SMS
21 ביוני 2004ג'ינס וסניקרס בבית הלורדים
19 ביולי 2004מבוא: ריפוי בתלת-מימד
השופט בדימוס, פרופ' מנחם אילון, אביו של כבוד השר לשעבר, עמד בסוף שנות השמונים בראש ועדה שהקים משרד הבריאות, במטרה להגיש המלצות להסדרת תחום הרפואה המשלימה בישראל. ועדת אילון המליצה, בין השאר, על התארגנות נציגי מקצועות הרפואה המשלימה, כדי למסד את הקריטריונים עבור העוסקים בה.
פרופ' אבשלום מזרחי, ביוטכנולוג שהשתתף בועדת אילון, מכהן כיום כנשיא ארגון-הגג של הרפואה המשלימה. בנייר עמדה, שקדם לדברים שנשא בכנס השני של הארגון, הוא כותב: "הרפואה האורתודוקסית (או "מודרנית", או "מערבית") צופה וחוקרת ומטפלת רק במה שהוא לוגי, רציונלי ומדיד. היא סימפטומטית. הרפואה ההוליסטית, לעומתה, צופה וחוקרת ומאבחנת ומטפלת גם במה שאינו כזה. לדידה, האדם הוא ישות אחת שלמה".
בכנס דיבר גם יאיר מיימון, מרפא סיני המרכז את היחידה לרפואה משלימה במרכז הרפואי "סוראסקי": "הממסד הרפואי מצפה להוכחות מחקריות. הבו לו רפואה מבוססת ראיות, (Evidence Based Medicine, EBM) , ורק אז יהיה מוכן להתחיל ליישם, אולי להטמיע (..). הממסד הרפואי רואה את העולם דרך צוהר מאד קטן. יש דברים שקשה לכמת, יש איכויות שתפיסתית לא נכנסות ל-EBM. ברפואה ההוליסטית אנחנו מדברים על עולם תלת-מימדי של ריפוי. אלה שפות שונות, השיטות המשלימות הן מחוץ למסך שלהם".
ה"למה" קובע. למה? כובע
הרפואה רוצה מנגנון, להבין את ה"איך" וה"למה" של הפעולה הפרמקולוגית. בהעדר הסברים חותכים, לפחות לעת-עתה, נתקלים בהתעלמות ואטימות.
ואף על פי כן, בשנים האחרונות מתקבלות בהדרגה גרסאות מקוצצות של ההומאופתיה לתוך קופות החולים ובתי החולים. השיקול הוא כלכלי בעיקרו. אני יכולה להעיד מנסיוני, שגם במקרים נדירים של "כלו כל הקיצין" ו"אין מה להפסיד" – מנהל מחלקה עם ראש פתוח במיוחד נותן להומאופתית להכנס, כי ממילא הטיפולים הרפואיים שננקטו במקרה אינם מסוגלים לרפא.
הגישור, משמח ככל שיהיה ברמת הפרט, הוא בעירבון מאד מוגבל מבחינה מערכתית. לא עומד מאחוריו פיוס רעיוני, מפני שצעד שכזה סותר את העיקרים של שתי השיטות, אלה שפות שונות בתכלית. לכן, אני מטילה ספק באפשרות התרחשותה של אינטגרציה ממשית, לא נראה לי סביר שההומאופתיה תאומץ לחיק הממסד אי-פעם, מתוך הכרה בצדקת-דרכה. הלוואי ואתבדה.
מחקר בהומאופתיה הקלאסית: תיאום ציפיות
השאלה "מהי יעילות תרופה א' למצב ב'" היא בעייתית בהומאופתיה הקלאסית, כי מלכתחילה הגישה טוענת לטיפול באדם כולו, במקום סילוק חד-צדדי של סימפטום בודד. לכן, המחקרים שבודקים את יעילות הגישה צריכים להיות הרבה יותר מפולחים. יש לנסח את השאלות המונחות בבסיסם באופן שונה, ולתכנן את המתודולוגיה שלהם בהתאם.
לשם המחשה, נסתכל על האופן בו מתייחסת ההומאופתיה הקלאסית למיגרנה.
התשובה לשאלה, "האם יש להומאופתיה תשובה למיגרנה", היא "כן, יש לה מאות תשובות".
באינדקס הסימפטומים ההומאופתיים מקוטלגות התרופות לפי מנעד מאד רחב של תופעות. תחת קטגוריית כאבי הראש מצויינים סימפטומים רבים – האם המיגרנה מורגשת בצד ימין (210 תרופות), או שמא שמאל (230 תרופות)? אולי הצד בכלל לא קבוע (254)? הכאב מופיע כשמתעוררים משינה (141)? האם המיגרנה החלה בעקבות פציעה (24), או שמא לאחר אירוע מצער (10)? האם חשיפה ממושכת לשמש מחמירה את הכאב (62)? האם במהלך ההתקף המיגרנוטי האדם תמיד מקיא (127) או שיש לו "רק" בחילות (176)? האם הפרעות הראייה המופיעות לפני המיגרנה מתבטאות באורות מנצנצים (13) או זיגזגים (3)? וכן הלאה – סדרה שלמה נתונים ביחס לכאב הראש החד-צדי, שכמוה כהתאמת השרוול, נניח, לחליפה.
כשממצים את נושא המיגרנה בתשאול, פונים למערכות האחרות. כל המידע המתקבל מסייע בהתאמה הוליסטית (התייחסות לכל המישורים הבעייתיים, פיזיים כנפשיים) ובה-בעת אינדיבידואלית של התרופה לאדם ("תפור לפי מידתך").
למרות שהבסיס לעבודה ההומאופתית הוא הקליניקה, לא נערכו די ניסויים קליניים מבוקרים שבדקו את יעילות התרופות ההומאופתיות מבחינה מחקרית. סקירת הרשימה תמחיש שמעטים עוד יותר הניסויים שהמודל המחקרי שלהם מתייחס לעקרונות ההומאופתיה הקלאסית. במלים אחרות, הבעייה "שלנו", ההומאופתים הקלאסיים, היא שהמחקרים שנכשלו – לא שאלו את השאלות הנכונות מבחינתנו, הטיעונים מאד לוקים.
שימוש בחומר שדולל ונוער לא הופך את התרופה להומאופתית, כי אינו משקף את שני עיקרי הגישה – טיפול בדומה ושקלול סך התופעות. אם לפנות שוב לדוגמת המיגרנה, אזי מחקר שיבדוק את יעילות הטיפול ההומאופתי במיגרנה, צריך, בין השאר, לכלול שלב מקדים של תשאול שבו תותאם לאדם תרופה הומאופתית לפי סך המאפיינים שלו. כל מרשם אחר הוא בגדר ירייה באפלה ותו-לא. אפשר לבנות מודל מחקרי דו-שלבי. למשל, לתת בשלב הראשון פלצבו, ובשלב השני תרופה אמיתית שתותאם לסך התופעות והבעיות של המטופל – ואז להשוות את התוצאות.
אפשר גם לעצב מחקר שישווה יעילות טיפולית של שיטות שונות בהומאופתיה עצמה: הגישה הקלאסית לעומת גישות אחרות, סימפטומטיות. מחקר חלוץ שהתבצע ברוח זו בשנים האחרונות, הדגים את יעילותו המובהקת של הטיפול ההומאופתי הקלאסי בתסמונת קדם-וסתית. לעומתו, טיפול סטנדרטי באמצעות תכשיר קבוע אחד (מדולל ומנוער), שניתן לכל הנשים, לא הראה כל מובהקות סטטיסטית ביחס לפלצבו.
37 Comments
הקמת הועדה משקפת התקדמות מה בהתיחסות לרפואה שאינה מערבית. אולם, עד שיערכו מחקרים מקיפים בנושא ועד שהרופאים יקבלו את "ההצלחה" שאינה לוגית יזרמו כנראה הרבה מאד כספים מהקהל הרחב לחברות התרופות, אלא שיש כבר היום כאלו המבינים שהפתרון אינו בהכרח שם והידע אינו בהכרח זה הנלמד בפקולטות לרפואה..
הגיע הזמן לשלב בין התחומים ויפה שעה אחת קודם.
נילי גולן
מנהלת פורטל "דפי בריאות
http://www.health-pages.co.il
הקישור שנתת לניסוי:
http://www.homeopathy-israel.co.il/whatisnew.htm
הוא מצביע לדף חדשות. את יכולה לתת קישור ישיר לתיאור הניסוי? אני מניח שתוכנו של דף החדשות הזה ישתנה בעתיד.
הקושי טמון, להבנתי, בעובדה שמחקרים בהיקף כזה דורשים תמיכה מוסדית ניכרת.
הניסוי בנושא התסמונת הקדם וסתית נערך במסגרת עבודת הדוקטורט של מיכל יקיר, יושבת הראש של האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, באוני' העברית.
היות וההומאופתיה לא מצויה באקדמיה, אין הפנייה של משאבים לכיוון הזה.
אין תת-לינק לתת-עמוד הזה. כך בנוי האתר, מה לעשות.
מי שמעוניין לקרוא צריך לפנות ל"ספרות ומחקרים" – > "מחקרים בארץ".
הקישור הישיר לדיווח על המאמר:
http://www.homeopathy-israel.co.il/michal.htm
התוצאות שמוצגות כאן הן תוצואת ראשוניות. אם אני מבין נכון , המחקר הראשוני בוצע על קבוצת נסיניות קטנה יחסית ומטרתו העיקרית היא להצביע על כיוונים מעניינים, ולאו־דווקא להשיג תוצאות תקיפות.
מה שנראה לי מוזר במבט ראשון בתוצאות הוא שהיה הבדל ניכר בין שתי הקבוצות עוד לפני נתינת התרופה. ההבדל הזה חוזר גם בניסוי השני שנעשה. לא ראיתי במאמר כאן שום הסבר לכך. פיספסתי משהו?
נסתכל גם על התוצאות בניסוי השני: שם בשני המקרים הממוצע הראה על הקלה בסימפטומים בשתי הקבוצות. ואילו דווקא בקבוצת הבקרה של המחקר הראשון יש החמרה בממוצע למרות התרופה.
הקבוצה שהגיעה לנישוי השני היא קבוצה של נשים שלא עמדו בחלק מהקריטריונים של הניסוי הראשון. ליתר דיוק: התאמה לאחת מבין התרופות ההומאופתיות (אחת? כל ה־4?) מה הקריטריונים להתאמה לתרופות מסויימות? האם אפשר לתת אפיון מסויים למי שלא עונה עליהם? איך זה ישפיע על הסיכוי להצלחת התרופה ה"אחידה"?
אם אני מבין נכון, המחקר עצמו נערך בין השנים 1992-1994 . פרסום התוצאות הראשוניות הוא מ־2001 . מה עם המשך המחקר?
לסיכום: מחקר כזה יכול להצביע על כיווני מחקר. אולם מעצם גודלה של קבוצת המחקר נראה לעניות דעתי שאין מקום למסקנה שיש כאן אישוש לטענות ההומאופתיה.
לשכנתי היקרה לפלטפורמה של 'רשימות', כרמל ויסמן, אני מזכירה – You become what you resist. בקרוב, צפריר, תסתובב באווירת השאנטי-שאנטי באיזה פסטיבל בראשיתי בשארוול מתנפנף וראסטות לראשך, ותפטיר לכל רואיך, Peace, man.
*-))
קצת פתיחות. זו מוסיקה אחרת, צריך להתקרב אליה עם מידה של פתיחות. זה נכון לגבי הרבה תגליות שהעמידו באור שונה עולם ודאי-לכאורה. הסדק שנפער בתפיסת העולם קידם את ההסתכלות. למה לא לפתוח את הדלת? למה להגיף אותה ולצעוק על מי שמאחוריה שילך, ומהר? ומה אם, רחמנא ליצלן, ניצב שם משהו מופלא?
מעניין, מה מניע את המאמץ הניכר שלך לחפש בכוח כשלים? לא יודעת. אבל ההומאופתיה עובדת ידידי, אף על פי כן עבוד תעבוד.
לטובת הקוראים, צפריר, תקרא את הקישורים לפני שאתה שולח תגובות. העובדות-לכאורה שאתה מביא הן ש ג ו י ו ת.
השאלות שאתה מעלה נענות, בחלקן. מצויין שם גם פרט שמעמיד באור שונה את אמירתך האחרונה – קבוצת המחקר שמגודלה אתה מסתייג היא הקבוצה הראשונית, של הפיילוט.
אז לשאלתך הרטורית, כן. פספסת יותר ממשהו.
בכלל, אולי כדאי לך פחות לירות מהמותן. יותר התעמקות, גם אם שמת לך למטרה לשלול את ההומאופתיה, או את שאר הספקטרום ההוליסטי ב"רשימות". המחקר הזה, על כל שלביו, זיכה את החוקרת בדוקטורט מהאוניברסיטה העברית (פרט שולי, במיוחד לאור ממצאיך הנוקבים).
להבנתי, הכלים הסטטיסטיים הם לא חזות הכל (וזהו נושא הפוסט הנוכחי, וגם אחדים מקודמיו). עם זאת, המחקר הזה בעיקר מדגים את יעילות ההומאופתיה הקלאסית בטיפול במצב שלרפואה הקונוונציונלית אין לגביו מענה.
היה זה כבר אלברט איינשטיין, כמדומני, שטען שלא כל מה שחשוב ניתן לחשב ולא כל מה שניתן לחשב חשוב. מלאכת המחשבת האינסופית הזו- לא בטוח שתוביל אותנו למשהו משמעותי באמת. מדוע אתה בוחר, צפריר לחזור ולדקדק עד דק בדבר שלא בטוח בכלל שהוא לב העניין. אפשר לעמוד מול משהו מוזר ולנסות להבין אותו בשפה שאתה רגיל אליה , לחפש מאמרים, לטחון את מהלכי הניסוי ואז- אם העסק לא מובן עד הסוף בכלים שלך לשלול אותו ואפשר גם לקחת נשימה
ולהעיז לפתוח דלת לעולם שהוא מוזר, לא מובן, אולי אפילו מאיים כי מדובר בשפה אחרת לגמרי משלך ולהיות מספיק פתוח ללמוד עליו משהו. צידה קטנה לדרך: מספר שאלות (ולאו דווקא עם ארומה ספקנית, אלא פתוחה): האם יכול להיות שישנן תופעות שפשוט אי אפשר לחשב אותן עם הכלים הקיימים מהם מנגנונים של בריאות? מהו תהליך של הבראה? האם עלינו להסתפק ברפואה המדכאת סימפטומים או שיש לשאוף למשהו אחר, לריפוי ללא תופעות לוואי ונגזרות קשות לעתיד לבוא? האם אנחנו רוצים להשקיע מאמץ כנה בכיוון הזה? מהי נקודת המוצא לחקירה שלנו? סיוע לאנשים בהבראה או הצדקת הקיים? מה משרת באמת את טובת המין האנושי? איזה סוג של מבט אני מסגל לעצמי בלמידה של החדש? רק ביקורת? רק ספק? האם שם אני באמת רואה מה עומד לנגד עיני?
יש לכל דבר מקום ואני בטוחה שהקריאה למקצועיות, לרצינות, לבדיקה וחקירה היא חשובה לאין שיעור בהקשר של עבודת ריפוי. אבל בוא לא נזרוק את התינוק עם המים
ובאשר למחקרים- אדרבא, אפשר להיות צנועים ולהבין שלא את הכל אנחנו יכולים בכלל לחשב ולהבין אבל ביכולתנו להתבונן. ללקט ולאסוף מידע מעוד טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול,
לתעד, לעקוב אחרי האנשים המתרפאים, להתעניין האם ובמה הסתייעו ולומר יפה תודה אם הסתייעו.
דרך-אגב, אחלה מאמר 🙂
דוד
למה מתעקשים כל האנשים המשונים הללו ממערכת הבריאות ומן האקדמיה על שימוש במספרים?
צריכים מספרים כי צריכים דרך סבירה להעריך איכות של טיפול. אי־אפשר להסתמך רק על אינטואיציה ועל זכרון אישי, כי הם אינם אמינים מספיק.
יש לנו כמות מוגבלת של כספים שאפשר להשקיע בנושאי בריאות, ולכן צריך לחשוב איך להשקיע אותם. אם תמשיכי להתעקש שזה לא נכון, אני מבקש לשאול אותך למה לא משקיעים יותר משאבי מחקר גם בדברים אחרים, כגון הרַאֵלים ? הלא הם מבטיחים חיי נצח. למה את לא מאמינה להם?
http://www.rael.org/
בשאלה, אגב, לא היתה רטורית. קראתי את תיאור המאמר לא פעם ולא פעמיים. ניסיתי לחפש את הגרסה המקורית שלו. וכמו שציינתי זה נראה לי מוזר. אתמוזמנת להראות שטעיתי. לשם כך אני משתדל להביא אסמכתאות לדברי: כדי שלא תצטרכי "להאמין לי" אלא תוכלי גם לבדוק.
אני מסכים איתך שזוהי קבוצת מחקר ראשונית. כתבתי את זה במפורש. ומכאן רק עולה שהמסקנות הללו אינן אמינות כמסקנות סופיות. לחזור על זה בפעם השלישית? לחזור בפעם השניה על השאלה: "איפה המחקר המלא"? )כן: חיפשתי אם קיים מחקש המשך, לא מצאתי אותו, ושאלתי שאלה לא רטורית איפה הוא(
את שוב ושוב חוזרת על כך שלרפואה יש בעיה עם ההומאופתיה בגלל איכות ההסברים שההומאופתיה מספקת. אבל כבר חשבתי שהסכמנו קודם שזו אינה השאלה הרלוונטית. לפני ששואלים איך ייתכן שמשהו הוא נכון, צריך גם לדעת שהוא נכון.
ואת מוזמנת לקרוא הודעות קודמות שלי כדי להבין מה יכול לגרום למסקנות שגויות בנוגע לנכונות תופעות.
אתה מציג בצורה שגויה את מה שאני אומרת.
1. אתה כותב: "אי־אפשר להסתמך רק על אינטואיציה ועל זכרון אישי, כי הם אינם אמינים מספיק.
לא טענתי שבהומאופתיה נסמכים רק על אינטואיציה וזכרון אישי.
2. אתה כותב גם: "יש לנו כמות מוגבלת של כספים שאפשר להשקיע בנושאי בריאות, ולכן צריך לחשוב איך להשקיע אותם. אם תמשיכי להתעקש שזה לא נכון, אני מבקש לשאול אותך למה לא משקיעים יותר משאבי מחקר גם בדברים אחרים, כגון הרַאֵלים ? הלא הם מבטיחים חיי נצח. למה את לא מאמינה להם?"
לא ברור לי למה כוונתך, שאני "מתעקשת שזה לא נכון", אבל רמת הטיעון שאחריו מראה לי שגם לא כדאי לי להתעמק בנסיון להבין.
3. ואללה, גם אני קראתי את הגרסא המובאת לפני שלינקקתי אליה. זו גרסא מקוצרת ולא שלמה של המחקר, שהוצג ביתר הרחבה בכנס של האגודה. על אף הקיצור בו היא מובאת, זו עדיין, הגרסא הטובה ביותר שקיימת כרגע בעברית ובאון-ליין למחקר הומאופתי קלאסי.
4. ציינתי לפחות שני מקומות בהם טעית. טעית, נקודה. התעלמת במופגן מכל תוצאות המחקר, הנחת דברים שלא קיימים ביחס למתודה שלו. אין לי כוונה לגרור את הדיון הזה מטה-מטה, יקראו שאר הגולשים בעצמם את הדיווח על התוצאות.
5. המחקר המלא לא פורסם עדיין, את זה אומרת דר' יקיר, ועל זה חזרתי גם אני.
6. מסקנתך הראשונה ("מעצם גודלה של קבוצת המחקר (..) אין מקום למסקנה" וגו') מתעלמת מכך שמדובר בפיילוט, ולפיכך מדקדק דקדוקי עניות שכמוך, טוב יעשה אם יימנע מהטעיות כאלה.
7. אני קוראת את ההודעות שלך. אגלה את אוזנך, יש לי קובץ אליו העתקתי את השאלות שנראות לי רלוונטיות, ואני מקווה להתייחס אליהן בעתיד. כל השאר הוא, לדידי, בגדר בעייתיות שלך. לא באתי לפתור לך את ההתנגדות שיש לך לתחום ההוליסטי.
8. אני יודעת שמבחינתך הטיעון הזה לא מחזיק מים, אבל הסכנתי כבר להבנה המצערת הזו. ההומאופתיה עובדת. ובגלל שהיא עובדת, אני נאלצת להפסיק כאן ולצאת לעמל יומי. אתה מוזמן להמשיך להגיב, לטובת (?) שאר הקוראים (המותשים).
כן, ברור שיש. יש כמה עשרות טובות של תרופות הומאופתיות, צריך להצליב ולבדוק. אבל עלול להיות פה נורא משעמם אחר-כך.. *-))
צפריר, כנראה שמישהו העמיד אותך מול דלת פלדלת וזרק את המפתח לים, כדי שלא תכנס.
אני מציעה פה ניסוי קטן: למה שלא תלך איזה יום להומאופת שיעשה לך תשאול ויתאים לך רמדי ונוכל לשמוע, מהרשמים שלך מה נשמע אצלך ומה השתנה? אולי איזו הגדלה קלה של רוחב היריעה הפנימית, שחרור מהשיעבוד לרצון להתנצח ולתפיסה הדוגמטית והנאחזת. משהו קטן, שלא יספק גושפנקא מדעית חותכת אבל אולי ישחרר מישהו ממה שנראה לי כסבל מתמשך. קצת צר המקום שם, ולמרות ההתעלמות העקבית שלך
משאלות קצת יותר אישיות שנשאלת עליהן . הרשה לי בשנייה ובשלישית- מה המצב אצלך?
רחלי- האם יש במטריה מדיקה ההומאופתית רמדיס למה שנראה לי כמו:
דקדקנות היסטרית
טרחנות מייגעת
עיקשות עיוורת
הפכתי להיות משוחדת לעילא בראייה אבל קצת נמאס לשמוע את אותה מנגינה 100 פעם.
לא… בבקשה ממך…
נכון שרחלי הציעה לך להמשיך להגיב, אבל קח את זה בהומור… היא לא באמת התכוונה שיש לנו (שאר הקוראים) רצון עז לשמוע על האנטי שלך.
מובן שהפסדת, שסגרת בפניך (עוד?) תחום. תחום שבפוטנציה היה יכול לתרום לך רבות.
"בזכות" סגירות שכזו, רבים עדיין מאמינים שטיפול פסיכולוגי הוא למפגרים בלבד, שטיפול זוגי הוא לזוגות שפג-תוקפם, ובכלל, שיעוץ מסוג כלשהו בבסיסו הוא למי שלא יכול "לנצח את המערכת" לבד…
live and let live, ובהצלחה לכולנו.
שלום, רציתי להגיב לגבי מחקרים בכלל, ולגבי המחקר על טיפול הומאופתי בנשים שסובלות מהתיסמונת הקדם ויסתית בכלל. .
ישנם מחקרים לא מועטים בהומאופתיה, כמו בכל תחום, חלקם טובים, חלקם בינוניים, ומיעוטם רעים או מצויינים. לגבי המחקר שנעשה בארץ (מ. יקיר. צ. בנטואיץ. ש. קריטלר מ. אוברבאום. ג. ויטולקס. א. בזיזינסקי) הינו טוב בסוגו, ולכן התקבל כעבודת דוקטורט באוניברסיטה העברית. המחקר נערך כ- 10 שנים, ונעשה בקשיים גדולים מחוסר תקציב מתאים. בשלב הראשון נערך מחקר החלוץ – ואלו התוצאות המובאות בחלקן- באופן מקוצר מאוד, באתר. בהמשך חזרנו על המחקר עם קבוצה גדולה יותר- של מאה נשים, מחקר שערך עוד כמה שנים, ובסיכומו הודגמו שוב תוצאות חיוביות באופן מובהק לטיפול ההומאופתי. מלבד השיפור המובהק בתיסמונת, ניצפתה הורדה משמעותית בצריכת תרופות וירידה בימי מחלה. תוצאות המחקר נימצאות בשלבי פירסום, אך ניתן למצא פרוט מלא של כל המחקר בעבודת הדוקטורט בסיפרית בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, ירושליים.
הפניה למחקר החלוץ:
EFECTS OF HOMEOPATHIC TREATMENT IN WOMEN WITH PREMENSTRUAL SYNDROME: A PILOT STUDYM Yakir, S Kreitler; A Brzezinski, G Vithoulkas, M Oberboum Z. Bentwich BHJ, July 2001, VOL. 90, No. 3. pp 148-153))
מיכל יקיר, PhD
העליתי קישור לדף הזה, בפורום רפואה משלימה של "תפוז".
אני חושב שיעניין אותכם לקרוא את התגובות.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=24&msgid=34395205
עקרונות ההוליסטיות והאינדיבידואליות מהדהדים במגוון של שיטות טיפוליות.
שלום לכם/ן.
אני בא מתחום הרפואה המשלימה ומלא הערכה להומאופתיה, ולכן לא יחשדו שאני משוחד.
צפריר צודק בכל, או כמעט כל, טענותיו.
על שאלותיו החשובות אין מענה.
זה לא שמספרים זה הכל, וחשוב לחשב. אבל מכיוון שבכתבה כתבו על המחקר כחשוב, והמחקר משתמש בכלים השגרתיים, אז בנושא המסויים הזה, למספרים חשיבות ניכרת. "ברומא התנהג כרומאי" זה המסר, ולכן שאלותיו של צפריר מאוד לגיטימיות.
מדוע נוא נקטל? ממה כל אותם קוטלים מפחדים?
אם יש לכם אמונה מלאה בדרך, אז מה הפחד הגדול והזעקה?
ראוי לבדוק שוב מה הפחד של העוסקים ברפואה משלימה, פחד כשל אח קטן וחורג, במקום להיות, כדבריו של פרופ. מזרחי בכנס השנתי האחרון, ילד גדול, אחראי ושותף שווה.
לא כל שאלותיו של צפריר נותרות ללא מענה. גם החוקרת, שאת עבודת הדוקטורט שלה הזכרתי ושמהווה את סלע המחלוקת, הגיבה לדבריו. אתה מוזמן לקרוא שוב את דבריה של דר' מיכל יקיר.
צפריר נוקט באי דיוקים ומכניס לפי דברים שלא נאמרו בשום מקום.
ביחס לשאלותיו האחרות – צפריר נוהג להציף את הבלוג שלי בטענות, שלא אל כולן אני יכולה או רוצה להתייחס באותו פוסט. בכל זאת, את היריעה פורסים בהדרגה.
לפני שאתה משתמש בהטיות שונות של השורש ק.ט.ל הטעון או במילים אמוטיביות דוגמת "פחד", אתה מוזמן לקרוא את הסטוריית ההתכתבויות בפוסטים הקודמים ולקבל את ההקשר.
גם את שרשור התגובות כאן טוב תעשה אם תקרא שנית. "פחד" ו"קטילה" הן מילים שלך, ולא חוויה שהשאר בהכרח שותפים לה. אני בהחלט לא מזדהה עם המילים האלה.
קמתי לי בבוקר
חיפשתי לי חתן
אפילו שהיה הוא
עם כיפה ועם זקן
שאלתי: מה זו הכיפה?
ומה זה הזקן?
התיישב הוא והחל
לומר דברים ד'רבנן.
אמר: כיפה שמים על ראש גבירתי
אשר ירא שמים
זקן פה מגדלים
מהסנטר עד לאזניים.
כי כך כתוב בספר
אשר בו אמונתי
האם תסכימי אהובה להיות לי לאשתי?
חכה חמוד אמרתי, לפני נבוא חופה
ממה זקן עשוי ידיד
ואיך תופרים כיפה?
עם אילו מספריים
אסור אסור לגזוז?
ומה קורה עם הכיפה
כששותים גזוז?
אמר: יקירתי, זקן עשוי משערות.
והכיפה תופרים עם הידיים הטובות.
לוקחים החוט ומכניסים תך תך לתוך הקוף
שהכיפה תחזיק יפה
ולא מהר תחלוף.
והגזוז? שאלתי. מה מה עם הגזוז?
אמר: יקירתי, את מתיישבת על אגזוז.
כי גם אני עוד רגע
פה מעלה עשן.
מכל השאלות שלך יצאתי מחורפן.
טוב טוב אמרתי ופני- ארשת ביקורתית.
אך מה קורה עם הכיפה כשיש שבת חורפית?
האם מותר לשים שם כובע? לקחת מטרייה?
ומה קורה כשרוצים ללמוד איתה שחייה?
תראי, יקירתי, אמר לי החתן?
אתן לך חומר לקריאה, ולא אהיה קנטרן.
לכי לספרייה, כי שם כתוב הכל.
ואחר כך נצא יפה ביחד במחול.
אך איזו ספרייה שאלתי, איזו ספרייה
האם היא וותיקה מאד או שמא היא טריה?
האם היא מאושרת חתימה של רב ראשי?
או שמא כל אחד יכול לבוא לשם חופשי?
ואיזה צבע יש לכרטיסי ההחלפה?
האם גלויים נראים או חבויים במעטפה?
האם כתוב בס"ד למעלה או מצד ימין?
האם ייתנו אישור להם ברבנות של סין?
וחתני עומד ומשתומם לכלתו?
האם הוא באמת רוצה שזאת תהיה אישתו?
מכל הטוב והיקר עולם ומלואו
נשאר כרטיס של ספרייה
ופה צועק "הו הו!".
ובמלים אחרות…שי:
הבעייתיות בהתכתבות עם צפריר כלל לא קשורה לדיאלוג המהותי בין הקונבנציונאלית והמשלימה (אם כי הוותה
)הזדמנות לחומר למחשבה בעניין המפגש בין שני העולמות).
ואף לא לעצם הנחיצות לגשת לקריאת המחקר בצורה רצינית, ככל מחקר אחר .
הבעייתיות כרוכה באופן שבו הדיאלוג הזה נערך.בהצמדות לתפל ובהסתת מוקד העניין מהעניין. נתאזר נא בסבלנות ונמתין להסברים הבאים. (אפשר בינתיים לנסוע לספרייה בירושלים ולקרוא את המחקר).
רחלי- בקריאת תוצאות המחקר כפי שהוצגה בקישור שנתת אני מבינה שהיו שתי קבוצות שנחקרו: אחת קבוצה של נשים שהותאמה להן רמדי באופן אינדיבידואלי, לפי שקלול סך המאפיינים הייחודי להןואחת שניתנה בה רמדי אחת לכולן. אני מבינה מהמסקנות שנצפתה יעילות גבוהה יותר בקבוצה שקיבלה רמדי אינדיבידואלית. האם היעילות היא העניין היחיד? האם יש עוד השלכות בריאותיות למתן תרופה אחידה מול בעיה (במקום מול אדם)? אני שואלת,בין היתר, כי יש על מדפי בתי המרקחת כל מיני תרופות הומאופתיות: לשפעת, לקדחת השחת וכו'. מה המשמעות של נטילת תרופות כאלו, מעבר לעניין היעילות?
נהניתי מאד, יש זכויות יוצרת או שמותר להשתמש?
שאלתך על מתן רמדי אינדיבידואלית מתייחסת למדדים שלפיהם נבחנו תוצאות המחקר. היעילות, אם אפשר לקרוא לה כך, היא שקלול של מספר אלמנטים – אובדן ימי עבודה, כאבים, צריכת תרופות ועוד.
למרות שהתשאול במסגרת המחקר היה הומאופתי קלאסי (כלומר, התייחס לאשה כולה, ולא לבעלת "תסמונת" שמקבלת איזה "פטנט" מדולל ומנוער), עדיין היה צריך להתחשב במסגרת המחקר. החוקרים לא עוסקים בשאלה, האם האשה נינוחה יותר גם בשאר החודש, פחות סובלת מהאקזמה שלה, נניח, או "סתם" שמחה יותר בחייה. בקליניקה הפרטית זה חשוב לשם הערכת המשך הטיפול. במחקר שמעמיד שאלות חדות, הדברים האלה יופיעו, אם בכלל, בנספח. הם לא רלבנטיים עבור החוקרים.
נכון, יש כיום כמעט בכל בית מרקחת מדף שמוצגים עליו תכשירים הומאופתיים-לכאורה. אני כותבת, "לכאורה", מפני שהומאופתיה איננה דילול וניעור החומר, אלא התאמה לפי עקרון הדומה – יכולתה של התמיסה שניתנת ליצור סך דומה של תופעות באדם בריא.
המצב הזה הוא בעייתי, מפני שההשקפה נותרת בעינה – סימפטומטית, שטחית, בגדר "כיבוי שריפה". התכשיר שניתן עשוי לסלק סימפ' אחד, אבל ליצור שורה ארוכה של תופעות לוואי. בהומאופתיה הקלאסית, כפי שכתבתי בפוסט הנוכחי, תופרים את החליפה (או השמלה..) במלואה.
התרופות האלה לרוב יותר מזיקות ממועילות. כלומר, הן עשויות להקל זמנית על סימפ', באופן מקומי, אבל לא לפתור את הדפוס המושרש. ריפוי, לאורך זמן, זו החשיבה של ההומאופתיה הקלאסית. להבדלים בין הגישות אני רוצה להקדיש פוסט (או יותר) בהמשך.
תודה רחלי.
אפשר להשתמש בחפץ לב "והמביא דברים בשם אומרם וכו' וכו"
(קחי בחשבון שכמה סימני שאלה התפלקו לי שלא במקומם שם)
בנוגע לתרופות הסימפטומטיות: אני מניחה שקל יותר לתפור שמלה למי שמידותיה ידועות וגלויות. נראה על פי דברייך שהתרופות
הסימפטומטיות עלולות לטשטש את המידות, ובאין מידות ראויות- אנה אנו באים ?
בטיפול הסימפטומטי בעיקר ממסכים את הבעייה המקורית, וקשה מאד להתיר אחר-כך את הפקעת. אני לא בהכרח מתייחסת כאן לטיפול חד-פעמי באיזה "תכשיר" "הומאופתי", אלא להאבסה בקוקטייל כזה, של הכנות מדוללות ומנוערות (איך אני נמנעת מלקרוא להן תרופות הומאופתיות, הא). אזדרז לכתוב על זה.
כשדיברתי על מידות ראויות התכוונתי- גם במובן האתי של המילה. אנחנו חיים בעולם תעשייתי ואני מניחה שקשה לבית מרקחת לסגור חודש עם מספר רמדיס הומאופתיות בסגנון קלאסי שעולות בממוצע שלושים ש"ח. אשמח אם תכתבי בפוסט על ההשתלשלות הההיסטורית של הפרמקולוגיה ההומאופתית . התלות שעולמנו יצר במילה" תרופה" מעניינת. קנייה חוזרת גם היא מבטיחה חשבון נאה
אגב, יש לי כמה רעינונות יצירתיים לבתי מרקת כאלה. אפשר
לעשות מתחם: מסעדת אוכל אורגאני המתפקדת גם כסניף של אנונימוס, משרתת את הקהילה בבוקר בטיפולים ומעלה מופעי "דראג סטור" בערב. וכמובן- יושבת במקום מחלקה פרמקולוגית הומאופתית משובחת בליווי מוסיקה קלאסית (בתנאי כמובן, שעומדת בכל התקנים המחמירים המחייבים).
אני לא זוכרת איפה קראתי, שמרפאים בסין מקבלים שכר כל עוד מטופליהם בריאים. אם הם נופלים למשכב, הם מפסיקים לשלם את ה"פרמיות". במערב החשיבה הפוכה, רק בשנים האחרונות מדברים על מניעה. ועדיין, לרוב יש תלות בתרופות, רק במקרה הטוב הן מספקות תחזוקה שוטפת.
תרופות הומאופתיות הן עסק לא כלכלי לבית המרקחת, לפעמים די בתרופה שעולה שקלים בודדים כדי לפתור לאדם שורת בעיות לצמיתות. כך שלמרות שנפח המטופלים גדל והולך, בית המרקחת לא יכול להתפרנס משיווק הכנות הומאופתיות וצריך את כל ה"מסביב"-ים.
הרעיונות שלך אכן מאד יצירתיים, שירלי. מכל הרשימה, אני תוהה למה דווקא מוסיקה קלאסית? 🙂
מוסיקה, מלשון מנגינה, מלשון: גישה.
קלאסית… נו באמת, את שואלת "למה קלאסית"? (הומאופתיה קלאסית, כאילו, דה?)
תלות במילה תרופה: הכוונה לא רק לתלות בתרופה עצמה אלא למלה , היוצרת מסגרת מחשבתית מגבילה .המסגרת הזאת, שבתוכה דרה המילה"תרופה" יוצרת בתודעה האנושית כל
מיני תפיסות
1: תרופה: משהו שגר איתך בבית. ("משה, כבר מאוחר, לקחת כבר את הכדורים שלך?".
2. ככל שיש יותר – ככה יותר טוב
אקמול…אקמול פורטה… אקמול פורטה אקסטרים… אקמול
מגה פורטה אקסטרים יוניברס קלאב ג'מבו.
"מה, לוקחים פעם אחת וזהו? איך יכול להיות אחותי?"
מזכיר לי שפעם, בעוונותיי, הדרכתי חוג טבחים צעירים בבית ספר. (אל תשאלי עם מה הילדים הגיעו הביתה אחרי החוג.. ההורים חשבו בטעות שמדובר בחוג הבנאי הצעיר וסתמו חורים בקיר עם העיסות). בקיצור- רצינו, נניח ,להכין עוגה. לכל ילד הייתה קערה משלו, כף משלו, כוס מדידה משלו וכו'.. אז איך שביקשתי לקחת קמח- כל אחד רצה לקחת עוד יותר ואיך שחילקנו שמן: במקום כף אחת הם העמיסו מצקת. הילדים, בתפיסתם הקומון- סנסית הנאיבית משהו חשבו שככל שיוסיפו בכמות של משהו, התוצר הסופי יגדל, וכך יהיה להם יותר מהעוגה/ בורקס/ פשטידה. מה שהם לא הבינו זה שהסוד טמון במאזן שבין המרכיבים. יש יותר קמח, אבל הביצה והסוכר נשארו בקטנה? העסק לא יידבק ממוש, לא יצא לך כלום. לקח להם קצת זמן לקינדערלעך להבין שכאן, בעיסקי הקניידעלעך זה לא עובד כמו בעולם הגדול. פה העסק בנוי
אחרת…
.ומה גם בענייני בריאות.. לוקח זמן לשנות את התוכנה בכבסה
ובנימה אישית: אביב שלם לקחתי אנטי היסטמינים יום יום בגלל אלרגייה מתישה. מתי שלא לקחתי- האלרגייה תבעה מחדש את זכות השיבה. ופתאם אחרי רמדי הומאופתית: יומיים של החמרה קלה והעסק ניגמר. פיניטו. רק מה ,הסוכרייה האמיתית לא היתה הרקוויאם לאלרגיה (אם כי היעלמותה שיפרה לי בענק את איכות החיים, כך ללא תמלוגים לקלינקס ומסך דמעות בעיניים) האלרגיה זה החלק הקטן. נהייתי פנויה לחיים, ואני לא רוצה להישמע כמו אודטה. תקונה שווה אלף מלים.
:
ברור, שירלי, מוסיקה קלאסית..האסוציאציות שלי עפו למקום אחר. דה, טוטאלי.
למושג "תרופה" יש מעמד מחייב – משפטית, אטימולוגית, פרמקולוגית (וגם, כמו שאדם ברוך אומר, נפשית). קל לפנות אל המינוח הזה גם כשמדברים הומאופתיה, אבל רוב ההומאופתים יעדיפו מושגים אחרים.
הומאופתיה מציגה פתרון פשוט, לא כוחני. התיאור שלך ביחס לאלרגיה שעברה לך ומה שבא בעקבותיה הוא, אם יורשה לי, קלאסי.
היא הנותנת.. בדיוק בגלל זה אני בעד מדיניות ההפרדה. שימוש במילה "תרופה" כלפי הומאופתיה יוצר בלבול.
ייאמר לאלתר מעתה:
במקום: "הילד חולה? לכי איתו לרופא/ה. הוא יסתכל על הגרון שלו וירשום לו תרופה נגד דלקת בגרון"
ייאמר: "הילד חולה? סורי עימו להומאופת/ית
עני נא על שאלותיו הנוגעות לכל הרבדים בחייו של הילד והניחי עצמכם בפני עיניו/יה ויתאימו לו הכנה הומאופתית שתסייע לו לשוב לקו הבריאות ותיתן לו כלים להתמודד
באופן מוצלח יותר עם המצוקות שלו".
עוד יחשבו פה שאני מושתלת שלך. אז הריני להכריז בזאת: אני מושתלת מטעם עצמי. מה שקרוי- הציצה ונפגעה, מה שקרוי: מתלהבת.
ובמעבר חד. אני מוצאת כי ההיחשפות לדרך החשיבה ההומאופתית מחייבת רה אורגניזצייה תודעתית. קבלת העקרונות של הבראה וחולי כפי שההומאופתיה רואה אותם (אני מניחה שהם יישארו שם גם בלי שאקבל אותם) גורמת לילתהיות בנוגע לכל תחומי החיים כפי שהכרתי אותם עד כה. למשל: חינוך. היומרות החינוכיות שלי ירדו בהרבה ונותרתי עם ההבנה כי ביכולתי, במקסימום- ליצור מסגרת תומכת עבור הבן שלי (או ילדים אחרים עימם אני באה במגע) ולרדת מהמחלקה לעיצוב פנים. (וכמובן- עם סטייה מהנורמל- לקחת ת'ילד להומאופת שמטפל בו). אני קוראת בהתרגשות רבה את סיפרו של יאנוש קורצ'אק: "כיצד לאהוב ילדים", קריאה שונה הפעם. ולבי נחמץ על כי חוץ מזה שאיבדנו בשואה אדם יקר, הרי שהאיש הוא הומאופת דגול בפוטנצייה (ממרום הבנתי המוגבלת כרגע מהו הומאופת טוב). ההבנות שלו בנוגע לקשר בין גוף ונפש, האופן שבו שילב בין הידע הרפואי שלו (שכן היה רופא) ומשנתו החינוכית , ההתבוננות שלו על עולמם של הילדים וההכרה שלו את מגבלות הרפואה הקונבנציונאלית מרחיבות דעת ולב. אצטט קטע נבחר ביחס למה שפתחתי איתו:(מתוך: כיצד לאחוב ילדים): "יכול אני ליצור מסורת של אמת, סדר, שקידה, יושר, גילוי לב, אבל לא אעשה אף את אחד מהילדים שונה מטבעו. עץ הליבנה יישאר ליבנה, האלון יישאר אלון, הערבה- ערבה. אפשר לי להצליח לעורר מה שרודם בנפש, אך איני יכול ליצור יש מאיין. מגוחך אהיה, אם אתרגז בשל כך. על עצמי, או על הילד". (כיצד לאהוב ילדים, הוצאת
הקיבוץ המאוחד, תשכ"ז) כאמא אני יכולה לומר: יש בכך נחמה גדולה.לראות בילד יישות בפני עצמה,להכיר במגבלות שלי, לקבל אותנו.דווקא כאן, בצמצום הזה יש פתח לאינסוף. (אני מניחה שמעבר להגיגים, הטיפול ההומאופתי מעניק לי כלים באמת לחיות את זה).
רחלי
האם קיימות בנמצא הכנות הומאופתיות של ליבנה, אלון וערבה? האם תוכלי לספר לנו על רעיונות מרכזיים בהכנות הללו (בדומה לפרומואים החביבים ששיגרת לנו בתחילת התוכנית)? מעניין לראות האם וכיצד יכולים רעיונות ברמדיס הללו לעורר את הקריזה אצל כל אם עברייה ולמה עדיף לה פשוט להתבונן (ולומר לעצמה בלב: חכה חכה גדי, את הכל אני רושמת.. וואי וואי וואי מה אני אגיד להומאופת כשנבוא אליו בפעם הבאה…)
נ.ב נראה לי שהגזמתי קצת הפעם… אינני מתכוונת כמובן לייצר דור של אימהות אימפוטנטיות התלויוית בהכנות אך כאלה המודעות למגבלותיהן…
ומקבלות בהכנעה ובהומור את המציאות…
וביומנן- מונח דרך קבע טלפון של הומאופת/ית טובה ועוד אחד למקרה ששהוא/ ההיא בחו"ל.
הומאופתיה היא באמת מעבר למתן של משהו מנוער ומדולל. ארגון מחדש של המחשבה, כדברייך? במידה רבה, כן. אפשר להחיל חשיבה הומאופתית על תחומי חיים נוספים, על התנהגות, על יחסים. לגמרי. גם בזה ידובר, מקווה.
שאלת על העצים שיאנוש קורצ'אק הזכיר. למרות שמדובר ברמת הפשט של המשל (ולפיכך אין ציון בוטני מדויק יותר, הוא פשוט שאב מהסביבה הטבעית – עץ הליבנה בגרמנית, הוא, לא עלינו, "בירק"), אתייחס בקיצור נמרץ אל מה שפורסם עד-כה, בעיקר מתוך הניסויים הקליניים שהתבצעו עליהם בשנות התשעים –
אלון – Quercus e glandibus – בעיות טחול, אלכוהוליזם, גאוט.
לגבי עץ הערבה – ישנם שבעה זנים המיוצגים בהומאופתיה. הערבה הלבנה (Salix alba)מבטאה בדידות קיומית גדולה, אפילו תחושות של ניתוק ובידוד.
ליבנה – Betula alba – צורך בטוהר ויושר, חיפוש של סדר בתוך התוהו. מבחינה פיזית – זיהומים מוגלתיים. נוקשות כללית של המפרקים.
ושוב, בקשה חגיגית לא לרוץ אל העץ הקרוב ביותר ולגרד לו את הקליפה בנסיון לפתור את הבעיות הקיומיות – ישנן עשרות תרופות הומאופתיות שמתאימות למי שחש מבודד מסביבתו, קרוב למאתיים שמסוגלות לרפא גאוט, וכן הלאה..צריך לראות את התמונה המלאה, גוף ונפש. מה שמחזיר אותנו לנושא הפוסט הנוכחי, ולפוסט השני שפרסמתי באתר, על עיקרי ההומאופתיה http://www.notes.co.il/rakheli/6086.asp
לא הבנתי את הערתך על עץ הליבנה (מה שנכתב בסוגריים) .
?מה זה "בירק" ולמה צריך להישמר מפניו
אם ילד הוא נניח, עץ ערבה (אני מתארת את זה מאד סכמטי, כרגע) והחולי שלו קשור כאמור בבדידות קיומית גדולה, אפילו תחושה של ניתוק , האם ייתכן והוא נחלא כתוצאה מפגישה עם מצוקה הקשורה בסביבתו הקרובה? (נאמר- הורים מכים), האם יש בכוחה של הכנה הומאופתית לשים מזור לתחלואיו או שמא נדרש גם טיפול בהורים?
1. כבר כששים שנה שלא צריך להשמר מפניו, בירקנאו.
2. את בעצם שואלת שתי שאלות. אז ראשית, הילד מתעצב (תרתי משמע, בעצם) לפי הסביבה שלתוכה הוא גדל. הרעיון הזה הוא לאו-דווקא הומאופתיה, הוא אלף ואחת גישות טיפוליות. הומאופתיה יכולה מאד לקדם את המצב, אבל אם מחזירים את הדגיג לאקווריום הבעייתי, מה הועלנו? ברור שכדאי לטפל בשורש, והבעייה היא שלא תמיד זה מסתייע. הכחשה, לרוב.
נכתבה לרחלי אבל תקפה לכל מי שחושב כמוה
א) ברגע שטענת שמדע אינו כלי מתאים או ראוי (לדוגמה: "ועם כל הפרדוקסים, וחרף העדר המנגנון שמסביר, אני חושבת שהתיאור המדעי הקיים אינו חזות הכל" ועוד הרבה ציטטות דומות) את לא יכולה להסתמך על שום דוקטורט ושום הפניה מדעית כמו שעשית במקום אחר. אל תהיי רלטיביסטית. או שהמתודות המדעיות שבשימוש הרפואה (והביולוגיה והפיזיקה והמתמטיקה) יכולות לאשר את הטענה שלך (שההומאופתיה תקפה ככלי ריפוי בעולמנו) או שלא. אבל הן לא גם מאשרות כשזה מתאים לך וגם לא מפריכות כשזה מתאים לך.
ב) כך שכמו כל רלטיביסט ממוצע, את במלכודת שטמנת לעצמך. אם את חוזרת מטענה א', את חושפת את ההומאופתיה לעינו הביקורתית של המדע. יכול להיות שבעתיד יתגלה משהו חדש אבל כרגע תחת אבן הבוחן של המדע הבסיסי, אין להומאופתיה לא הוכחות אמפיריות, ולא הוכחות תאורתיות. ועל זה אשמח להתווכח אבל אז אסור לך להשתמש ב"עוד משהו" איזה אקסטרה אומפף עם קצפת מחוץ לעולמנו שיש שם. ואם אינך חוזרת בך מטענה א' את מצרפת את ההומאופתיה לאותם דברים ש"מעל המדע" ולמעשה "מעל האדם". מין מתת אלוה/עניין של אמונה/דבר מטהפיזי כלשהוא שבשמיים, ושומטת לחלוטין את האמינות של העניין כמתודה קלינית שימושית.
ג)אין לי בעיה עם אמונה, שלך או של אחר. התאוריות המדעיות על ה"אמת האבסולוטית" הם כל כך מסובכות שבינתיים למרות על רובינו לבחור מומחה בנושא מהות העולם(עשה לך רב) ולסמוך עליו. אבל מה, לרובינו אין את הכישורים לקבוע מי מומחה, או את הכישורים להכיר במוגבלותינו זו. אז (כמו שמלמדים בשיעור שני לשיווק להמונים) את (וכולנו) בוחרת לפי הדוגמה
(DOGMA) שלך משהו שיתאים לך. עדיין, אין לי בעייה, זה העולם.
אבל מניסיונך לכפור פומבי במקריות של בחירתך (ובכך לכפות אותה על אחרים) מצטיירת אותה צביעות האופיינית (והכרחית) לרלטיבסטים(ראי למעלה), שהיא היא זו המחליאה אותי. (הצורך לצעוק את הדוגמה שלך לעולם מחליא אותי, לא את. את בחורה נחמדה מהיכרות אישית)
וזו הבעיה שלי איתך(ם).
תודה על המחמאה בדבר נחמדותי. עם זאת, שני דברים ברורים –
אתה סותר את עצמך בסבך טיעונים רגשיים, אגרסיביים ובלתי-רלוונטיים, ויתרה מכך – ברור לשנינו שאנחנו לא מכירים, ואין לך דרך לדעת עד כמה אני נחמדה או לא.
האמירה על נחמדיותי היא בלתי-עניינית ביחס לדיון. אינך יכול לבנות טיעון בלעדיה? זהו נסיון שובניסטי להקטין את הרלוונטיות של דבריי, "המיידאלע". את אותו דבר בדיוק עשה בימים האחרונים קודמך (האומנם קודמך או שמא בניק אחר עסקינן?) בפוסט של בלוגר אחר בפלטפורמה, יוסי לוי. הדיון כאן הסתיים לפני שנה.
אינני טוענת את מה שאתה כותב, כאילו "המדע אינו כלי מתאים או ראוי". אין לי את הזכות לטעון זאת, ובוודאי שאינני חושבת ככה. זו *לחלוטין* אמירה שלך, שמעוותת את דבריי. יצאת לטור דה פורס משתלח, שכלל לא קשור למה שאני טוענת.
אני אומרת, וחוזרת ואומרת –
העובדה שהמדע כיום אינו מסביר את התופעה ההומאופתית עדיין לא שוללת את קיומה.
ההומאופתיה נבחנת בקליניקה. אם הממסד המדעי רוצה לבחון את יעילותה באופן מבוקר, הוא צריך להתחשב במה שאני מכנה "התחביר ההומאופתי". על כך נסוב הפוסט שלעיל.
אני לא יודעת אם הבעיה שלך היא בהבנת הנקרא או בסירוב להקשיב. אבל אם הזה לא קשה לך, אני מציעה שתשתדל לקרוא את דר' יואב בן-דב – למשל "האם המדע טוב לבריאות", http://www.bendov.info/heb/mys/alternat.htm
לפיכך, אני בהחלט מתייחסת לדוקטורט של מיכל יקיר.
כל שאר דבריך גם הם בלתי-רלוונטיים. הדוגמה (Dogma) היא שלך. אם היית הולך עם מה שעובד, היית משעה את הביקורת ומוכן להביט נכוחה בלא-ברור, בפרדוקסלי ולא מתנסח באופן כל כך אמוציונלי, תוקפני ובלתי-רלוונטי לעצם הדיון.
מבחינתי ומבחינת מטופליי, וכך יעידו גם עמיתיי למקצוע, ההומאופתיה רלוונטית וריפויית, בלי קשר ליחס המדע כלפיה. ההומאופתיה פעלה לפני פסטר וקוך ואבוגדרו, מזה למעלה ממאתיים שנה שיש לה פרוטוקול איתן שבעזרתו אפשר לסייע להרבה חולים ונואשים. זו הסיבה שנוהרים אליה.
קיבלתי את הבמה שלי כאן ב"רשימות" מדר' ירדן לוינסקי, שמתמחה בפסיכיאטריה. כנראה שהוא פתוח לנושא. אני לא צועקת את הדוגמה שלי. אולי אתה מרגיש חולה, בהחלט לא אתווכח איתך על זה. אני אומרת מה אני רואה שעובד.
אינני חוזרת יותר על דבריי. הבהרתי את עמדתי חזור והבהר. משום מה, כל המצטעקים והנחלים בשם המדע מסרבים לקרוא את המילים שכתבתי, מסלפים את הדברים שאמרתי ומעבירים את הדיון לפסים אישיים. המדע לא צריך שיגנו עליו, לא צריך שיגנו אותו ובודאי שלא יעבירו מחלוקות עקרונית לפסים כל כך אמוציונליים, באמת! לא לכבודך/כם.
אינני מגיבה כאן יותר בנושא הזה. לא נאה לך, אל תיתפס לזה ואל תקרא יותר את דבריי. Peace .