אפס חמדה (לזכרה של דליה רביקוביץ)
26 באוגוסט 2005רעה רעה רעה (עכשיו טיפה פחות)
16 בספטמבר 2005מחקר שערך דר' שאנג (Shang) מאוניברסיטת ברן ושפורסם בכתב-העת היוקרתי The Lancet קובע במהדורה שהתפרסמה בשבוע שעבר (1), שהומאופתיה אינה יעילה יותר מפלצבו. מאמר המערכת, שכותרתו הסנסציונית-משהו היא "סוף ההומאופתיה", קובע שהגיע הזמן לשים קץ "לדילולים המגוחכים הללו". יש לנו, ההומאופתים הקלאסיים, מספר השגות על מסקנת החוקרים הכבודים. בפוסט הבא אני מבקשת גם להעלות מספר מחשבות על כתב-העת, על מחקר בהומאופתיה בכלל ועל הטעויות המתודולוגיות במחקר הנוכחי בפרט. אתייחס בכמה מילים לפלצבו ולסיום-סיומת – אזכיר כמה התרחשויות שעיתוין מסקרן.
סערה בכוס מים
בימים האחרונים מתקיימת מחלוקת גדולה בקרב האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, האם עלינו להניח לכלבים (במובן המטפורי, כמובן) לנבוח (כנ"ל) ואדרבא – גם לעלוץ על הפרסום החינמי כל עוד מאייתים את שמנו נכון – או שמא להשיב מלחמה שערה. לנו ברור שזה לא בדיוק ה"להיות או לחדול" של מקצוע ההומאופתיה.
אני סבורה שאת המעוות התדמיתי (כי זה מה שזה, בשורה התחתונה) צריך לתקן. יש בפרסום הלנצט-י ובבאזז שעורר הרבה מידע מעוות ומניפולטיבי שעלול, בטווח הארוך, לשחק לידיהם של גורמים שמדברים בשם "ציבור המטופלים" אבל מחזיקים באינטרסים כלכליים ופוליטיים (ע"ע הסתדרות הרופאים, חברות תרופות והומו-פאברים אחרים).
במפגש שקיימנו, מספר חברי וחברות אגודה, התנודבתי לרכז את ההתייחסויות להומאופתיה בימים אלה, שבלי נדר גם יהוו בסיס לניוזלטר קבוע בעתיד. האגודה טרם יצאה בגילוי-דעת רשמי לתקשורת, מה שמותיר פתח לקומץ הומאופתים שלא בהכרח "עברו מסך". בהעדר חמ"ל הומאופתי, התגובות בעולם אינן מתואמות וחלקן עלולות לחטוא גם בבורות בסיסית (ה"הומאופת" שמצוטט ב"תאמינו זה עובד" הגעוואלדי שפורסם בYnet מייצג רק את עצמו). כאמור, אם קו ההסברה יהיה מאופק-מנוע-מינורי מאד, אני לא אקבל את דין התנועה. הפז"מ דופק.
אני בעיקר מאמינה באנשים חושבים. הנה כמה מידעים מרוכזים שיסייעו לכם בקביעת עמדה מושכלת יותר. כרגע, למיטב ידיעתי, זהו נייר העמדה המפורט ביותר שפורסם, בעברית או אחרת.
כמה מילים על הלנצט
- אם מקשיבים ללנצט, אז עד הסוף – לפני שמונה שנים פורסמה באותו כתב-עת מטה-אנליזה, שקבעה שהומאופתיה יעילה פי 2.45 מפלצבו. לא זכור לי שהדיון עורר כזו סערה אז. המחקר דאז (2)התבסס על 186 מחקרים, מתוכם 89 עמדו בקריטריונים מחמירים יותר. במחקר דהפעם, כפי שיובהר לאלתר, התבססה המטה-אנליזה על הרבה פחות מחקרים. מה זה הרבה פחות, עשירית. המחקר הנוכחי, כמה מפתיע, מתנכר ומבקש לקעקע את מסקנות קודמו.
- המחקר הנוכחי בלנצט גם מזכיר את המטה-אנליזה שפורסמה ב1991 ב-British Medical Journal (3) ושקבעה שב-81 מתוך 107 מחקרים (77%) יצרה ההומאופתיה אפקט חיובי. מתוך גוף הידע הזה בודדו אז החוקרים 22 מקרים איכותיים במיוחד (כמעט פי שלושה מחקרים בהשוואה למטה-אנליזה האחרונה) וב-15 מתוכם הם מצאו יעילות בטיפול ההומאופתי והמליצו עליו בהתוויות מסויימות. כך שאם בפרסום מחקרים בכתבי-עת רציניים עסקינן, בואו נכבד רצף של פרסומים (ואז כמובן, נוכל לתהות על טיבו קצר-הטווח של הזכרון ההסטורי).
- בשולי הדברים– עורך הלנצט בשנים האחרונות, דר' ריצ'רד הורטון, נחשב לאנטי-הומאופתי. בחוגים הומאופתיים ידוע, כי מנע פרסום מחקרים המראים את יעילותה של ההומאופתיה.
- פרסומים מוזמנים – בדומה לתופעה שפושה כבר שנים במסדרונות הרפואיים השונים, חברות התרופות שמסייעות לאנשי המקצוע לפרסם את מוצריהן, יש הטוענים שגם בארז הלנצט-י נפלה שלהבת, וכי הוא מפרסם מחקרים מוזמנים ודי לחכימא.
ה"גארדיאן" מצטט את ה"אובזרבר", לפיו אחוז ניכר מהמחקרים הרפואיים המפורסמים בכתבי-העת המדעיים נכתבים ע"י "סופרי צללים" מטעם חברות התרופות, לעתים מבלי שהחוקרים החתומים על המחקרים מכירים את הנושא הנדון.
הומאופתיה במבחן המחקר הרפואי (הערה כללית)
החוקרים מצהירים (עמ' 727) שהקריטריונים לשילוב מחקרים (רנדומיזציה, סמיות וניתוח התוצאות) היו זהים עבור הומאופתיה ורפואה קונוונציונלית. זו טעות מתודולוגית. להומאופתיה ולאלופתיה (קרי, רפואה קונוונציונלית) ישנם קריטריונים שונים בערכת איכות מחקר.
כפי שכתבתי בעבר, איכותו של מחקר הומאופתי לא נמדדת – ולא יכולה להמדד – ביעילות תכשיר אל"ף לבעייה בי"ת. על מחקר איכותי באמת בהומאופתיה להתחשב בתחביר ההומאופתי. כדברי מורי ורבי, ג'רמי שר, אנחנו לא מתאימים את ההומאופתיה לשיטת המחקר, אלא את שיטת המחקר לתחביר ההומאופתי. בעבר גם כתבתי, שאבחנה רפואית קונוונציונלית אינה אבחנה הומאופתית. אין להומאופתיה "פטנט" על פתרון למצב רפואי כזה או אחר, מפני שהיא מתייחסת לאדם כולו, ולא לשם המחלה שלו. מאה חולי אסטמה עשויים לקבל מאה הכנות הומאופתיות שונות, מפני שכל אחת מהן מותאמת באופן אינדיבידואלי למצבו – משך המחלה, מאפייניה (שעות החמרה, עונות קשות, תנוחה שמקלה), הטריגר שהוביל להתפרצותה וכן הלאה. לכן, כל מחקר שבודק את יעילות הכנה הומאופתית ספציפית למצב רפואי נתון לא אמור להדגים תוצאה מובהקת סטטיסטית. זה ידוע מראש ועל כך אין ויכוח. כפי שמבהירה דר' מיכל יקיר, יושבת הראש של האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, השאלות שהן יותר שאלתיות במחקר הומאופתי צריכות להתייחס גם לרמת הבריאות הכללית, ולכלול פרמטרים אפשריים כצריכת תרופות, ימי מחלה, כוחות כלליים, מידת השלווה ואיכות-חיים לאורך זמן.
מחקר בעייתי ועמוס כשלים והטיות
יש במחקר הנוכחי הנחות מוקדמות שלא מכבדות שתי מתודולוגיות שונות, אלא יוצרות הטיה מהצעד הראשון.
1. כמה מחקרים נבדקו באמת? קוראיי וקוראותיי היקרים/ות, אמנם סיפרו לכם, כמה מרשים, שמדובר ב-110 מחקרים, אבל למעשה מדובר רק בשמונה מחקרים הומאופתיים וששה קונוונציונליים (עמ' 730). ולא פחות גרוע מכך, אין מידע ביחס לסוג המחקרים ההומאופתיים – התאמה מלאה למכלול בעיות הפציינט/ית או שמא טיפול סימפטומטי אקראי. ור' להלן.
- משחקים במספרים – החוקרים במחקר דנן טוענים שבדקו לפי סוג המחלה, והעניקו ניקוד מתודולוגי גבוה למחקר כפול סמיות ורנדומיזציה. באותו עמוד הם מציינים שהמחקרים בהומאופתיה שנלקחו בחשבון היו ממספר גישות – 16% היו כביכול בהומאופתיה קלאסית, 44% – הומאופתיה קלינית (לתת הכנה אחת מתוך מאות למצב הרפואי הנדון, דבר שבאינטואיציה סטטיסטית בסיסית מתברר עד-מהרה כפתרון חלש ביותר), 32% – מתן קומפלקס (קוקטייל הכנות כאלה) ואיזופתיה (קרי, תוצר של המחלה אמור לרפא אותה). למותר לציין שכל הגישות – מלבד הומאופתיה קלאסית – הן לא יותר מאשר נסיון לפתרון סימפטומטי שהוא בגדר ירייה באפילה. ואני זו שהוסיפה "כביכול" ביחס להומאופתיה קלאסית, מפני שכאמור, באנליזה הסופית נכללו רק שמונה מחקרים הומאופתים, ואין לנו כל דרך להעריך כמה מהם אכן מתייחסים לגישה שאני אמונה עליה. אולי אף לא אחד.
ערכה של כל האנליזה שלפנינו מפוקפק ביותר, אם בסופו של דבר התבססו המחקרים שערכה על הומאופתיה קלינית. שוב, ההסתכלות ההומאופתית הקלאסית יכולה לספק את המסקנה א-פריורי – התוצאה הריפויית תהיה לא יותר מאשר אקראית.
כפי שמגיבים במרכז הלאומי להומאופתיה (NCH הוא הגוף המייצג את ההומאופתים בצפון אמריקה) זה כמו לחקור את יעילות הפניצילין במצבי זיהום – הזיהום עלול להיות ויראלי, או עמיד לפניצילין, או שחלק מהלוקים בו עלולים להיות רגישים לפניצילין. כך שאפשר שמסקנה מדעית, שאושרה מחקרית וקלינית באינספור מצבים, תתגלה בשטח כחלקית ביותר, פשוט כי נוסחה באופן לא מתאים. [הערת עריכה של הבלוג בשנת 2020: הפוסט של המרכז הלאומי להומאופתיה כבר אינו זמין און-ליין..]
.
3. גבירותיי ורבותיי, מהפך – במחקר הנוכחי בלנצט כותבים החוקרים שלאור הידע המדעי הקיים מעריכים שהתגובה לטיפול ההומאופתי הוא אפקט פלצבו, ובפסקה עוקבת מצהירים שהם מנטרלים את ההטיות המחקריות. בכלל, זהו הלייטמוטיב השליט במחקר הזה – הכרזה חוזרת ונשנית על איכות המחקר לצד אמירות כגון: "הנחנו שניתן להסביר את התוצאות שנצפו במחקרים ההומאופתים שכללו פלצבו באמצעות שילוב של כשלים מתודולוגיים ודיווח מוטה. בניגוד לכך, שיערנו שהטיות אלה לא יכולות להסביר את התוצאות שנצפו בניסויים מקבילים ברפואה קונוונציונלית". שימו לב, מהפך: "התוצאות שלנו מאשרות את ההנחות הללו". שנאמר, ירו את החץ ורק אז סימנו את המטרה.
- דבר המערכת – מלבד היותו עמוס מילים רגשיות תמוהות, שמעידות על מוטיבציה שאינה מדעית גרידא, יכול דבר העורך להקרא גם באופן דו-משמעי. אני מתרגמת למענכם וקוראת בהקדמה באופן אירוני.
"אין זה מפתיע שהומאופתיה רושמת הישגים גרועים כשהיא משווית לאלופתיה, כפי שמודגם במחקרם של שאנג ועמיתיו. מעניינת יותר העובדה שהויכוח עדיין נמשך, על אף מאה וחמישים שנה של ממצאים לא מחמיאים. במשך זמן רב מדי, שררה גישת Laissez-faire תקינה-פוליטית ביחס להומאופתיה, אך כרגע ישנם סימני הארה ממקורות בלתי צפויים. הועדה הפרלמנטרית הבריטית הנבחרת לענייני מדע וטכנולוגיה פרסמה דו"ח ביחס לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בשנת 2000. הדו"ח ממליץ ש'כל תרפיה הטוענת שביכולתה לטפל במצבים ספציפיים תביא הוכחות לכך שיכולתה עולה על אפקט הפלצבו'. הממשלה השוויצרית לקחה את העניין צעד קדימה, ולאחר בחינה בת חמש שנים ביטלה כיסוי ביטוחי להומאופתיה ולארבעה סוגי רפואה משלימה אחרים, מפני שלא עמדו בקריטריונים של יעילות ורווחיות. בתגובה, מעניק יאן ואנדנברוק(Vanderbroucke) פרשנות פילוסופית למחקרו של שאנג. פילוסוף נוסף ש[ואנדנברוק] יכול היה להתייחס אליו הוא קאנט, המזכיר לנו, שאנו רואים את הדברים לא כפי הוויתם, אלא כפי הוויתנו-שלנו. אבחנה זו נכונה גם ביחס לצרכני שירותי הבריאות, העשויים לראות בהומאופתיה חלופה הוליסטית למודל רפואי ממוקד-מחלה ומונע-טכנולוגיה. גישתם של הפציינטים והמטפלים, היוצרת התנהגויות של חיפוש אחר תרפיות חלופיות, מאיימת עוד יותר על הממסד הקונוונציונלי – ושלום הפציינטים – מאשר נימוקים מזוייפים על תועלת משוערת של דילולים מגוחכים. אין ספק שעברה שעתם של ניתוחים סלקטיביים, דיווחים מוטים או השקעות נוספות במחקר המנציח את הוכוח בין הומאופתיה לאלופתיה. עתה, על הרופאים להיות אמיצים וכנים מול מטופליהם ביחס להעדר התועל
ת שבהומאופתיה, וגם עם עצמם – בנוגע לכשלונותיה של הרפואה המודרנית להעניק טיפול אישי."(עמ' 690)
אני רוצה לקנח בפסקה וחצי המסכמות את המחקר עצמו:
"המטפלים בהומאופתיה עשויים ליצור בריתות רבות-עוצמה עם מטופליהם, מפני שהפציינטים והמטפלים חולקים אמונות חזקות ביחס לאפקטיביות הטיפול, וכן אמונות תרבותיות אחרות העשויות להיות מחזקות ושיקומיות. לפיכך, לאנשים מסויימים הומאופתיה עשויה להיות כלי נוסף המשלים את הרפואה הקונוונציונלית, בעוד שאחרים יראו בה רמייה בלתי-מדעית מכוונת כנגד הפציינטים, שאין לה מקום במערכת הבריאות המודרנית. ברור שבמקום לערוך מחקרים נוספים בהומאופתיה, על מאמצי המחקר העתידיים להתמקד בטבע של התוצאות תלויות ההקשר ומקום ההומאופתיה במערכת הבריאות". (עמ' 731)
רגע לפני שהחוקרים שולחים את ההומאופתיה לחוג לאנתרופולוגיה, אני מזכירה לכם שהם-עצמם כושלים בכמה הטיות. אין אירוני מהמשפט הבא, הכמעט-אחרון במאמר: "המחקר שלנו מדגים בעוצמה רבה את יחסי הגומלין וההשפעה המצטברת של מקורות הטייה שונים".
אתם אמרתם.
אגב, מחברי דבר המערכת טוענים שהממשל השוויצרי הפסיק לממן רפואה משלימה – אבל לא מציינים שבמקביל בחן הממשל מחקרים נוספים, שהצביעו על יעילות ההומאופתיה. לגבי כל שאר הטענות בדבר המערכת הרפואית הקונוונציונלית, אני מוצאת שהן נטחנו עד-דק בידי דר' בני מוזס, ולהקורא/ת ינעם.
פלצבו
- ובהעדר סוגסטיה? כתבתי לא-אחת, שאפקט הסוגסטיה שיש כביכול להומאופתיה אינו עומד במבחן התוצאה כשמדובר בהצלחתה בריפוי תינוקות, בעלי חיים ואנשים מחוסרי הכרה.
- אם נניח שהטיפול ההומאופתי מתמצה, אחרי הכל, בטיב הקשר הטיפולי, למה (מלבד הלעיל) לעתים "המים הקדושים" לא עובדים? ולמה, להבדיל, במרבית המקרים שכן נרשם שיפור משמעותי לאורך זמן, מופיעה בראשית הטיפול החמרה קלה במצב הפציינט (שההומאופת גם יכול להעריך מראש את משכה ומהלכה, לאו-דווקא באוזני הפציינט מטעמי סוגסטיה ר"ל)?
- מישהו ב"גארדיאן" כועס – דר' בן גולדאקר (Goldacre) טוען בלהט שההומאופתיה היא פטרנליסטית, מתהדרת בהסברים מסובכים כדי להטיל מורא, פלצבו בכל תפארתו.
לדידי, מצחיק ואף מטופש להאשים את ההומאופתיה בפטרנליזם ולטעון שהיא זקוקה למיתוס כדי להתקיים. האם וטרינרים הומאופתים מספרים לבעלי החיים שבטיפולם על יאסון וגיזת הזהב? האם הם מבקשים מהפרות "לדבוק בחיים" או מבטיחים להן דבר-מה? נו, באמת. תמהתני, האם המחבר סתם עוין, או שמא באמת איתרע מזלו להפגע ממטפל/ת שעוסק/ת בהומאופתיה? אולי גם יש אפשרות שלישית, האל יודע מה.
אני מטפלת באנשים שבאים לבחון את ההומאופתיה, במחוסרי הכרה, בתינוקות בני יומם ובחיות הבית. עיזבו את הנימוק התרבותי, הוא בלתי-רלוונטי לריפוי. הריפוי מתרחש גם בהעדרו, למרות שהרבה יותר נעים לראות לפניך מטפל/ת מסביר/ת-פנים וקשוב/ה.
אספר לכם את הזווית שלי כמטפלת, כמרצה ומדריכה בתחום, כמישהי שחווה את הטוב שיש להומאופתיה להציע באופן אישי – תמציתה של ההומאופתיה היא קשב לסיפור של החולה, הבנת העולם הנתפס דרך המשקפיים שלו/לה, סיוע לחולה להשתחרר מדפוסים שמחוללות בו/בה את חוליי הגוף והנפש. התהליך הזה מחזיק מים בהודו, בדנמרק, במקסיקו ובישראל. הוא חוצה תרבויות, דתות ותקופות. אין להומאופתיה צורך במיתוסים, הסברים או שיקופים. עם זאת, כן ראוי שינתנו הסברים המכינים את המטופל לקראת תהליך הריפוי הצפוי. חוק זכויות החולה ויחסים טיפוליים בסיסיים, אתם יודעים.
עשרות אלפי איש מתווספים מדי שנה בישראל לקאדר גדל והולך של מטופלים מרוצים בהומאופתיה קלאסית. כמו שאמר השבוע דר' חיים רוזנטל, מהוותיקים והמנוסים שבהומאופתים הישראלים, בראיון עם יעל דן ב"עושים צהריים" – אי-אפשר לרמות את כולם כל הזמן.
4 עוד מחשבה על פלצבו, הפעם מהסי.אן.אן – האנטיביוטיקה לא יעילה, אבל מעודדת את רוחם של המטופלים.
דז'יסטיף, או Timing is Everything
- ה"טיימז" מדווח שלפי מחקר שנערך בהזמנת הנסיך צ'רלס, אם עשרה אחוזים מרופאי בריטניה ישתמשו בהכנות הומאופתיות, יירשם במערכת הבריאות הבריטית חסכון של 480 מליון פאונד בשנה. (ממצאי הדו"ח יפורסמו בשבועות הקרובים, וה"גארדיאן" מציין עוד כמהממסקנותיו המתגבשות).
- האיגוד ההומאופתי הבריטי(British Homeopathic Association) מדווחעל ססטיסטיקות שונות לחלוטין כשמדובר בהצלחה. הם מתבססים על נתונים המתקבלים מקופות החולים הבריטיות ומציינים שמדובר ב70%.
- באתר של חברת ההכנות ההומאופתיות בוארון (Boiron) נכתב, שיש מקום לבדוק האם המחקר דנן, השולל את זכות קיומו של תחום שמעניק מענה לעשרות מליוני מטופלים ברחבי העולם, הוא בלתי-תלוי. מי מרוויח מפרסום כזה שואלים שם. חברת ההכנות ההומאופתיות הגדולה בעולם, כמובן, לא חפה מאינטרסים בעצמה, אך זה לא גורע מהרלוונטיות של השאלה המועלית. העיתוי, רבותיי, העיתוי. תרופות קונוונציונליות רווחיות ביותר מורדות מהמדפים והאפקטיביות שלהן מתבררת בעיקר כדפקטיבית.
- בינתיים, נרשם גם פרסום מחקר של ארגון הבריאות העולמי, הקובע שמרבית המחקרים בהומאופתיה שנעשו בארבעים השנה האחרונות מדגימים, שהיא מקבילה לרפואה הקונוונציונלית מבחינת יעילות.
מקורות:
1Shang A, Huwiler-Mûntener K, Nartey L, Juni P, Dörig S, A C Sterne J, Pewsner D, Egger M Are the clinical effects of homoeopathy placebo effects? Comparative study of placebo-controlled trials of homoeopathy and allopathy. Lancet 2005; 366:726-732 (link to article in PDF format)
2 Linde K, Clausius N, Ramirez et al. Are the clinical effects of homeopathy placebo effects? A meta analysis of placebo-controlled trials, Lancet 1997; 350:834-43
3Kleijnan J Knipschild P, ter Riet G. Clinical trials of homeopathy. BMJ 1991; 316:302-23
** תודה לג'רמי שר, קוקי לדרמן ואנשי Lyghtforce על חלק מהקישורים. **
ובשולי הדברים, בקשה. ההומאופתיה – כפי שהוכיחו טוקבקים באתר זה, באתרו של הסטטיסטיקאי יוסי לוי ואפילו בדברי עורך הלנצט – משלהבת את הרוחות של מתנגדיה. ניהול האתרים ב"רשימות" אינו מאפשר עריכת תגובות, ולפיכך אני מודיעה שתגובות בלתי-ענייניות ו/או בלתי-מנומסות פשוט יימחקו. רוח ספורטיבית ותרבותית סיל ווּ פלה. שנאמר, "לחכם יש מקום לכל הצבעים (..) טוב תעשה אם תזכור שהטאו אינו מוגבל" (טאו טה צ'ינג). וגם, לאור התחלה חדשה ומשמחת, לא בטוח שבימים הקרובים אוכל להעניק התייחסות בזמן אמיתי, אך אעשה כמיטב יכולתי. בשמחות.
19 Comments
את מציגה את דברייך בצורה הרבה יותר יסודית, מובנית, ברורה וכנה מהמקטרגים.
ממש ממריד איך בהינף יד מצטטים מקור שנראה מהימן ונהנה מממסדיות כדי לפסול תחום שלם.
אני איתך.
לרחלי, יישר כוחך על עבודת "אנתולוגיה" זו – שמהווה ממש מקור אינפורמטיבי רחב יריעה כל כך.
חד וחלק – נקודה נקודה שיפדת את המאמר המשוחד
בלנסט – שפתיים יישק.
ובנוסף
תודה לך על אומץ הלב לקחת על עצמך תפקיד שהוא כה מתאים לך ולזמן הזה.
אני איתך
הניה
בינתיים דייקו אותי. קצת הפרזתי כשקראתי לזה מחקר. זה לא. זה עיבוד סטטיסטי של מספר מחקרים שטיבם עלום.
//medicine.plosjournals.org/perlserv/?request=get-document&doi=10.1371/journal.pmed.0020124
רחלי שלום ,
העלית נק. טובות ועינייניות וכרגיל בניסוח בהיר ומדויק.
הכתבה שכביכול הוכרזה כ "ההומאופתים משיבים…"הייתה בלשון המעטה מביכה וצר לי על ההומואפת שהתראיין ואינו מודע לכוחה של העיתונות ולזהירות הרבה שיש לנקוט כאשר מתראיינים.
הפיתרון לדעתי הוא הודעה לכל ציבור ההומאופתים שישנו דובר לאגודה והוא זה שיגיב. אני אשמח לעזור ולהשתתף בכל הקשור לפעילות האגודה בנושא זה. דרך אגב במחקר של ארגון הגג העולמי כבר יצא לאור ואם כן היכן אפשר למצוא אותו?
בריאות ואושר ותודה על העזרה לתמר!
יונתן
דר' דינה ראלט, לכבוד הוא לי לארח אותך במרפסתי :- ) . תודה על קישור מ א ד מעניין.
יונתן, שלום וברכה. תודה, וכל הברכות גם לך ולתמר וב"ב. אני מקווה להעלות את כל הקישורים בבלוג הומאופתי שייפתח באנגלית, בלי נדר, בתקופה הקרובה.
אלון, שלום. אין עוררין שהדברים שכתבתי לעיל אכן מופיעים באותם מחקרים. אך טבעי הוא שחוקרים יבדקו את התוצאות שוב, זה בהחלט עשוי לאשש את ההנחה שהממצאים מפתיעים עבורם.
בפוסט הזה הבאתי קישור למאמר קודם שלי http://www.notes.co.il/rakheli/6447.asp שבו ישנה התייחסות למידת החיוניות של המחקר על ההומאופתיה.
כתבתי בו (וכן בשרשורי התגובות בפוסטים שונים) שמבחן ההומאופתיה, עבורי ועבור רבים מעמיתיי, הוא בקליניקה, ושהיא זוכה בו לציון יפה מאד. עם זאת, ועל כך נסוב הפוסט ההוא, כדי לנהל דיאלוג עם ממסד רפואי, צריך להביא מספרים. אני לא עוסקת במחקר סטטיסטי, אלא בריפוי ובמחקר תוך-הומאופתי. עם זאת, כשעולה הטענה בדבר אי עמידה של הומאופתיה בסטנדרטים רפואיים, חשוב לי להסביר שמדובר בהטייה ולפרט את מקורותיה.
שים לב בבקשה, שלא כתבתי שהומאופתיה לא יכולה להכנס "לצורת מסגרת מחקרית" כדבריך, אלא לכזו *שלא* מתחשבת בתנאיה. זה כמו ליזום מחקר בו תיבדק יעילות האנטיביוטיקה בכאבי ראש, זו לרוב רמת ההתייחסות להגדרות בסיסיות של ההומאופתיה כיום, אם כי פה ושם יש מחקרים עם מתודולוגיה יותר נבונה.
וגם, אני לא "מנסה כל כך", כדבריך, להשתמש באותם כלים מחקריים או לחפור באותו קרדום. בבקשה קרא מה שכתבתי. אני טוענת שאם כיום כל כך ששים להזכיר את הלנצט בהקשר אנטי-הומאופתי, מוטב למען היושרה המקצועית גם לחזור שמונה שנים אחורה ולהזכיר התייחסות שונה בתכלית, של הלנצט ושל כתבי עת מקבילים לו מבחינת רמה.
נכנסתי למאמרים שאת מציינת מ1997 ו1991 ובשניהם המסקנות היו שצריך להמשיך ולבצע עוד איסוף נתונים כי עדיין אותם "מטה מחקרים" לא נתנו תשובה חד משמעית – אולי כן ואולי לא וזה כידוע לא מאשש את נכונות ההומופטיה. בנוסף אם ההומופטיה אינה "יכולה" להכנס לצורת המסגרת המחקרית – למה את מנסה כל כך להשתמש בכלים המחקרים כדי לנסות ולהוכיח כי הם טועים, במידה ואכן הומופטיה ומדע הם עולמות שאינם חופפים למה את חוזרת ומנסה להשתמש באותן קרדום ?
אם תקיש על כל הקישורים ותקרא אותם אחד לאחד, הרי שתשכיל לענות ביתר דיוק לתגובה הזו של רחלי, הרי לא סתם הביאה קישורים לענין, זה המינימום שאדם בעל הבנת הנקרא, שמתמצא בהומאופתיה קלאסית, צריך לעיין ולהפנים על מנת ללמוד משהו על הומאופתיה והיחס למחקר מדעי.
על אחת כמה וכמה מי שאינו מודע לעקרונות היסודיים של ההומאופתיה קלאסית – ברור מדבריך שלא הבנת את הנקודה שאותה העלית לגבי מחקר מדעי והומאופתיה.
הערה: תשובתה של רחלי אליך לא נעלמה מעיני, אך אני שאינני הנחתום יכולה אולי להעיד על כל העיסה , ובהומאופתיה צריך לראות את כל התמונה על מנת להסיק מסקנות.
תני למדע להמשיך להתנפנף ביהירות עם עקרונותיו המגובלים. מריחים כבר את הסוף של העידן הזה. הם עוד יבואו להתרפס ולבקש אינטגרציה.
או חיבוקי 🙂
http://www.notes.co.il/carmel/23692.asp
הנה, היום הזה כבר הגיע.
ברשימה הקודמת תוכלי לקרוא על הרופאים הקונוונציונליים הצובאים על המכללות לרפואה אלטרנטיבית, ומוכנים לוותר ל עקרונותיהם המדעיים, ובלבד שיזכו לתעודת הסמכה מטעמם.
ולהבהרה – אינני טוען כאן ליתרון של אחת השיטות.
אני רק מצביע על כך שמדובר בשתי שיטות מחשבתיות שונות, שהנסיון לשלבן יחד דומה לנסיון להוכיח את קיומו של אלוהים באמצעות חוקי המתמטיקה.
זו לא הרשימה הקודמת, כרונולוגית הפוסט שאתה מתייחס אליו (בצורה ורודה מדי, יש לומר, הלוואי שזה היה המצב :-)) פורסם כשנה וחצי ל א ח ר הפוסט הלנצטי שלעיל. http://www.notes.co.il/rakheli/28112.asp
מסכימה איתך לחלוטין, אלה שתי שיטות מחשבתיות שונות. לגבי העניין האמוני שייתכן ומשתמע ממשפטך האחרון, אני בהחלט לא סבורה כך. ואעפ"כ, איש באמונתו יחיה.
Homoeopathic point of view That there are no diseases but sick people is what homoeopathy declares from top of its structure.
שלום רחל!
אני אישית ספקן לגבי השפעותיה של הומיאופתיה בכלל אבל מוטרד גם מכמות הפרסומים במדע שסותרים עבודה מדעית קודמת.
בכל מה שכתבת אינני רוצה לחפש את הוויכוח אלא דוקא את עמק השווה: נדמה לי שגם את תסכימי לאור מה שכתבת על צורת הטיפול ההומיאופתית שתרופות הומיאופתיות שנמכרות בבתי מרקחת "off the shelf" ללא היוועצות עם הומיאופת (כגון תרופות להקלת תסמיני הצטננות או ריפוייה) לא יכולות לעבוד, שכן הן לא כוונו אל החולה הספיציפי שרוכש אותן. במקרה כזה אין מנוס מלקבוע שמתבצעת הונאה של רוכשי התרופות שחושבים שהם מקבלים תרופה הומיאופתית אך בעצם אינם מקבלים כל תועלת.
ודבר נוסף: אם אכן את מרגישה שאת יכולה להוכיח ניסויית את השפעתה החיובית של ההומיאופתיה, כדאי אולי לנסות את אתגר מליון הדולר של ג'יימס ראנדי:
http://www.randi.org/research/index.html
ג'יימס ראנדי, למי שלא מכיר, הוא קוסם מקצועי וספקן ידוע שמציע פרס של מליון דולאר למי שיוכיח בניסוי טענה פאראנורמלית כלשהיא (בכך הוא כולל גם את ההומיאופתיה).
מעבר למליון הדולאר שתמיד נחמד לקבל, הדבר יכה גלים בתקשורת ברמה עולמית.
אני יודע שנעשו בעבר נסיונות להשיג את הפרס ע"י ניסויים בהומיאופתיה, אך נכון לעכשיו איש לא הצליח להדגים אפקט ברור תחת עינו הבוחנת של ראנדי.
שלום לך אביב
לבעייתיות העקרונית והמעשית בגישתו הרדודה – שלא לומר מתלהמת ובשום פנים לא בגדר "עין בוחנת"- של מאחז העיניים ג'יימס רנדי להומאופתיה, התייחסתי בהרחבה בפוסט מלפני כשנתיים, אתה מוזמן לעיין: http://www.notes.co.il/rakheli/14950.asp
בשתי מילים: הסיפור של רנדי ישן וכנראה שאם היה בו ממש, כבר מזמן היו מרויחים את מליון הדולר האלה. אבל מדובר בקאץ', בקונץ ממלכד, בהצהרה סנסציונית (צעקנית, פופוליסטית). מה שרנדי עשה בעצם היה טריק שכוון למצלמות, שנבע כנראה מעוינות, ראש סגור ובעיקר, בעיקר בורות ביחס לשיטה. הוא חבר לצוות שחזר בצורה *לקויה* על ניסוי, שמטרתו לבדוק הסבר מעבדתי שניתן פעם למנגנון הפעולה של ההומאופתיה על ידי חוקר מתחום מדעי הטבע. לא נבדק אף מטופל – אך הומאופתיה פועלת על האדם השלם, וכך יש לבדוק אותה. אף אחד לא שאל, האם היא אפקטיבית או לא? עיזבו הסבר של חוקר מתחום שונה לגמרי שניסה להמציא לה מנגנון על סמך ניסוי במחלוקת. השאלה שצריכה להשאל היא, האם התוצאות שלה מדברות בעד עצמן, האם – ותרשה לי התחכמות קלה – זה מחזיק מים?
בניסוי שרנדי "ליוה" נבדקו תאים, כמעין מענה לניסוי של דר' בנווניסט משנות השמונים, שבעקבותיו דר' בנווניסט טבע את מושג "המים זוכרים". כדי לסבר את האוזן עוד, אני מציעה לך לעיין בדיאלוג שניהלתי פעם עם מתעניין שפנה לפורום האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית. http://www.homeopathy-israel.co.il/Index.asp?CategoryID=34 . (להקליד "רנדי" במילות החיפוש ולראות שעם כל ההו-הא, מר ג'יימס רנדי לא זכר/ידע שגם עם כל הכשלים הרעיוניים שבהצהרה שלו, עדיין צריך להזמין גם איש מקצוע שיוודא, למשל, שההכנות ההומאופתיות הופקו באופן שניתן למטופלים..)
באשר לדבריך הראשונים, אני חולקת על מספר הנחות המופיעות אצלך.
* ראשית, בנוגע לסיטואציה של קבלת הייעוץ:
חלק מהמייעצים דווקא כן קיבלו הכשרה בהומאופתיה. עם זאת, אם פונים לקבלת ייעוץ כזה, כדאי מאד לברר את טיבה של ההכשרה. לא תמיד היא באסכולה הקלאסית, קרי הסתכלות מעמיקה על סיבת החולי. במצבים כאלה יתכן שינסו לשווק לך "קוקטייל" רווחי, אך בלי היכרות עם האפקט שלו מעבר למה שמצויין בעלון המידע המצורף אליו בכל מקרה. נתקלתי לא-אחת במצבים כאלה, וגיליתי ייעוץ פסקני, שחיפה על חוסר ידע. שטחיות, על כל המשתמע מכך. ההכשרה של המייעצים בבתי המרקחת גם עלולה להיות לא-מלאה (מסלול מוכר על ידי אגודות מקצועיות, בארץ או בחו"ל, אורך ארבע שנים). מעל הכל, בסיטואציה הציבורית של בית מרקחת לא תמיד יש אפשרות, פרטיות או פניוּת לקבל את מלוא המידע מהפונה. כלומר, לשם השוואה בדוק עם עצמך האם חש בנוח לקבל ייעוץ מקביל אך קונוונציונלי מרוקח/ת "רגיל/ה" שמקשיב/ה לך חצי דקה במקרה הטוב ולא מברר/ת או שולח/ת לבדיקות וכו', כפי שרופא/ה היה/תה עושה בנסיבות כאלה. אני לוקחת בחשבון אפשרות נוספת, לפיה הייעוץ עשוי עדיין להיות אפקטיבי, אבל מתוקף הנסיבות לא בוצע מעקב אחר התהליך, ולכן אולי ההתקדמות התפוגגה.
* שנית, בנוגע לרווחיות של המוצרים: בלי לפגוע באף אחד ספציפית, אכן יש לקחת בחשבון שה"קוקטיילים" – כלומר ה"תכשירים המשולבים" שבהם מערבבים מספר הכנות בנסיון "לכסות את האפשרויות" אך בלי לבדוק את האפקט המשולב שלהן ("תגובות בין-תרופתיות") – הם אכן רווחיים יותר אך בלתי מדויקים. יכול להיות שזה הטוב ביותר שהמייעצים יודעים לתת, בפרט אם הפונה לא מסוגל/ת כרגע להגיע לייעוץ פרטי.
אם צולחים את המכשלות הללו, או לא נקלעים אליהן מלכתחילה (יכולות אבחון נדירות או מה שזה לא), הומאופתיה יכולה לסייע גם כשזה "על רגל אחת", כי נניח שהתמונה מאד ברורה וספציפית והטיפול זמין.
א ב ל.. קיימת נקודה נוספת שבה אני לא מסכימה עם הנחותיך. יש לקחת בחשבון שטיפול הומאופתי שלא סייע לחלוטין עדיין עלול להיות בעל אפקט לא רצוי. לא רק מפני שהמצב הרפואי לא הסתייע וחלה בו הדרדרות טבעית, אלא מפני שהטיפול שניתן הסיט את כיוון התהליך. זו נקודה שממחישה את האפקט ההומאופתי ואלמלא התקיים, החיים שלנו היו קלים ביותר, לכאורה עוד ועוד נסיונות נטולי אפקט עד שמגיעים לנירוונה המיוחלת..אבל עקרון ה"לא מועיל לא מזיק" אינו תקף כאן. הומאופתיה בלתי-מדוייקת מסוגלת כאמור להסיט מכיוון ההחלמה. לכן מהסיבות האתיות המובהקות עד העצם, ברור למה לא כדאי לנקוט בגישה של "עוד ועוד עד שיעבוד".
אני חושבת שהמילה "הונאה" שבה אתה נוקט היא חריפה למדי, היא מניחה כוונת זדון. מהיכרות עם השטח אני מציעה לקחת בחשבון שמדובר בתחום שעדיין אינו מוסדר. הרבה תכשירים שחלקם נוקטים בשם הומאופתיה שלא לצורך (למשל, אין חיה כזו כמו "קוסמטיקה הומאופתית"), הרבה קוקטיילים, בשום פנים ואופן אין חלילה התארגנות המבקשת להפיק רווחים על חשבון ציבור השרוי במצוקה.
הויכוחים הטעונים האלו בין הסקפטיסיסטים המדעיים (קראי לנו עדת ראנדי אם בא לך) לבין הומאופאתים מסתכמים בשורה תחתית פשוטה, שמשותפת למיסטיקאנים ומתקשרים וכוהני דת – "זה אמונה ואי אפשר להוכיח מדעית". כל בדיקה מדעית אמיתית של "דאבל בליינד" או תדחה או תקבל הסברים מתוחכמים אחרי שתיכשל. אין למעשה בדיקה שתניח את דעתכם. ראנדי בדק את בנווניסטה בדיוק על טענותיו, וטענותיו במחקר לא התייחסו לאורגניזמים – הוא פשוט חזר ככתבו על הניסוי המקורי.
איך לדעתך הוא היה צריך לבדוק את זה?
אז אני חייב לתהות – אם אף בדיקה לא מתאימה, איך אתם יודעים שמה שאתם עושים הוא אמיתי ולא פלאסבו? הרי זה מבוסס על אמונה באיזה "זכרון" אנרגטי במים שאינו מדיד? השאלות האלו לא הציקו לך אף פעם? אם יש תכונה למים והיא לא מדידה, מה את יודעת על הזכרון של המים שאיתם את מדללת?
במילים אחרות – משתמשים במים מזוקקים? האם הזיקוק מחק את כל הזכרונות האנרגטיים מכל חומר אחר שמי הדילול האלו הושפעו מהם בעבר? מהן הפעולות שגורמות לזכרונות האלו להמחק כדי שתוכלי לוודא שאחרי הדילול לא תקבלי שם "זכרונות" של עוד מאות אלפי תרכובות ומינרלים שנגעו במים מלבד החומר המקורי שדיללת שם? הפואנטה ששואל ראנדי היא פשוטה – לא משנה אם זו השפעה על אדם שלם או רק על תא בודד – אבל איך זה פועל? הבדיקה הזאת עונה רק על "האם" אבל אפילו הומאופתים לא נותנים תשובה טובה על ה"איך"…
ראנדי נתפס אולי כשחצן וחסר סבלנות. אני יכול להבין אותו כשכל הזמן מגיעים אליו אנשים תמוהים, לרובם טענות שגם את לא תאמיני להן. אבל אני מאמין שהוא באמת נותן מקום לתגליות שירחיבו את המדע ויפתחו אופקי מחקר חדשים. אם מישהו יצליח באמת להוכיח או אפילו למדוד את הזכרון הזה שבמים הרי שרוב מה שאנחנו יודעים על פיסיקה הוא לא נכון ויש לחקור, אבל אף הומאופת לא מציע איך למדוד ולבדוק את זה. ואם אין מדידה, אז "הזכרון" הוא אמונה ולא עובדה. נקודה. אני אישית מעדיף להשתמש במרקחות על בסיס עובדות ולא על בסיס אמונות. מה לעשות, אני איש פראקטי שכזה.
הנה ניסוי שאני מציע. את אומרת שלמאה חולים עם אותה מחלה יכינו רקיחות שונות? אוקי, אז הנה ניסוי דאבל-בליינד מדעי. קחי 300 איש עם אותה הבעיה (אולי אפילו הדבקה מכוונת של חיידק ידוע ובשליטה?) ומינימום שוני בשאר הפרמטרים שעליהם יוסכם. 100 יקבלו פלאסבו, 100 יקבלו תרופות הומאופאתיות, ומאה קונבנציונאליות. ההומאופאתים יתאימו רקיחות לכל ה300 אבל עד סוף הניסוי לא ידע אף אחד מי קיבל את הרקיחות ומי את פלאסבו וכולי. כמובן שמיד תגידי שאין דרך להחליף את הראיון ההומאופאתי בפלאסבו, ואני מוכן לתת לך את הראיון קומפלט "און דה האוס" – כולם יקבלו אותו. ניסוי כזה אני חושב שיהיה מקובל על ראנדי ואני מקווה שגם על כל הומאופאת שמכבד את עצמו. בשביל הסיכוי לשנות את פני ההיסטוריה של המדע, מליון של ראנדי ואולי פרס נובל לא שווה לסבול קצת את "ראנדי הנודניק"?
(אגב, אם יש הסברים טובים ל"איך זה פועל" אני אשמח לקרוא אותם, אני חפרתי ברשת ועוד לא מצאתי)
שלום לך עירא והתנצלותי על מענה יחסית-מאוחר, בימים אלה אני חוזרת לכתיבה בבלוג וראיתי עתה את תגובתך. אני שמחה שהפוסט הזה ממשיך לייצר עניין גם שנה וחצי לאחר שפורסם, אך גם מציעה שתקרא את תשובתי לאביב, שנכתבה חודשיים לפני שפרסמת כאן את תגובתך. רוב הדברים שאתה טוען כבר זכו להתייחסות ולמענה. אין טעם שאעתיק ואדביק ממנה, אך כן אדגיש מספר נקודות שוב.
הניסוי שבוצע בתכנית שבה הופיע ראנדי ביקש לבדוק את ההסבר בדבר "הזכרון של המים", מושג שהגה דר' בנווניסט בשנות השמונים של המאה הקודמת. דר' בנווניסט ערך ניסוי עם תמיסות מאד מדוללות, וזיהה שיש להן אפקט גם כשמדובר בריכוז שמאתגר את הביוכימיה ובפרט את מספר אבוגדרו. את הדימוי "הזכרון של המים" הוא הציע כשההומאופתיה כבר היתה בת קרוב למאתיים שנה, מבוססת בבתי חולים ובעלת הצלחות במדינות רבות. עצם הבאת הדימוי לא העלתה ולא הורידה מבחינת התוצאות ההומאופתיות הקליניות המובהקות.
כמו כן, חשוב מאד לציין שהניסוי של בנווניסט (לצורך העניין, "המקורי") לא ביקש לבדוק את ההומאופתיה, אלא תופעה של דילולים. דילול איננו הומאופתיה. הומאופתיה מטפלת באדם השלם ולא בתא הבודד שלו. האפקט נבחן בנפש ובגוף. כך שלא השיטה ההומאופתית עמדה שם למבחן, אלא רק ניסוי של חוקר שהסתקרן מההומאופתיה וטען שאחד מהיבטיה אכן תואמים תוצאות ממעבדתו.
חשוב גם לציין ולהבין שהדילול אינו אחד מעיקרי ההומאופתיה, אלא נוסף ברבות השנים. העקרון ההומאופתי "דומה בדומה יירפא", תקף גם ללא הכנה של סדרת דילולים וניעורים.
בנוסף, יש לזכור שהומאופתיה נוקטת בסדרה של דילולים ולסירוגין גם ניעורים (יש לנער את הכלי בצורה אנכית לפי פרוטוקול שהתפתח עם השנים). נקודה טכנית-קטנונית היא שכלל לא בטוח שמה שהופק שם לצרכי הניסוי ייחשב לתכשיר המופק לצרכים הומאופתיים. לא היה אף רוקח הומאופתי שסמך ידיו על מה שנבדק. אם כבר הולכים בנתיב הזה אזי זה, בלשון המעטה, לא רציני.
אתה כותב "זכרון אנרגטי". ובכן, זהו הסבר מסויים, שטרם נבדק, לא הוכח ולא הופרך.
אני ל א י ו ד ע ת את ה א י ך של מנגנון הפעולה ההומאופתית. אבל זה עובד, עמיתיי ואני עובדים עם התוצאות. המחקר עשוי לתקף (קרי להעניק תוקף) מהבחינה התיאורטית ביום מן הימים. המנגנון הזה – או העדרו – לא הציב לי "שאלות מציקות", כדבריך, מפני שהגעתי להומאופתיה מהפרקטיקה, מהתוצאות הצרופות שלא ניתן להתווכח איתן, תוצאות ששום שיטה רפואית אחרת לא הצליחה לחולל. ההיבט האמפירי של ההומאופתיה הוא גורם מנצח.
ראנדי לא שואל איך ההומאופתיה פועלת, אתה מעניק לו קרדיט שהוא אינו ראוי לו. הוא פשוט חזר על ניסוי שנוי במחלוקת. לו רצה לבדוק את ההומאופתיה, היה צריך לתכנן ניסוי (הרעיון שאתה מציע נשמע על פניו בכיוון הנכון מבחינת הסמיות הכפולה, הרנדומיזציה וכן הלאה). אבל הבעיה הקטנה היא שניסוי בהיקף כזה יצרוך משאבים רבים. יהיה צורך להמשיך ולבדוק (הממסד לא ישתכנע מניסוי אחד, מרשים ככל שיהיה, נכון?) וזה יעלה הרבה יותר ממליון דולר. ויעורר הדים הרבה פחות סנסציוניים. למה לו, לראנדי?
הסיווג למחנות שאתה נוקט בו, "עדת ראנדי" מול "מיסטיקנים, מתקשרים וכוהני דת" הוא בעייתי, עם כל הכבוד לכולם וגו'. הומאופתיה לא נבחנת בשדה האמוני, למרות שאמונה מעולם לא הזיקה לאף אחד להרגיש טוב יותר. אינני טוענת שהומאופתיה היא בלתי ניתנת להוכחה מדעית, אלא שכרגע לא ניתן לה הסבר, תאוריה או מנגנון.
ושוב, שוב ושוב, למי ששוכח, העדר מנגנון כרגע אינו שולל את תקפות התופעה.
אתה כותב שאין בדיקה "שתניח את דעתכם". ואני מוצאת שזה ממש מסקרן, שלא לומר השלכתי, מפני שזה הרושם שמעורר אי-הדיאלוג עם אנשים שמביאים טענות דומות לשלך, בממסד ומחוץ לו. אנא קרא את מה שכתבתי לאביב, חודשיים לפני שכתבת את תגובתך, כאמור. הצבעתי שם על המכשלות.
חן חן על ההצעה הפרקטיות לניסוי. הרעיונות שבו אכן חיוניים לעריכת בדיקה, אך כאמור, זה דורש משאבים רבים שקשה להומאופתיה לגייס, כלכלית ובפתיחות של האקדמיה. זה נעשה טיפין טיפין, ולניסוי בהיקף שאתה מציע יש לשאוף – אך כאמור, גם לא להסתפק בו. אין בו חדשנות, אלא רק בדיקה שתאפשר לבחון את תוצאותיה של ההומאופתיה בשטח, בקליניקה.
הצעתך הנדיבה "לתת לך את הראיון", עוד עלולה להתפרץ לדלת פתוחה. אני שואלת אותך מעל דפי האתר, האם תהיה מוכן לסייע במינופו הכלכלי? בהשגת תקציב המחקר והתקנים? כי אם כן, אני אסייע בהשגת הומאופתים שיראיינו את כל הפציינטים, ואשמח להשתתף בזה בעצמי. אני עומדת מאחורי הצעתי. האם אתה עומד מאחורי דבריך?
את באמת מציגה את הדברים בצורה מאוד יפה.. אני לא כל כך הייתי מעורה בהומאופתיה לפני כן ואני עכשיו מתעניינת יותר ויותר מאז שאני מעיינת בבלוג שלך.
תודה, בכיף הוא לי, ולהתראות באתר..