תכל'ס, המדריך הזה שמפורסם בטמקא עבור "צפורניים בריאות" מדבר על העלמת המראה הלא-בריא בעזרת תרופות. "העלמה", אך לא יותר מכך..? שנאמר, ואללה יופי.
צפורניים הן סממן מדויק ומעמיק של בריאות הגוף. הן מלמדות אותנו על חוסרים תזונתיים, על בעיות כגון סוכרת או אנמיה, על מחלות כבד ואפילו על הצטברות של פסולת כזו או אחרת שהגוף לא מצליח לפנות.
מהסיבה הזו, טיפולים מקומיים נגד פטריות הם מחיקה של איתות אזהרה. כשמשתמשים בתכשירים נוגדי פטריות, מקומיים או מערכתיים, אולי במישור המיידי ישנה תחושת הקלה, שהנה-הנה בא הקיץ ואפשר ללכת בסנדלים. אבל, ברור שלאורך זמן זו התעלמות שעלולה להזיק לנו. במילים אחרות, חשוב להבין שלעתים הגוף מתקשה לפתור בעיות ומבקש עזרה באמצעות הסימפטומים האלה, גם אם הם מתסכלים מבחינה אסתטית. כל פתרון מקומי הוא פשוט מאד התעלמות מבקשת העזרה הזו. והבעיה מחכה בסיבוב. מתישהו.
החדשות הטובות הן שיש בהומאופתיה פתרונות עומק לנושא הזה, של מחלות צפורניים על סוגיהן השונים. הטיפול הוא מעמיק, ומטרתו לפתור את הבעיה מן השורש ולהשיג צפורן בריאה, כסממן של בריאות טובה באמת. כאשר החלופה היא "לתחזק" מראה אסתטי, נראה שאין ספק מהי הבחירה הנכונה.
בהומאופתיה לא מדובר בשמן עץ התה, וגם לא על תוספת של ויטמינים (למרות שהשלמת חוסרים תזונתיים היא צעד חשוב וחיוני). בהומאופתיה אני תמיד שמחה לראות פתרון עומק של בעיות צפורניים, כולל כאלה שנחשבות לעקשות. טיפלתי אפילו בכמה מקרים של פסוריאזיס שהתבטא בצפורניים. בעזרת טיפול העומק, בעיית הפסוריאזיס נסוגה, והמטופלים שבו לבריאות טובה. ומאידך, ראיתי גם מצבים שטיפול נקודתי בעזרת תכשיר מקומי גרם לנסיגה יותר מורכבת במצב הבריאות: רק כאשר המטופלים הסכימו לפתור מהעומק את הבעיה (במחיר של המתנה לסיום תהליך הריפוי), הדברים באו על מקומם בשלום. אולי תגידו שהומאופתיה (או כל גישה הוליסטית) היא מעין "שלם היום, קבל מחר", אבל זה עדיף בהרבה על "הקנסות הבריאותיים" שמשלמים בטיפול מקומי: נזקים חמורים לכבד, נסיגה של בעיות בריאות קיימות ועוד.
אז מה לעשות בנתיים, בשוטף? שימרו על תזונה בריאה, הפחיתו סוכר, שתו מיץ מחצי לימון מהול בכוס מים על קיבה ריקה בבוקר, אולי אפילו צירכו כלורלה..וכך תאיצו את תהליך פינוי הפסולת מהגוף, שמירה על הכבד והורדת עומסים המתבטאים בצפורניים. וכמובן, הגיעו לטיפול הומאופתי כדי למצוא פתרון מעמיק.
כתבתי על זה עוד כאן (בהקשר של קנדידה), ועל נזקי הטיפולים הקונוונציונליים – והחלופות – תוכלו לקרוא כאן.