהעדר הסבר רציונלי הנתונים והתוצאות בשטח הן אנקדוטות?
לדברי דוקינס, דר' פישר דבק בגישה חרף העדר הוכחות (leap of faith בלעז).
נראה שהאמירה הזו השלכתית-משהו. דר' פישר מגיב בכנות ומתוודה שלעתים הוא צובט את עצמו מפני שאף אחד לא יודע איך זה עובד. עם זאת, הוא מדגיש, כרופא מומחה בראומטולוגיה, הוא פשוט נעזר במה שמביא תוצאות. פישר ממשיך שלהבנתו, ההבדל בינו לבין דוקינס טמון בחיוניות שכל אחד מייחס למנגנון של פעולה. העדר הסבר על מנגנון לא גורם לו, לפישר, לקבוע שאין בשיטה ממש.
פרופ' דוקינס מלווה את דר' פישר במפגשיו עם מטופלים, ולמרות שבתוכנית מצוטטות אמירות חד-משמעיות בדבר שיפור שהם חווים, התרשמותו היחידה של דוקינס היא הזמן ותשומת הלב שפישר מקדיש למטופליו. סיכומו של דבר במישור הקליני, לדידו של דוקינס: אנקדוטות חיוביות, אך אין די בכך.
על כך מגיב פישר כי למעלה ממאה מחקרים מוכיחים שהומאופתיה אינה שטויות בלבד, ודוקינס מואיל "להסכים" כי קרא מחקרים שמדי פעם יש תוצאות.
האם יש כוח חדש במדע? תוהה דוקינס ושולח את פישר (שעונה בכנות שאינו יודע ומעלה תיאוריה בדבר "אחסון מידע" כמו בעולם המחשבים) להביא פרס נובל.
>>>הפרופסור לא עשה שיעורי בית
פרופ' דוקינס, איש רב-פעלים ובעל רזומה אינסופי, כנראה לא מצא מספיק זמן לקרוא סקר סטטיסטי שהוא מצטט בהרחבה. כשהוא קובל על כך שגם בהעדר הוכחות ההומאופתיה משגשגת, הוא מצטט כראייה וברוב-טקס את המטה אנליזה של הלנצט, שטוענת כי בשורת מחקרים בהומאופתיה לא הודגמה פעולה של ממש.
הר פרופסור דוקינס, אנא: חרף הדרמטיות שבנימתך, הלנצט ערך מטה אנליזה ה ר ב ה יותר רזה (שלא לומר מגה-אנורקטית), אשר ערכהּ המחקרי מוטל בספק גדול. בפועל נבדקו פחות מעשרה אחוז מהנתונים עליהם הוצהר בכותרת. (פוסט שכתבתי בנושא לפני קרוב לשלוש שנים, למעשה הפוסט הנצפה ביותר שלי).
דוקינס קובל על כך שטיפולים מצילי חיים נבדקו – ונבדקים – שיטתית על סמך עקרונות מדעיים, גם במחיר דחיית החדרת התרופה החיונית לשוק. מולם מצויים טיפולים בלתי-בדוקים, הוא מלין ואז שואל: אם הומאופתיה לא נבדקת, איך היא מצליחה?! מרואיינו מתחום הרפואה הקונוונציונלית עונה בשילוב של פטרונות ובורות שזו התוצאה כאשר אנשים נחמדים יושבים עם המטופלים זמן ארוך מהממוצע. איש שיחו מוסיף שמוטב שהמטפלים הללו לפחות יהיו רופאים, כדי שנוסף על אפקט הפלצבו יטופלו הפונים אליהם בצורה יעילה.
>>> כאמור, כל כך הרבה עליונות ובורות ביחס לגישה, שקשה לדעת מאיפה להתחיל. פשוט אומר טלגרפית מה שקוראי הבלוג הזה מן הסתם כבר מכירים: אפקט הפלצבו אינו תקף כשמדובר בטיפול בתינוקות, מחוסרי הכרה ובעלי-חיים. שימוש וטרינרי גדל והולך בהומאופתיה לא יכול להזקף לזכות אפקט הפלצבו. שנית, בדיקה מדעית של הכלים ההומאופתיים דורשת ניסוח מאד מסויים של שאלה מחקרית, לא יעילותו של מרשם ספציפי לבעייה מסויימת, אלא התאמה אינדיבידואלית של הטיפול לאדם הסובל. כשהשאלה הזו מנוסחת היטב, ניתן לראות הישגים עמוקים וארוכי טווח, אבל זה כרוך במשאבים כלכליים ואקדמיים שההומאופתיה מתקשה לגייס.
>> באשר לטענתו (היענו-נדיבה) של דוקינס לפיה הומאופתיה לא מצליחה בבעיות של ממש אלא רק בבעיות קלות, הצלחה הנזקפת לזכות הקשב של המטפלים ואפקט הפלצבו, אפשר להוסיף שהומאופתיה מטפלת בפתולוגיות כבדות משקל ומצליחה לרפא בעיות הנחשבות בלתי-פתירות.
האם הוא מעניק איזשהו קרדיט לרפואה האלטרנטיבית?
דוקינס נדיב-דיו כדי להניח שייתכן שאינטראקציה עם מרפא/ת אלטרנטיבי/ת עוזרת למטופל/ת למקד את יכולות הריפוי העצמי ושאולי זהו הסבר רציונלי מאחורי טיפולים לא רציונליים.
הוא גם מפקס ומתחם את מה שלטעמו מותר לרפואה אלטרנטיבית לשאוף אליו – הענקת זמן איכות של רגיעה מעולם לחוץ, לאפשר למטופל/ת להיות לזמן קצר במרכז תשומת הלב ולקבל פינוק.
>> אם יורשה לי, חבל לבטל במחי יד מזלזלת אלפי שנים של מסורות טיפול, עם כל ההתנגדות שיש לו ביחס למושג המסורת. שיטות רבות רקמו הישגים כבירים. יש בהן יותר מאשר נעימים בגב או עיסוי אקזוטי של ספא.
כמעט לפני הסוף, אני רוצה לצטט כאן מתגובת האסטרולוג של האובזרבר, ניל ספנסר המתייחס בין השאר לפרקטיקות טיפוליות שהמדע טרם פיענח את אופני הפעולה שלהן.
שורת אויבי ההגיון מבחינתו של דוקינס, היא ארוכה ומעורבבת מדי, ונוגעת במה שעשוי להתפרש כפרנויה האישית שלו. ספנסר המשעשע תוהה למה מתכוון דוקינס בדבריו על "שובה של הפרימיטיביות החשוכה": "האם לרצח העם בדארפור או שמא לצלו של הלורד ולדמורט?"
ספנסר מיטיב לזהות שטיעון הפלצבו של דוקינס, או כפי שמוגדר "המוח האנושי מרפא את עצמו" אינו תקף כשמדובר בוטרינריה הומאופתית, נושא שכלל לא הוזכר בתוכניתו בת שני הפרקים של דוקינס. ספנסר מציין כי בניגוד לדרישתו החוזרת ונשנית של דוקינס לעמידה בקריטריונים של ניסויים מבוקרים, כפולי-סמיות וכדומה, רק 60% מהתרופות הקונוונציונליות הזוכות לאישור אכן נחשבות לאפקטיביות. פלח המטופלים שלא זוכים למענה הם אלה הפונים לשיטות המשלימות.
ספנסר גם מבקש להזכיר, שבניגוד למה שעלול להשתמע מרמיזותיו של דוקינס על הצד הכספי של השיטות האלטרנטיביות, גם תעשיית התרופות לא בדיוק עובדת לשם-שמיים. בעבר כבר נבדק ונמצא הקשר שבין חברות התרופות ופרסום תוצאות מחקרים. כך שזיופים והתחזויות אפשר למצוא בשני הצדדים.
ספנסר מזכיר בנוסף שיש לבצע שיכתוב נמרץ של ההסטוריה של המדעים כדי לעמוד בדרישות המחמירות של דוקינס להגדרת מדע. אחרי הכל, גלילאו עסק גם באסטרולוגיה, וניוטון ובויל (אבי הכימיה) התעניינו מאד באלכימיה.
עד כאן ספנסר. תודה.
דוקינס אומר: "טענות יוצאות דופן דורשות הוכחות יוצאות דופן". ואוסיף – גם הקשבה.
פרופ' דוקינס מסיים בעצה המתפרשת (אצלי לפחות) כתחושה מאויימת: הכי טוב להיות סקפטיים, לא ללכת אחרי העדר הדוגל בשיטות אלטרנטיביות, לחשוב באופן עצמאי, ראש פתוח באמת, פתוח להוכחות, הגיון ושחרור מדעות קדומות. כשפרופ' דוקינס מדגיש עד-כמה חשוב לשמור על ראש פתוח – אבל עם זאת פתוח במידה כזו שהשכל לא יברח – ברור שהוא את המסקנות שלו שינן בטרם יצא ל"מסע" הזה, ולא נתן לעובדות לבלבל אותו. מי שמעיד על עצמו כאדם המוכן לשנות בשמחה את השקפותיו בהנתן ראיות חדשות מסרב לבדוק האם יש ממש בתוצאות ההומאופתיות.
כמה אירוני לשמוע אותו אומר שההתקפה על המדע
אינה אלא חלק ממערכת של תפיסות מוקדמות השוללות הוכחות הקיימות בשטח, ושמעקמות את המציאות לפי מערכת אמונות דוגמטית. הרי לאור כל מה שנאמר ונכתב, אפשר לומר עליו בדיוק אותו דבר.
אם צלחתם עד כאן, קבלו ממני ח"ת-ח"ת אישי. הבפרוטרוט שלעיל הוא גם למטרות גיגול. אם תרצו סיכום תמציתי, אז הנה אקזקיוטיב סאמרי: דוקינס לא באמת פתח את הראש לעובדות או נתן להן לבלבל אותו. אם רציונליות פירושה הסתגרות מפני תוצאות אמפיריות, אזי המהלך הבא הוא התקבעות ותוקפנות. ונראה שהמהלך הזה כבר כאן. חבל.
הבטחתי סיפא עוקצני. הריהו, הוא בעיקר משעשע. אביו הרוחני של פרופ' דוקינס, דרווין, טופל בהומאופתיה. הוא גם רווה נחת מהתוצאות.
13 Comments
כאחת מהמליונים הפחות ידועים המסתייעים במתודה (עם לא מעט מניירות של נסיכה יש להודות. מקווה ששום קשר לבית המלוכה הבריטי).
אני מחזקת את ידייך הענוגות.
כתבת אחלה , נהניתי .(ונעצבתי לפרקים)
קצת צ'יל אאוט ביום חם , בדרכך החריפה.
(מתישה הקונפרונטציה הזאת עם החבר'ה הללו. אני יודעת.
זמן למניקור! (-:))
הצעה קטנה: אולי תפרסמי את הנ"ל בפני עצמו, מגיע לו, לא?
דוקינס התחיל כל כך טוב, כל כך חכם. הספרים שלו מעוררים השראה. היו לו כמה רעיונות משוגעים.. למשל, הרמיזה שאולי יש חוקים אבולוציונים ברעיונות.. ממטיקה. או המחשבה הזו שאנחנו קהילה של תאים.
באיזשהיא נקודה הוא נעשה די פוץ, והפך את המסע לרציונליזם שלו לאיזשהו שליחות כזו, להגן על הקיים, תחת הטענה שהוא מיצג את השכל המפוכח.
ריאקציה לניו-אייג'.
חמוד, אבל ישן,
והוא באמת רטוריקן מעולה. נב.
שלום לך.
אעריך אם תוכלי לענות לי על מספר שאלות, במידה ויש לך כמה דקות פנויות.
אודה לך אם תוכלי ללנקק, במידת האפשר, לניסויים אמפיריים שבהם הוכחה יעילותה של הומאופתיה, בבעלי חיים, או בבני אדם, מעל לרמה של פלסיבו.
מאחר ואני לא מסוגל לחזור על הניסויים, אעריך לפחות אם המאמר יופיע בכתב עת נחשב בנושאי בריאות, ובכך יגדיל את הסיכויים שהאמינות שלו כבר נבדקה ע"י צוות עורכים מיומן.
בנוסף, רק כדי שאבין יותר טוב את עמדתך:
האם ההומאפותיה הוכחה כעובדת באופן אמפירי ומסודר? מעבר לכך שהמנגנון לא ברור.
ידוע לנו היום למשל שעישון גורם לרמסיה ארוכה יותר בקרב חולי כוליטיס. אף אחד לא יודע איך זה עובד, אבל זה הוכח מעל לרמה של פלסיבו,
ולכן המנגון קיים, ומנסים לחקור אותו עוד.
העיקר הוא, שהוכח שזה עובד, זה השורה התחתונה. למדע אין בעיה עם מנגונים מסתוריים.. כל עוד מוכח שהם באמת קיימים.
אף אחד עוד לא ראה גרוויטונים, אבל ידוע לנו שגרוויטציה קיימת, ואנו מסוגלים למדוד באופן מדויק את ההשלכות שלה, ולצפות תוצאות ניסויים מראש.
האם ההומאופתיה עומדת בקריטריונים אלה? ובמידה וכן, מדוע אם ככה היא לא נחשבת פשוט לרפואה? הרי אם ככה אין צורך שהיא תיקרא "אלטרנטיבית" לא?
ברפואה "אמיתית" עושים שימוש בחומרים טבעיים רבים, לדוגמא גרנולות פסיליום, אבל היעילות, וגם המנגון של הצמח הזה הוכחה מעל כל ספק.
אני חושב שדוקינס וחבריו טוענים שכל עוד הומאופתיה לא הוכחה מעולם כיעילה בכל אחוז שהוא, שלא לדבר על העקרונות עליה היא מושתת שנשארים ברמה של "תורת משה מסיני", מבחינתם היא יעילה כמו כל טקס לא מוכח אחר.
בתודה מראש,
ליאור.
אהלן שירלי
אם מפסנתרים, לא מניקיורים 🙂 . תודה על הפירגון, זה אכן מתיש. אולי אקח ע ו ד חודש חופש מהבלוג :-0
באשר לסדר הפרסום של הפוסט הזה, אכן שקלתי לפרסם את החלק הזה ולא לאנדקס את חלקו הראשון, הכללי יותר. אולי עוד כמה שעות, כשענני האבק העצומים שעורר הפוסט שלי בבלוגרול של "רשימות" ישקעו קצת 🙂
איתי, שלום
אני לא דוברת דוקינסית קולחת, אבל אין ספק הוא יפהפה ומעורר השראה. אני גם מודה שבמהלך הצפייה בתוכנית – וצפיתי בה מס' פעמים – הייתי צריכה להזכיר לעצמי שמאחורי הגינונים הבריטיים המושכים והרטוריקה המעולה, כדבריך, ניצבת גישה אטומה, חלקית וכו'.
ליאור, ברוך הבא למרפסתי, נעים מאד.
לאחרונה ריפרשתי את ארגון המידע בבלוג. מלבד גישה ישירה באמצעות הארכיון (ימין למעלה)לשורת פוסטים בהם אני מתייחסת לנושאים החשובים שאתה מעלה, יצרתי בטור הימני במרפסת, בקטגוריה הנקראת "הומאופתיה באור חיובי", פוסט בו אני מרכזת מידע על מחקרים. קישור ישיר לפוסט הוא http://www.notes.co.il/rakheli/40308.asp .
באייטם הראשון בפוסט הזה ישנו קישור לאתר האגודה ההומאופתית הבריטית, ובו שורה אדירה של מידע מחקרי ביחס להומאופתיה. http://www.homeopathy-soh.org/whats-new/documents/POSITI.PDF לקורא/ת מצפות שעות של הנאה. או לפחות של עניין.
אני רוצה להדגיש בנושא הזה שתי סוגיות.
ראשית, הלנצט קבע בעקבות מטה-אנליזה שערך לפני כעשור, כי הומאופתיה יעילה פי 2.45 מפלצבו. לפני כשלוש שנים חזר בו בצורה חריפה. אז מה התחדש? האם זה נעוץ באוירה האנטי-הומאופתית המנשבת לאחרונה בבריטניה? בעורך ריצ'רד הורטון שידוע כמתנגד חריף לשיטה? האם בכלל ניתן להניח שמדובר במידע חדש? מפני ששוב, המטה-אנליזה האחרונה, משנת 2005 היא בעייתית בצורה קיצונית. למעשה, היא לא ראויה לתואר מטה-אנליזה, מספר המחקרים שבאמת נסקרו בה הוא זעום, ואיכותם אינה ידועה, כלומר לא מצויין על מה התבססה.
שנית, נקודה שאני חוזרת אליה ועליה הרבה. כדי לבצע מחקר בעל ערך בנושא הומאופתיה, אין די בבדיקת ההתאמה של מרשם א' לבעייה ב', מפני שהומאופתיה מציעה פתרון מלא לאדם, לא רק לשם הקליני של מחלתו. לכן, אם אני רוצה לבדוק מחקרית את יעילות ההומאופתיה בהפרעת קשב וריכוז, נניח, עליי למצוא את הטיפול הייחודי לכל משתתף/ת במחקר, וישנם מאות כאלה. זה אומר גיוס נרחב של משאבים, של חוקרים, של שאלונים, של סטטיסטיקות שמשקללות הרבה גורמים. האקדמיה לא ששה לקראתנו, בדרך-כלל. זו אחרי הכל, בהשוואה לנעשה ברפואה, הומאופתיה היא קריאת תיגר וכפי שניסח זאת דר' יצחק זיידס, המופקד על ניסוח המלצות בנושא רפואה משלימה למשרד הבריאות: "מה לחזיר בבית המקדש" (אגב, הוא המשיך בבדיחות הדעת כשאמר, "ואני לא אומר מי זה מי").
אני מקווה שהלינקים שמימין לפוסט מסוגלים לספק התחלה של התרשמות. כאמור, המסמך הבריטי הוא ריכוז די גדוש. http://www.homeopathy-soh.org/whats-new/documents/POSITI.PDF
באשר לשאלתך "האם ההומאופתיה הוכחה כעובדת באופן אמפירי ומסודר?", אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך/שאלתך. אני לא יודעת לאיזו סוג של הוכחה אתה מצפה. יתכן שההפניות שלעיל ממחישות דיין שהומאופתיה פועלת לאורו של חוק עקבי כבר למעלה ממאתיים שנה. האם אנחנו יכולים למצוא עקרון מקביל ברפואה קונוונציונלית? הכנות ההומאופתיות, כפי שכתבתי בפוסט, לא יורדות מהמדף כי פתאום נחשף עליהן מידע חדש. המחקר מתבצע באותם כלים כבר למעלה ממאתיים שנה, המידע עקבי. האם ניתן להדגים משהו מקביל בתחום הקונוונציונלי?
ואז נשאלת השאלה, אילו נמצא הסבר מניח את הדעת, הסבר "בשרני" מבחינת מנגנון הפעולה של ההומאופתיה, האם אפשר כבר היה לדבר על עקביות, האם הממסד המדעי היה מוכן להתחשב ו"לעשות מקום"?..
מלבד המחקרים שבלינק שלעיל, אפשר לדבר על אמפיריות קלינית, אבל כמובן שעבודה קלינית היא נחלת המטפל/ת הפרטי/ת ושיש צורך בניראות ובמובהקות סטטיסטית.
מבין שלל דבריך בנוגע לקריטריונים, לא ברור לי מה דרישתך מהומאופתיה. מנגנון עלום – הסכמנו. תוצאות קליניות – יש בשפע, אנא עיין במחקרים.
פרופ' דוקינס ושות' לא מתייחסים רק ליעילות – שים לב בבקשה לנקודה בה דר' פישר מזכיר למעלה ממאה מחקרים שבוצעו, ופרופ' דוקינס לא מפתח את הדיון הזה. כך שאני לא בטוחה שיש מקום למילותיך על "מעולם", "אחוז שהוא" ו"תורת משה מסיני".
מה שפרופ' דוקינס כן מדגיש, אד אבסורדום, הוא את נושא הדילול. מהו ראש פתוח באמת? לא לפסול את התופעה הבלתי-מוסברת על סמך הידע הקיים כרגע, אלא לבדוק את עקביותה ובמקרה שהיא סותרת את מה שידוע, לצאת לחיפוש חדש.
כחוקר רציני הבא לסקר נושא שנוי במחלוקת בתוכנית יוקרתית, לא יתכן שדוקינס לא נחשף לכמות החומר הזו. http://www.homeopathy-soh.org/whats-new/documents/POSITI.PDF ואם נחשף ופטר אותו בלא-כלום, מה זה אומר?
אני לא מבין. את טוענת שאי אפשר לבדוק את ההומאופטיה בכלים המקובלים כיוון ש"הומאופתיה מציעה פתרון מלא לאדם, לא רק לשם הקליני של מחלתו". בסדר. אבל כל המחקרים שנערכו ומצאו תועלת בהומאופטיה (ושאת מפנה אליהם) הם בדיוק כאלה – מתמקדים בבעיה אחת כפי שהיא מוגדרת על ידי הרפואה המערבית. איך את מיישבת את הסתירה?
בנוסף, אני יכול לחשוב על ניסוי שיוכיח את תועלת ההומאופטיה, אבל יכול להיות שמדובר בחוסר ידע מצידי ואני אשמח אם תוכלי להסביר. הטענה של הרפואה המערבית שתועלת ההומאופטיה מקורה רק בזה שהמטפל מקשיב למטופל במשך יותר מ-15 הדקות המוקצבות לרופא המערבי. ההומאופטיה טוענת שמקור כוחה בתמיסות המדוללות. אפשר לעשות ניסוי פשוט כפול סמיות בה המטפל יזמין את התכשיר הרצוי, אך באופן רנדומלי יקבל מים/אלכוהול במקום מה שהזמין. נעקוב אחר החולים לראות אם יש קשר בין ההחלמה של החולים לבין מתן התמיסה המדוללת. פשוט – וזה עוקף את הבעיה של הגדרת המחלה, הבעיה, הטיפול ההוליסטי ושאר דברים המבדילים בין שתי הגישות.
לדעתך, יש סיבה שזה לא יעבוד?
דוקינס אמנם לא חביב (במיוחד בעיני הומאופטים…) אבל חבל שאת בוחרת למהול את הטיעונים שלך בכל כך הרבה טינה לפרסונה של דוקינס ולדרך בה הוא מציג דברים. אז מה אם הוא דמגוגי? זה אומר שגם את צריכה להיות?
יש לך בסך הכל מעט מאוד טיעונים בעד הומאופתיה והם ניבלעים ונעלמים בים המלל. אם היית מזקקת אותם, הייתי אולי יכול להתיחס, אבל ככה זה מאוד קשה.
לסיכום, לא מצאתי שום דבר במאמר שלך ששינה את דעתי שהומאופתיה זה אוסף של אמונות לא מבוססות. מה שכן מצאתי זה אישוש לתחושה שהומפאותים מוכנים להיכנס חזק בכל מי שמבקר אותם, ולדון בפרטי פרטים בכל האספקטים הדמגוגיים של תוכנית טלוויזיה ביקורתית. אז בסדר, דוקינס ביקורתי ויש לו אג'נדה והוא עושה שימוש רטורי במדיום. זה לא עושה את ההומאופתיה לנכונה.
*משהו על העמדה שלי*
——————-
אין לי התנגדות שאנשים שיש להם כסף יפזרו אותו על אבקות שלא מכילות כלום, אבל אני מאוד מתנגד שהרופא המשפחתי שלי בקופת החולים שממומנת מכספי המיסים ימליץ לי לקנות תרופה הומאופתית (זה קרה לי באנגליה). לאור זה אני שמח שדוקינס אומר "המלך עירום" ושאנשים יבדקו טוב יותר על איזה בסיס הם צורכים תרופות טבעיות, רפואה אלטרנטיבית, והומפאופתיה.
אגב קראתי את רשימת הפרסומים שקישרת באחת התגובות (האגודה ההומאופתית הבריטית). זה בהחלט מעניין, למרות שכמות המאמרים החיוביים אינה גדולה בכלל. אני מודה שיש כאן פתח, ואם הרגולטורים יחליטו לאמץ את הממצאים (למשל משרד הבריאות) אז אני אשמח לקבל מרשם לתרופה הומאופתית. אבל צריך גם לציין שחלק גדול מהמאמרים עוסק בשאלה איזה אחוז של החולים שמחים מהטיפול – וזה אכן לא דרך מדעית למדוד האם תרופה עובדת. גם שם נראה שהמידע הרלוונטי טובע בים של מידע לא רלוונטי.
מענין אותי לדעת למה בעצם תרופות הומאופתיות לא כלולות בסל בריאות, ואינן ניתנות כמרשם על ידי רופאים, ואינן נקראות בכלל תרופות. אם זה כל כך מדעי ומוכח, אז מה הבעיה?
כאבא לילד, אני יכול להעיד שגם ילדים קטנים מאוד שמקבלים מכה כואבת, נרגעים בתרופת הפלא
"נשיקה מאמא".
ידועים גם מקרים של ילדים המפתחים אסטמה פסיכוסומטית, כתוצאה מחרדותיהם של הוריהם.
בעבר למדתי בקורס על תנהגות בעלי חיים, על המקרה המפורסם של הסוס שידע חשבון.
לא ניכנס כאן לפרטים, אבל קיצורו של העניין הוא שהסוס שהיה אמור לנקוש בפרסותיו את התוצאה של תרגיל אלגברה מסובך, פשוט למד להפסיק לנקוש ברגע שהפסיק לקרוא בפני המאלף את סימני הציפייה
לנקישה הבאה.
כלומר, לבעלי חיים יכולות להיות רגישויות לניואנסים קטנים בהתנהגותנו, שגם אנחנו לא תמיד מודעים אליהם.
הלקח מהמקרים הנ"ל, הוא שניסוי תרופה חייב להתבצע בסמיות כ פ ו ל ה, כשגם נותן התרופה לא יודע אם מדובר בפלסיבו.
אי אפשר להסתפק בעובדה שמדובר בילד או חיה כדי לקבוע שאין כאן אפקט פלסיבו.
שלום עידן
ברשותך, אדייק את מילותיך, כי בשוני שבניסוחים טמון כל ההבדל.
* בשום מקום * לא טענתי כאילו (ציטוט מדבריך) "אי אפשר לבדוק את ההומאופטיה בכלים המקובלים". א פ ש ר בהחלט ו ר צ ו י בהחלט לבדוק אותה בכלים מחקריים כמו סמיות כפולה, רנדומיזציה ביחס למתן הפלצבו וכן הלאה. כמובן שגם ביחס להומאופתיה אלה כלים תקפים, רצויים וחשובים, מחקר הוא מחקר.
ע ם ז א ת, יש מה שאני מכנה "התחביר ההומאופתי". כלומר, כאשר נבדקת יעילות הטיפול ההומאופתי, יש לוודא שהטיפול ניתן על סמך התאמה מלאה לאדם, ולא רק לשם של מחלתו. אם זה לא נבדק, אזי ההומאופתיה לא נבדקת, אלא רק דילולים, ואז, זה רק נדבך אחד. זה כמו לחוות דעה על העברית בהתבסס על התנועות בשפה, תוך התעלמות מהעיצורים ומכל מה שקרוי, אהמ, שפה.
לשם המחשה מעשית, אציע שוב את דוגמת הפרעת הקשב והריכוז שציינתי בתגובתי הקודמת.
קיים בהומאופתיה אינדקס תופעות ובו למעלה מ-80 טיפולים הומאופתיים *שונים* להיפראקטיביות שספציפית מופיעה אצל ילדים. לכל אחד מהטיפולים הללו סך תופעות ייחודי והוא ניתן ע"ס התאמה אינדיבידואלית. אם לא תתבצע התאמה כזו, אם במחקר ינתן *אקראית* רק אחד מהטיפולים הללו, ברור שהצלחה, אם בכלל, תהיה בשיעור זניח ביותר. שוב, זה פשוט: אין "ריטלין הומאופתי" אחד ויחידי, יש טיפול המותאם-אישית לילד/ה.
אני אשתדל להבהיר זאת שוב בניסוח אחר. אם בודקים את יעילות ההומאופתיה בטיפול במצב של הפרעת קשב וריכוז, חשוב לוודא שכל מטופל/ת מקבל/ת את ההכנה שמותאמת לו/לה ע"ס מאפייניו/יה (למשל, פחדים, הסטוריה רפואית, דפוסי שינה, הרגלי אכילה…אלה דוגמאות לחלק מן האינפורמציות הנבדקות באבחון ההומאופתי הקלאסי). משבוצעה ההתאמה האינדיבידואלית ע"י המטפל/ת, ניתן למסגר זאת בכלים המחקריים שהוזכרו לעיל.
אתה שואל לגבי סתירה. ובכן, למעשה אין סתירה. המדע שואל על שם של בעייה, וההומאופתיה מציעה פתרון הוליסטי שמתייחס גם לשם – אבל בעיקר למשמעות שלו ולאדם הנושא אותו. (למשל, במקרה הספציפי הילד מתקשה לקרוא? אולי הדגש הוא על אלימות? האם הפחדים דומיננטיים? ). לאדם הנושא את האבחנה יש לו סיפור מעט יותר רחב מהטייטל הקונוונציונלי.
לגבי הצעתך, נשמעת לי בסדר גמור והגישה הזו ננקטת במחקרים.
לדוגמא, סמיות כפולה אפשר ליישם כאשר המטפל/ת אבחן/ה את המטופל/ת והציע/ה הכנה הומאופתית מסויימת, אך גורם שלישי מחליט אקראית – ללא ידיעת השניים – האם בטיפול הספציפי תינתן הומאופתיה או פלצבו.
עם זאת, יש כאן מספר קשיים שאצביע עליהם וגם אזכיר פתרון.
ראשית, אם נבדקת התערבות הומאופתית ללא כל טיפול מקביל אחר, אזי יש לזכור שאחוז מסוים מהמשתתפים/ות יקבל פלצבו ולפיכך שום טיפול במהלך הניסוי. במצבים רפואיים מסויימים יש קושי אתי במניעת טיפול. כמובן שניתן להשקיט את המצפון הטיפולי (והמשפטי) ע"י הבהרה הניתנת למטופל/ת לפני המחקר. ועדיין.
שנית, כמו שציינת, בהומאופתיה המפגש נמשך יותר מהממוצע הנהוג בקופות החולים (בפעם האחרונה שבדקתי זה היה הרבה פחות מרבע שעה..). לעתים השיקול המנחה הוא ש"חבל לבזבז" את השעות של הסשנים על פלצבו. זו בעייה: אם אתה מכפיל את השעות (יתכן שמדובר ביותר ממפגש אחד תו"כ המחקר) במספרים משמעותיים סטטיסטית מבחינת גודל הקבוצה הנבדקת, ואם אתה בודק זאת מול תקציבי המחקר, שהם לרוב מאד צנועים ונסמכים בעיקר על התנדבות של ההומאופתים (אני אומרת זאת מנסיון), זה לא מקל.
שלישית, לעתים קשה "לגייס" אנשים הסובלים מבעייה מסויימת לטיפול שבמסגרת הניסוי, בפרט אם מניחים שבמהלך הניסוי, כפי שקורה בכל מקרה, תהיה נשירה. כלומר, במאמץ לשמור על קבוצה בעלת משמעות סטטיסטית, שיקול הגודל עלול לגבור על אחרים.
פתרון שנוקטים בו הוא העברת שאלונים פסיכולוגיים שמטרתם לבדוק את אפקט הפלצבו, את מידת הסוגסטביליות של הנבדקים/ות.
שלום אסף
ראשית, תודה לך שבכל זאת "צלחת", כדבריך, את מה שכתבתי. זכור לי שבזמנו הגבת כעבור למעלה משנה לאחר פרסום פוסט שלי. נימתך אז בהחלט יכלה להתפרש כעוינת למדי ואם הבנתי נכון, התבססה על התנסות שלילית שחווית בסביבתך הקרובה ולא בהכרח על מה שכתבתי. אני סבורה שאפשר לשמור על דיאלוג בהיר ולא אמוטיבי. אני קוראת בעניין את מה שאתה מפרסם בבלוג שלך, ואילו רציתי לפרסם תגובה (או אפילו להביע עמדה החולקת על שלך) בבלוגך, קרוב לודאי שהייתי עושה זאת בצורה עניינית.
http://www.notes.co.il/rakheli/11993.asp (דבריי נסמכים על הטוקבק של אסף לפוסט שבלינק הזה, בסוף העמוד).
כאמור, אני מבינה מתוך דבריך דאז, שהתנגדותך לגישה ההומאופתית נובעת מהתנסות לא מוצלחת. צר לי על כך, אך אין זה סותם את הגולל על ההומאופתיה.
לענייננו, בנושא הפוסט הנוכחי.
מעניין שאתה קורא לפרופ' "דמגוג". לא נקטתי במונח הזה, ואני מודה (במבוכה מסוימת, למרבה ההפתעה) שלא עלה על דעתי לקרוא לו כך.
בכל מקרה תמיד יש הבדל בין "דמגוג" ו"נוקט בדמגוגיה".
אני חוזרת על- ומתכוונת למה שכתבתי, מוזר לי שמדען רב-פעלים כמוהו נופל בפח הלנצט ומצטט מתוכו את הכותרת הכה-בעייתית, לא מדוייקת וחלקית. מוזר לי שהוא מסרב לבדוק את הממצאים שמביא דר' פישר, למעלה ממאה מחקרים.
אני גם לא מקבלת את אמירתך על דבריי כ"דמגוגיים". בשני פוסטים ארוכים אני מבהירה את טעויותיו של פרופ' דוקינס, ומוכיחה את טיעוניי בדבר השגיאות, החלקיוּת והמגויסוּת של דבריו.
הטיעונים שאני מביאה מדברים בעד עצמם ואינם ספורים. בפוסטים האלה יש התייחסות ליניארית לטענות הלא מדוייקות והשגויות, וגם הוספתי סיכום תמציתי. אני לא ממש חושבת שהטענות הללו "נבלעות" וכו', כדבריך, אבל סחתיין על הבחירה האמנותית-משהו בדימויים המימיים. נראה לי שכיום לפחות, הסתייגותך מהומאופתיה היא גורפת וא-פריורית, וגם פחות מילים בפוסט היו מעוררות את התנגדותך.
באשר לפסקה שלפני כותרת העמדה שלך (למעשה, כ ל הטוקבק שלך הוא העמדה שלך). נראה לי שבמקרה שלך, אסף, כל המילים שכתבתי נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה. אינני יכולה להעביר את הדברים באופנים נוספים, בטח לא כאלה שיפיסו או יניחו את דעתך. אם מתישהו תהיה כן קשוב ופתוח לגישה, חרף התנסותך השלילית, יעמוד לרשותך כל הארכיון של הפוסטים שלי, וכן שורת הפניות המופיעות בבלוג.
דוקינס אומר שהמלך עירום על סמך מידע לא נכון. אם שני הפוסטים שלעיל לא הבהירו זאת, כנראה שעליך לצלוח אותם שנית.
אתה כמובן יכול לומר לרופא שלך בבריטניה שהוא מבזבז את כספך. מבחינה מעשית, אתה יכול כבר די הרבה זמן ממש לקבל מרשמים לטיפולים הומאופתיים בבתי חולים הומאופתיים בבריטניה.
ועדיין, מעניין. בפן העקרוני של דבריך, כל מה שדרוש הוא שהממשלה תשתכנע? האם אז תסכים לקבל טיפול הומאופתי?
מדד שביעות רצון של המטופל הוא קריטריון חשוב. ועדיין, אנא קרא את * שאר * מסקנות כל הניסויים.
ובבקשה לשים לב שלא מדובר בכל המחקרים שנעשו בהומאופתיה. יש עוד, הם מובאים בפוסט שציינתי בדבריי לליאור ובאופן כללי נגישים כל העת דרך הבלוג.
באשר לתמיהתך על אי-שילוב ההומאופתיה במערכת הבריאות.
ראשית, צא וראה שהומאופתיה בהחלט מאד קיימת בקופות החולים בישראל.
שנית, בשום שלב לא טענתי שזה מדעי ומוכח * מבחינת הממסד. *
אני רק מדמיינת איך משרד הבריאות יבצע את המחקר שיוכיח את אפקטיביות טיפול הומאופתי X לבעייה Y כדי להכניס את הטיפול לסל הבריאות…נשמע הזוי למדי (פירטתי לעייפה כבר אלף פעם למה, ובדבריי לעידן לפני כמה דקות גם כן). ועדיין, נחמד לדמיין זאת, משאת נפש.
טיפול הומאופתי מדויק יכול להיות תהליך זול ולחסוך רבות למערכת הבריאות. הבעייה היא ששתי השפות עדיין לא נפגשות. יש לברך על נסיונות הגישור.
אין ספק שהטיות הן דבר שיש להמנע ממנו, ודרושה מידה רבה של בהירות ויצירתיות כדי לזהות ולנטרל פוטנציאלים של טעויות מהסוג הזה.
שיואו <מנגבת אגל זיעה מהמצח>, חם בתל אביב ביולי, ועוד יותר חם אחרי דיון כזה על המרפסת.
ראשית, אני רואה שבתגבוב הראשון שלי לאיתי פספסתי כמה מילים שקשורות לרעיון המים של דוקינס. כשכתבתי על יופי, התכוונתי לרעיון מעורר ההשראה הזה. גם פרופ' דוקינס הוא נאה מראה עד מאד, אבל באמת שלא התכוונתי לציין זאת באותו תגבוב..
שנית, אני נוסעת מחר לחפוש (בבריטניה, תארו לכם..מבטיחה לא לשתות שם מהברז, ע"ע קרומוול).
כדי להבטיח לעצמנו התארגנות סבירה ולנסוע כשהשולחן נקי, אני נועלת לעת-עתה את התגבוביה.
אם הנושא בוער למישהו בעצמות או מרתיח את דמו (או אם לחלופין אתם רוצים לתמוך בי בנחרצות ובחמימות גם-יחד, שזה גם בסדר), שערי הפוסט יפתחו מחדש בשבוע הבא. אם בנתיים קשה להכיל את ההתנגדות/התלהבות, אפשר לשלוח לי מייל (למעלה מימין) שאני מבטיחה לפרסם עם תגובתי כשאחזור.
תודה, להתראות ותשמרו על המולדת.
ממאה אחוזי גשם באנגליה למאה אחוזי לחות במישור החוף..לא היו תגובות למייל, ואם מישהו או מישהי רוצה להמשיך להתדיין, תפדלו ובכיף.
למרות האתאיזם (אצלנו אומרים: אלוהים מאמין בך גם אם אתה לא מאמין בו ולכל דבר יש מקום), אבל נדמה לי שהוא ממש מגזים כבר. אולי הוא צריך לקרוא קצת את לוינס, שלקח פניית פרסה בעקבות התפיסה הקנטיאנית שמוסר מקורו בתבונה וההיגיון.
שהרי אם היינו מתקדמים תמיד רק לפי מה שאנחנו כבר יודעים (בשכל יש רק מצבור של ניסיון קודם) כיצד היינו מגלים כיוונים חדשים שאנחנו בכלל לא חושבים עליהם אבל כן חולמים עליהם? צריך להיות ממש לא רציונלי כדי להאמין שהכל מסתכם ברציונל ולחשוב שחלומות ורצונות וידיעה פנימית ואמונה שמעודדת אותנו ליצור, הן שטויות ואשליות של המערכת. אם כבר, מהניסיון האישי שלי, הדפוסים ה"מוכחים" של המערכת הם האשליה שאני נדרשת להסיר מהדרך בעזרת האמונה שלי כדי להגיע להישגים מסויימים.
הבעיה אינה שאנשים מאמינים בדברים לא מוכחים אלא שאנשים מאמינים שהפ]תרונות למצבם נמצאים מחוצה להם, בין אם במדע או בקוראת בקפה.
ואסיים בהשוואה קטנה לפיזיקת קוונטים: התיאוריה של פימזיקת קוונטים עדיין לגמרי לא סגורה ואף אחד לא במאת יכול להסביר לגבי הניסויים הבסיסיים איך זה עובד. זה לא הפריע לפיזיקאים ללכת לצד היישומי ולפתח על בסיס זה דברים כמו לייזר. הייתי מתייחסת להומיאופתיה בדיוק באותה הצורה: נחמד שאתה רוצה לחקור איך זה עובד, בהצלחה לך. בינתיים אל תפריע לזה לעבוד בשבילך.
כל שנותר לי לאחל לדוקינס זה שלא יזדקק לעולם לטיפול אלטרנטיבי. הוא מזכיר לי את משה קרוי שהיה פנאט בדיוק כמוהו ואז התהפך להיות סיינטולוג ולוחם אור שחשב שכל השאר בני חושך וכד'. קיצונות זו מחלה ללא קשר לתוכנה.