שפעת. קובי. גרינלנדית. יוסי. בכחנליה
14 בפברואר 2005
בלוג כן, סלולרי לא
8 במרץ 2005
הראה הכל

יהלום @

לכבוד יום האשה, כמה מחשבות על הצד הפחות-זוהר של ידידיה הטובים ביותר

קליניקה; אשת מהנדס; טיגריסים; "סקס והעיר הגדולה" ודיבורי גירל פאואר

היהלום כרעיון מעלה על הדעת קשיות מוחלטת, מושלמות, עושר, חיי נצח ואהבה. התמונה ההומאופתית דומה – וגם שונה.

ההכנה ההומאופתית המופקת מיהלום קרויה adamas (שפירושו ביוונית "בלתי חדיר להשפעות חיצוניות"). ניסוי בכלים הומאופתיים נערך עליה בשנת 1994 על ידי מורי ורבי מאנגליה, ג'רמי שר (Sherr). שני צוותים ערכו את הניסוי במקביל, בממלכה המאוחדת ובדרום-אפריקה (שבאותה שנה השתחררה מעול האפרטהייד).

עד-כה נצבר די נסיון קליני, המאפשר לתאר את התמונה שאפרוס בפניכם.

בימי הביניים, שימשו יהלומים ברפואה העממית למגוון חוליים – מים או יין שהושרו בהם יהלומים נגמעו כסגולה נגד בעיות קרדיו-וסקולריות, צנית (gout) ועצבנות. בימי הביניים היו שהאמינו שהיהלום מגן מפני מגיפת הדבר, ואליזבת הראשונה ענדה לשם כך אי-אילו חצצים.

אני מביטה, עד עפר ויהלום (פראפרזה קלה על מהן המילים לשלמה ארצי)

התמונה העולה במחקר וההתבוננות ההומאופתיים מורכבת ועשירה בהרבה מהשימושים העממיים ביהלום. היא עשויה להתאים לאשה שמוקד הכוח בחייה מרוכז בידי הבעל או חמולתו (משפחת דה-בירס, נקרא להם), בעוד שהיא עומדת לשירותו ולשרתו, קישוט נאה על זרועו. האשה מתבקשת להיות יפה וייצוגית – ולשתוק. זה נהנה, זו חסרה. יחסי כוחות בלתי-שוויוניים בעליל. עושק ודיכוי שממוסכים יפה. את חיה בארמון של זהב – אבל אין לךְ בו חדר משלךְ, לא קיטון ולא מרפסת. תהיי יפה, אשתיק אותך. את אשת מהנדס, זה מה שאת.

לאשה הזקוקה ליהלום באופן הומאופתי אין כוח להנכיח את עצמה, או תחושה של חוזק. בעזרת ההכנה הזו, היא משתחררת מהתלות בבעל (סמויה ככל שתהיה) ומבינה שביכולתה להיות עצמאית, כלכלית ונפשית, אם היא רוצה. היא לומדת את טעמה של עוצמה שראשיתה ביכולת לומר "לא", או "אני רוצה" וגו'.

מיאו, חתולה

בניסוי ההומאופתי עולה גם תחושה חתולית – לא במובן הפלרטטני, אלא חתוליות פראית-טיגריסית כזו, עוצמה ועצמאות.

זה מזכיר לי. בסיפור הקצר הקרוי The Tiger's Bride, בספרה של אנג'לה קרטר, The Bloody Chamber, מתארת המספרת, נערה בת המאה התשע-עשרה, איך מכר אותה אביה, מהמר שאיבד את כל הונו, לידי יריבו החייתי (במובן המילולי של המושג). בוואריציה הפמיניסטית על "היפה והחיה", היפה היא זו שחוצה את הקווים ומצטרפת לעולם האנימליסטי, עולם שבו ירידה על ארבע בו אין משמעה כניעה או התבייתות – אלא חיים נטולי מוסכמות חברתיות משתקות או הגמוניה שמשתיקה; עולם, שהעדר המוסר האנושי שבו טוב פי כמה מונים מהשקפת העולם הפטריארכלית.

קוים נוספים לדמותו של התהליך ההומאופתי – כשבראשיתו מתארת המטופלת ענן שחור, ובסופו היא מצויה בבהירות, צלילות וחדות מנטלית.

מבחינה פיזית, הזיקות הפתולוגיות של ההכנה הזו נוטות לשיעולים יבשים קשים, בעיות עיניים שונות, כאבי גרון ונטייה לנקוע את הקרסוליים.

שרלוט, קארי-שאחרי-איידן, טבעת יהלום

בפרק ס"ד של "סקס והעיר הגדולה", קארי נפרדת מאיידן ונדרשת לרכוש את הדירה בה התגוררו – או להתפנות לרחוב. לזוועתה היא מגלה שאת רוב ממונה השקיעה עד-הלום בנעליים ולא נותר לה גרוש על הנשמה. חברתה שרלוט, לשעבר גברת דוקטור טריי מקדוגל – בעלת גלריה שויתרה על עבודתה כשנישאה לרופא והתמסרה לתפקידה של הרעיה למופת – מסרבת לעזור לה כספית. קארי מתרתחת. אחרי הכל, הודות להסדר גירושין נדיב, שרלוט לא צריכה לעבוד לפרנסתה. בפיוס הזוהר בין השתיים, שרלוט מעניקה לה את טבעת האירוסין היהלומית כסיפתח לרכישת דירה. בהסתכלות סמלית והומאופתית, שרלוט גואלת כאן גם את עצמה, מתבגרת, נעשית עצמאית, מחליטה ומבצעת.

האשה היא הכושי של העולם (ג'ון לנון)

המושג 'יהלומי הדמים' מתמצת את האכזריות שבהפקת היהלומים והמסחר בגלם. השליטה על מקורות יהלומים עולה בחיי אדם רבים. ישנה מידה רבה של הקבלה בין הקולוניאליזם האירופאי באפריקה והמסחר ביהלומים הגולמיים לבין הקונסטלציה הקלינית כפי שתיארתי לעיל.

קטנה, על הפקת ההכנה ההומאופתית מהיהלום

יהלום, כידוע, נחשב לחומר הקשה ביותר בטבע. ההכנה המדוברת הופקה מאבקת יהלומים (סוגייה מעניינת כשלשעצמה – קתרין דה-מדיצ'י השתמשה באבקה כדי להפטר מיריביה) באופן המתואר בספרו של שר.

כמו מים ('ספר הטאו' בתרגום נסים אמון)

אין בעולם דבר

רך

גמיש

ורפוי מהמים

גם במתקפה

על היציב והנוקשה

אין יעיל מהמים

כולם יודעים זאת

אך מי אכן ינהג כך

מה

אני

אשם

שדברי

אמת

נשמעים

הפוכים

 

 

6 Comments

  1. שאולה אשכנזי הגיב:

    תודה, חלי, על המרתק והחשוב שבמחשבותיך.
    מלה על "יום האשה" – יש לתחום מונח פתטי זה במרכאות. הכוונה המקורית לצקת ליום הזה תכנים מעוררי מודעות התמוססה לכדי השתוללות של פיתוי שווקי וצרכנות (מפצה?) ואני מסתייגת מכך. למען הגילוי הנאות אציין שאני אשה.
    שאולה

  2. רחלי הגיב:

    מסכימה איתך לגמרי, התכנים המקוריים התמוססו, זו בעיקר חגיגה צרכנית שמשתיקה את המסר. אולי פשוט לא לקחת בה חלק, במיוחד היום – אלא להדגיש את הרעיון המקורי, לנקז ליום הזה את העשייה של כל השנה.

    בגלל קונוטציות שמתעוררות למקרא שמי אצלך, אבהיר שאולי נראה שאני שוצפת וגועשת, אבל שמי בישראל הוא רחל(י), ברי"ש הידיעה :-).

  3. שאולה אשכנזי הגיב:

    העדר האות ריש הוא חסך-קולמוס נעדר אג'נדה.בהקשר של "יום האשה" אפשר ורצוי להוסיף שכשבעים אחוזים מאוכלוסיית העולם מפסיקה להשתמש בשם הזולת (בעיקר הזולת הנשי) לטובת ,'מותק', 'מאמי' וכו' (גם בשפות זרות). לעתים זה אקט מחיקת שם בהסכמה ולעתים נטילת חרות מיותרת.
    בקיצור, סליחה שסלפתי את שמך.

  4. רחלי הגיב:

    מרתק.

    וכבוד לסיסטר שכתבה על יהלומים ושלל אבנים טובות,
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=85574&blogcode=1414120

  5. רחלי הגיב:

    כתבה קטנה ונחמדה פורסמה במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" שלושה ימים אחרי יום האישה, ואני מצרפת אותה בדיעבד – קני בעצמך את יהלומייך וענדי אותם באופן לא-מקובל. בתמונה המצורפת – גיבורות "סקס והעיר הגדולה"..
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=550651&contrassID=2&subContrassID=23&sbSubContrassID=0

  6. מאיה הגיב:

    וואו .
    איזה מאמר יפה .
    שהכלויכולה להעיד על עצמי .
    שהכלוב של זהב מאוד כוחא את הנפש .
    והקרסליים שננקעות אצלי הרגישו עם אזיקים. עליהם
    שהיה קשה מאוד להשתחרר מהם .
    אבל אפשרי !

להגיב על רחלי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *