מה אכפת מהציפור
26 באוגוסט 2006
חתוליזמים; התפנתה משרת מוכר/ת שטחי פרסום ב"הארץ"; מרגול
8 בספטמבר 2006
הראה הכל

הצטרפות טקטית למתנגדי ההומאופתיה + איך להמנע ממלריה

כמה דברים שאני אוהבת בממלכה המאוחדת – הפארקים (בפרט המסטד הית'), בתי המרקחת ההומאופתיים (קסם אימפריאלי וספרות מקצועית נדירה, ללקק את האצבעות) ואלן דיוויס. היום נדבר על בתי המרקחת.

 

אלן דיוויס. הבלוג ממליץ

הסטטיסטיקות של הבלוג מלמדות שאי-שילוב המושג "הומאופתיה" בכותרת דווקא מגדיל את מספר הקוראים הראשוני, אלה שאינם מגיעים דרך גוגל (לרסס אני לא מתייחסת, בואו לא נגזים). המספרים מתאזנים בטווח של כמה ימים, אבל באמת, מה עליי להסיק?! אין ברירה, הומאופתיה היא סיבת האנו-באנו הראשית לקיומו של הבלוג הזה. לפיכך, ברצוני לנפק תגובה ישראלית הולמת למהלך בריטי, וגם להסביר מה קורה כשלא מייבשים ביצות.

הבי.בי.סי דיווח שלשום כי בעקבות שינויים צפויים בחקיקה בבריטניה, יתכן שהכיתוב שנושאות ההכנות ההומאופתיות יפרט את הסימפטומים שהן נועדו לרפא. העוקץ (ובכך אני מחזקת דווקא את דברי המתנגדים ליוזמה בפרט ולהומאופתיה בכלל) – אם ינתן כך טיפול סימפטומטי שיעיל באופן מקומי, החולה/צרכן עלול להמנע מלגשת לבדיקה מקיפה, ולגלות חלילה שהסיבה לסימפטום מדאיגה הרבה יותר.

מעשית, אני רואה שקשה לרפא אנשים שטיפלו בעצמם או על סמך המלצה של רוקח. לרוב הבעייה הושתקה זמנית, ואז קשה לשחזר את מהלכה כדי להבין ולרפא אותה. לכל הכנה הומאופתית יש סך אינדיקציות רחב מאד, לפעמים כדי מאות ואלפים. בלקיחה לא נכונה, חלקם עלול להתבטא כתופעות לוואי. עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא, שאם ההסתכלות היא סימפטומטית ושטחית ואינה לוקחת בחשבון את האדם הסובל מהסימפטום, במלוא מורכבותו, הרי שעל פניו נראה שהבעייה יכולה למצוא את פתרונה בכמה אופנים – אבל זה רק נראה, ורק על פניו. דוגמית: יש יותר ממאתיים הכנות הומאופתיות המסוגלות "לתקן" אף דולף בעונות הבוערות של קדחת השחת. אם אתם לא מתכוונים להתחיל בתהליך די מפרך של ניסוי וטעייה, מוטב לגשת למי שיראה את הבעייה בהקשרה הרחב ויציע פתרון עמוק ומתמשך. לעצה מהרוקח אין תוקף טיפולי מחייב, והיא עלולה ללקות בשטחיות. התוצאה יכולה לנוע על ספקטרום רחב שבין "לא קרה כלום" ל"הבעיה האמיתית לא אובחנה בזמן" ואף "הופיעו תופעות לוואי". זה לרעת החולים וגם לרעת ההומאופתיה.

הדבש – פרופ' מייקל באום (Baum), המביא את הטיעון הזה בכתבה, לפחות מכיר בכוחה של ההומאופתיה. המצב שמתאר פרופ' באום מכונה בהומאופתיה "דיכוי" (Suppression) ופרושו מחיקת הביטוי החיצוני בלי להתמודד עם הסיבה העמוקה. סימפטום הוא סמן, נורית אזהרה מהבהבת. ההומאופתיה הקלאסית רואה בו חלק ממכלול, ולעולם אינה שואפת להשתיק אותו באופן מקומי, חד-צדדי, אלא לברר את סיבותיו, לראות אותו בתוך הקשר רחב יותר, פיזי כנפשי. גישות אחרות בתוך ההומאופתיה (ויש הגורסים שדווקא אינן בתוך הומאופתיה כלל, מפני שהתבוננותן היא שטחית-מקומית ולא הוליסטית) יציעו שימוש בהכנות הומאופתיות כפי שכדור תותח יכול לפגוע בזבוב. לפעמים פוגעים בזבוב וגם שיירי התחמושת נופלים בשטח פתוח, לפעמים לא.

לגבי יעילות מוכחת שנדרשים היצרנים לספק. הו, שאלה גדולה, מציקה, מנגחת. מי קובע מהי יעילות? באיזה מצבים? האם היעד הוא סילוק הסימפטום (ר' לעיל) או ריפוי של האדם? צריך להגדיר את השאלה. דשתי בכך ללא לאות לפני שנתיים, תקראו שוב אם בא לכם.

דר' איואן האריס (Harris), חבר הפרלמנט הבריטי, מצר על "דילול ופגיעה בתהליכים המאפשרים רישוי הדומה לתרופות, של תכשירים בלתי-יעילים, אשר לא נדרש לספק ראיות מדעיות ליעילותם", ובכך מציג פן אחר של הבעיה. על שאלת הראיות המדעיות התעכבתי בפוסט שלונקק לעיל. דר' האריס, אגב, ידוע כמי שהתנגד מאד לסברה לפי יש קשר בין חיסוני הMMR (חצבת-חזרת-אדמת, ניתנים בארץ לראשונה בגיל שנה) לגילויי אוטיזם. נמצא שדר' אנדרו וייקפילד (Wakefield), שטען זאת לפני כמה שנים, הסתמך על מחקר מאד בעייתי. זה לא בהכרח מפריך את הטענה שהעלה.

ולמה אני מרחיקה עד בריטניה? כי רוב בתי המרקחת כאן שמשווקים הומאופתיה ממילא נוקטים בגישה הזו דה-פאקטו, ולא רחוק היום שהיוזמה הזו תעלה גם בארץ.

הומאופתיה ומלריה

יתושה בפעולה. הבלוג אינו ממליץ

מימין לכתבה שזה-עתה דוסקסה תוכלו לראות לינק לכתבה שפורסמה אתמול, "טיפולים הומאופתיים מסכנים חיים". ישנם הומאופתים בריטים, מסתבר, שממליצים למטופליהם לא לקחת את הטיפולים מונעי המלריה הקונוונציונליים כשהם נוסעים לאיזורים הידועים כנגועים. צחוק הגורל #1 הוא שההומאופתיה נהרתה ונולדה מתוך ניסוי בכינין, שביקש לבדוק מדוע הכינין נמצא יעיל לטיפול במלריה. צחוק הגורל #2 הוא שהומאופתים בעולם השלישי – א. מטפלים כל העת במלריה, ב. לא ממש שמעו על לריאם או מקבילותיה, ו-ג. דווקא משיגים תוצאות יפות מאד (233 הכנות לטיפול הומאופתי במלריה, אם תהיתם, לפי גרסת KHA 6.2 pro שבה אני משתמשת).

מלריה ידועה בתור המחלה הזיהומית הקטלנית ביותר בעולם, והעולם הראשון נחשף אליה יותר ויותר, בעיקר כתוצאה ממטיילים ש"מייבאים" אותה בשובם למערב. לריאם הוא שמה המסחרי של התרופה המוכרת ביותר, ואלמלא תופעות הלוואי שלה (הזיות, פסיכוזות ותופעות נוירולוגיות כגון פרכוסים) לא היו מחפשים לה מקבילה בתחום המוגדר "אלטרנטיבי".

חשוב לברר עד כמה האיזור אליו נוסעים מוגדר כנגוע במלריה. אם טרם הנסיעה אין בכוונתכם להגיע להומאופת ולהצטייד בהכנות והסברים מפורטים על סוגי הכנות ואופני שימוש, מוטב פשוט לרכוש לריאם או תרופה מקבילה לה. לא כדאי להצטער כשאתם כבר עקוצים ועם חום לא ברור. מטופליי שנוסעים לאיזורים בעייתים בד"כ לוקחים איתם, נוסף על ההכנה הקבועה שלהם, גם הכנות ספציפיות, והנסיון מלמד שהומאופתיה יכולה לסייע גם למי שכבר לקה במלריה וייבא אותה אישית ארצה.

הומאופתיה. הבלוג ממליץ בחום

באתר הבי.בי.סי אפשר לצפות בתקציר הכתבה שעומדת מאחורי המאמר. הכתבה לוקה באי-הבנה בסיסית של ההומאופתיה, שמעולם לא התיימרה לרפא בעזרת אחוז הכינין שמצוי באחת מההכנות. צילומים במצלמה נסתרת א-לה אמנון לוי תורמים לאווירה הנועזת (עזבו אתכם משטויות, כל בתי המרקחת המצולמים הם ותיקים מאד ואיכותיים מאד, Ainsworth שבניו קוונדיש סטריט, אע"פ שאינו מוזכר בשמו, Helios בקובנט גרדן ו-Nelson שליד האוקספורד סטריט..שיואו איך אני מתגעגעת ללונדון..). אגב, האגודה הבריטית להומאופתיה (אחת מני-כמה) לא מעודדת שימוש בהומאופתיה למניעת מלריה, כנראה שמסיבות פוליטיות.

מה יש להגיד, אחרי מסורת הומאופתית רצופה ומפוארת בבריטניה, פתאום הם מחפשים נושאים לאייטמים. זה לא חדש שהם אנטישמים, אבל זה כבר נושא לפוסט מגוייס נפרד.

2 Comments

  1. ד.ט הגיב:

    התרופה הקונבנציונאלית שאותה לוקחים למניעת מלריה משתנה מאיזור לאיזור, ע"פ עמידותם של זני המחלה באיזור לתרופה.
    לריאם היא החזקה ביותר, אך גם תופעות הלוואי שלה הן השכיחות והחזקות ביותר.

  2. רחלי הגיב:

    הבאתי בתור הדוגמה הכי מוכרת. לפחות עליו – בפרט על נזקיו – שמעתי הכי הרבה בעבודתי. הבנתי שכשמערבים תרופה נגד-מלריה עם חומרים שנקרא להם בעדינות "משני תודעה", הלריאם גורם להכי הרבה משברים, והכי חריפים.

להגיב על רחלי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *