התמונות שלי בפליקר (מתנות לחג)
27 בספטמבר 2005מסוחררת
10 באוקטובר 2005הניו יורק טיימז מדווח על שני מחקרים שפורסמו בכתב העת הרפואי לנצט, ושבדקו את השפעת החיסון נגד השפעת ב37 השנים האחרונות ("יכולת צנועה" לכל היותר אצל מבוגרים ו"ככל הנראה חסר תועלת") ואת העמידות הגוברת והולכת שמגלים נגיפי השפעת לתרופות. "ההערכה שרוחשים להשפעת החיסונים הללו מופרזת עד-מאד" אומר אחד החוקרים ואחר מצוטט "בשנים האחרונות נדהמנו לגלות עלייה דרמטית בשיעור נגיפי השפעת העמידים לתרופות". דובר ארגון הבריאות העולמי לא אישר או הכחיש את הידיעה, ורק ציין שיש מומחים המסתייגים מכך שהמחקרים לא בדקו ממצאים ישנים עוד יותר.
5 Comments
וטוב לראות שכשנוח לך את מאמינה ללנצט
למה המילים האמוטיביות, יוסי לוי? בפוסט שאליו אתה מרפרר הסברתי מהם הכשלים של המטה-אנליזה המסוימת בלנצט. http://www.notes.co.il/rakheli/13390.asp
יוסי, אני מתפלא שלא התייחסת באופן ענייני, מהזוית המקצועית שלך, לנתונים האמיתיים שמופיעים במחקר של הלנצט. כשאני קורא אותך אני מתרשם שיש לך דעה מקצועית ועמדה מוצקה ואתה יודע להצביע על נתונים בצורה נוקבת. למה אתה פונה עכשיו להאשמות ילדותיות וקטנוניות? האם אין לך מה להגיד? בכל מקרה, צריכים לחלוב לך קצת את בלוטות הארס, תראה שגם אתה תרגיש יותר טוב.
שימי לב, רחלי, להגינותה של הרפואה המסורתית:ללא מורא, עולה ווירולוג מלב הרפואה ומכריז כי טיפול מקובל ביותר אינו יעיל. דובר ארגון הבריאות העולמי מגיב בהגינות ראויה, ואינו מזמין את הווירולוג אליו לקליניקה כדי "שיראה בעצמו שזה עובד".
שאלה (אמיתית): כמעורה בהומואופתיה, האם נתקלת פעם בהומואופת שהכריז כי לפי מחקריו תרופה הומואופתית מקובלת אינה עובדת? אם לא, מדוע לדעתך זה לא קרה? ואם כן, כיצד הגיב עולם ההומואופתיה?
אתה מוציא כמה דברים מהקשרם. אז כדי למנוע אי-הבנות שדבריך אולי עלולים לעורר, אני מבהירה שראשית, לא הזמנתי אף "משקיף" לקליניקה הפרטית שלי, דבר שלא יעלה על הדעת מבחינה אתית. הדברים אמורים בקליניקת התמחות שאני מנחה ב"אסף הרופא", שאפשר להצטרף אליה בתיאום מראש בין כל הצדדים ולאחר חתימה על טופס שמירת סודיות של המרפאה.
שנית, הדברים נכתבו בזמנו כהזמנה ליוסי לוי, הסטטיסטיקאי שלעיל, שהתייחס באופן שגוי באחד הפוסטים שלו לטכניקה של המפגש ההומאופתי, אחרי שקרא בכמה מקורות אינטרנטיים חד-צדדיים ותו-לא.
שלישית – וכאן אתה ממשיך להתפרץ לדלתות פתוחות – אמרתי מעל הבמה הזו מספר פעמים, שהומאופתיה לא מיוצגת מספיק מבחינה מחקרית, הסברתי מדוע וגם איך ניתן להגביר את הייצוג הזה. זו, בין השאר, סיבה שבעטיה ההומאופתיה לא נדונה בקנה המידה של ארגון הבריאות העולמי או מפורסמת ומצוטטת מעל דפי הניו יורק טיימז וכולי (אם כי זה בהחלט חלום מתוק מאד! 🙂 ).
אני לא חושבת שהתרשמות ברמת האחד-על-אחד היא פתרון מעשי כשמדובר בדעת הקהל, אבל ברמת הפרט ראיתי לא-אחת שהיא גרמה לאנשים, שעד אז קטרגו על ההומאופתיה, לחשוב באופן פתוח יותר.
רביעית, אני בהחלט לא ממהרת להצדיע ל"הגינותה של הרפואה המסורתית" כפי שאתה מכנה זאת. יש אנשים ישרים בכל צד, וגם אנשים לא ישרים. מול הסיפור הזה (אתה מעלה זוית מאד מסוימת מתוכו, זוית מקורית) אפשר לשלוף הרבה מאד מקרים של אי-הגינות, קלינית ועיונית.
ובינינו, זה לא שהממסד בדק את עצמו באופן שמפתחי החיסון *עצמם* מכים על חטא.
אני מזכירה עקרון שציינתי לא-מעט פעמים מעל דפי הבלוג. אין בהומאופתיה "תרופה הומאופתית מקובלת" כפי שאתה כותב, אם באומרך "מקובלת" הכוונה ל"תרופה למצב איקס" (למשל, כמו במקרה דנן, למצב שפעת). הומאופתיה מתייחסת לריפוי האדם, לא לסילוק של שם של מחלה.
כמעט אחרון נורא חביב, יש ויש הומאופתים שברטרוספקטיבה בוחנים את עבודתם הקלינית באופן ביקורתי ומצביעים על ליקויים שתוקנו. מהם בולטים ביותר בהגות ובפרקטיקה ההומאופתית. כל הזמן נצבר ידע עיוני וקליני שמרחיב ומדייק הישגים קודמים. המחקר התוך-הומאופתי פעיל גם הוא נון-סטופ, חוזר על ניסויים קודמים ומשווה.
ואחרון ממש חביב, בנובמבר אני מתחילה להעביר קורס שעיקרו מבוא עיוני לעריכת ניסויים תוך-הומאופתיים. אני רואה שהנושא מעסיק אותך כך שאם אתה רוצה, אחד, צור עמי קשר ואזמין אותך להשתתף בו.