עקרונות ההומאופתיה

הומאופתיה היא שיטת טיפול יעילה וטבעית, המסייעת בתהליך הריפוי העצמי.

ה ש ו נ י   לפי הגישה ההומאופתית, מחלות הגוף והנפש הן תגובה ודרך התמודדות של האורגניזם עם איומים רגשיים, מנטליים ופיזיים. תרופות כימיות משתיקות לרוב את הסימפטומים של בעיותינו. זוהי השתקה זמנית וחד-צדדית, הגובה את מחירה ומייצרת תלות בחומרים. לעומתן התרופות הכימיות, בהומאופתיה מפוענחים הסימפטומים כאיתותי אזהרה שמשדר האורגניזם, איתותים הדורשים קשב. בטיפול הומאופתי אנו מבררים את שורש הבעיה, ופותרים אותה לעומקה באמצעות חידוש כוחות המרפא שלנו. בתהליך הריפוי, הגוף שלנו מפסיק בהדרגה לייצר סימפטומים וסימני מחלה, וביכולתנו לשוב למרכז פנימי, להשתחרר, להחלים. 

ד ו מ ה   ב ד ו מ ה    בדומה להיפוקרטס, הבין דר' סמואל האנמן (Hahenmann) שפיתח את ההומאופתיה לפני למעלה ממאתיים שנה, כי ישנן שתי שיטות לטיפול במחלות: של הנוגד ושל הדומה. העיקרון המנחה בהומאופתיה (ביוונית: הומו-"דומה", פאתוס-"סבל, מחלה" ) הוא דומה בדומה ירפא. במלים אחרות, ההומאופתיה מתבססת על הגילוי, כי חומר מסוגל לרפא תופעות דומות לאלה שהוא מעורר – אם נלקח במינון מזערי. לדוגמא, מצב של נדודי שינה. הטיפול ב"נוגד" (בו דוגלת הרפואה המכונה "קונוונציונלית"), הנו לתת תרופה שתשרה שינה מלאכותית. לשם כך, נדרשות תרופות מיישנות במינונים מתגברים, המעוררים תופעות-לוואי ויוצרים תלות פיזית. לעומת זאת, בהומאופתיה (כלומר, בשיטת הדומה) ניתנת למטופל מנה מזערית של חומר – לדוגמא קפה – שבמינון גדול גורם לאדם בריא דווקא נדודי שינה. העקרון ההומאופתי קובע, שנטילת ההכנה הזו מסייעת למטופל לישון באופן טבעי.

א י ך  ז ה  ע ו ב ד ?   כיום, אין בנמצא מודל מדעי המסביר באופן חד-משמעי את מנגנון הפעולה של הטיפול ההומאופתי. ניתן להיעזר בדימוי, לפיו הטיפול ההומאופתי הוא בגדר אינפורמציה, המעמידה בפני האורגניזם תמונת-ראי של מחלתו-שלו, ומעודדת את מנגנון הריפוי הטבוע בו לשוב ולהתמודד עם הבעיה באופן נכון יותר, ומתוך כך להשתחרר ממנה לצמיתות.

פ ו ט נ ץ / ע ו צ מ ה   דימוי האינפורמציה שלעיל מוביל לעקרון יסודי שני בהומאופתיה, פוטנץ. מושג זה, שמילולית ניתן לפרש כ"כוח, עוצמה, חיוניות או דינמיות", מתייחס לסדרת דילולים וניעורים של החומר לשם הפקת הטיפול ההומאופתי. לרוב, טיפול זה אינו מכיל מולקולות של חומר, ובשנים האחרונות שכיח לפיכך הביטוי "הזיכרון של המים". עיקרון הפוטנטיזציה (קרי, מיהול וניעור החומר) עשוי להישמע מנוגד לאינטואיציה ה"רוקחית" שלנו. לכן, חשוב לציין שעיקרון זה צמח באופן אמפירי לחלוטין מתוך ניסיונו הקליני של דר' האנמן, שזיהה ראשית-כל את עקרון הדומה וביקש, בהדרגה, למזער את תופעות-הלוואי הכרוכות במתן מנה גדולה של התרופה. האנמן זיהה יחס ישר בין הפחתה במינון החומר לאפקטיביות של התרופה, וחשיבתו היצירתית והעצמאית סייעה לו בפיתוח אלמנט זה.

ה מ כ ל ו ל   ניתן לזהות דמיון מסויים בין ההומאופתיה לחיסונים וטיפולים באלרגיה, בכוונה המשותפת לגרות את המערכת החיסונית לתגובה, באמצעות הצגת גורם שיוצר סימפטומים חולניים. עם זאת, ההומאופתיה מתייחדת ביחסה ההוליסטי לתופעות (כלומר, שקלול כל המאפיינים האינדיבידואליים, ולא טיפול בתלונה בודדת), ובמינון המזערי של ההכנות. למעשה, יש לדייק כי ההומאופתיה הקלאסית היא המשקללת את כל מאפייניו של המטופל, בניגוד לאסכולות אחרות שצמחו מתוכה והתמקדו בטיפול סימפטומטי וחד-צדדי בבעיה. במרשם הקלאסי שואפת ההומאופתיה להעניק לפציינט טיפול "התפור לפי מידותיו" והמתייחס לכל תלונותיו – כמו גם לאורח חייו, להרגליו ולהעדפותיו. לשיטתנו, שני אנשים בעלי אבחנה רפואית זהה עשויים לקבל הכנות הומאופתיות שונות, בהתבסס על סך הסימפטומים שלהם, השונה בעיקרו.

קיצור תולדות ההומאופתיה

ה ה ת ח ל ה   ההומאופתיה התגלתה ופותחה בגרמניה על-ידי דר' סמואל האנמן (1755-1843), רופא וכימאי, שפרש מהעיסוק ברפואה משנוכח באוזלת-ידה ובנזקיה. הרפואה בימיו התבססה בעיקר על רעיונות ארבע הליחות של גאלן (מאה שנייה לספירה), וטיפלה באמצעות הקזות דם, שימוש בעלוקות והרעלת החולים במינונים גדולים של כספית, ארסניק וכיוצא באלה. דר' האנמן המאוכזב התמקד בתרגום הספרות הרפואית של ימיו, וב-1790 בחן טקסט רפואי, שהסבריו ליעילות הכינין במצבי מלריה, נראו לו מופרכים. דר' האנמן החליט לבדוק את העובדות לאשורן, ונטל כינין. במהלך ה"ניסוי" העצמי הזה חווה סימפטומים דמויי-מלריה, ולפיכך העלה השערה מנוגדת לנאמר בספר, שמא כוחה של תרופה טמון ביכולתה לעורר מצב מחלתי דומה לזה שהיא אמורה לסלק. את ההשערה הזו החל האנמן לבדוק על עצמו ועל מקורביו, תוך שימוש בתרופות "שהיו בשוק". בכל ניסוי שערך העלו ממצאיו מסקנה עקבית אחת, וב-1796 פרסם מאמר, בו טבע את מושג ההומאופתיה והגדיר את עקרון הדומה: כוחה של תרופה לרפא מצב של מחלה טמון ביכולתה לעורר באדם בריא סימפטומים דומים. בלטינית: "Similia Similibus Curentur".

ה ה מ ש ך   עד-מהרה התקבצו סביב דר' האנמן תלמידים רבים, רעיונותיו הכו גלים וזכו ליישום נרחב, תחילה בגרמניה – ומשם הופצו בשאר ארצות אירופה. ההומאופתיה המחישה יתרון מובהק בהשוואה לרפואה ה"קונוונציונלית" בטיפול במגיפות שפקדו את אירופה לאחר מלחמות נפוליאון. ב-1825 הגיעה ההומאופתיה לארצות הברית והתפשטה שם במהירות. בשלהי המאה התשע-עשרה, היוותה אוכלוסיית הרופאים ההומאופתים כעשירית מכלל הרופאים בארצות הברית, והיו בה יותר בתי חולים הומאופתיים (כמאה!) מאשר לא-הומאופתיים.

ב מ א ה  ה ע ש ר י ם  ו א י ל ך   שילוב נסיבות פוליטיות וגורמים כלכליים הביאו לירידת קרנה של ההומאופתיה בראשית המאה העשרים, בעיקר בארצות-הברית. תחייתה החלה כעבור כמה עשרות שנים, בשנות הששים של המאה העשרים. מאז היא זוכה להכרה וליישום גדלים והולכים בכל העולם. במדינות אירופאיות רבות נחשבת כיום ההומאופתיה לענף הרפואה המשלימה הנפוץ ביותר, וכרבע מחברי האיחוד האירופאי מסתייעים בה. נוכחות הומאופתית רציפה ורחבה קיימת בהודו מזה למעלה ממאה שנה, ובנוסף, ההומאופתיה מיוצגת בכבוד בברזיל, ארגנטינה, מקסיקו ודרום אפריקה. בארצות הברית גדֵל היקף השימוש בהומאופתיה בעשרים אחוז מדי שנה, ובבריטניה – בשיעור כפול. בשנים האחרונות נרשמת התעוררות מרשימה במודעות הציבורית לנושא ההומאופתיה גם בישראל. התחום – שנתפס עד לפני שני עשורים כפרינג'י, ושהעוסקים בו נחשבו לקומץ סהרורי של "משוגעים לדבר" – הוא כיום טיפול המוצע אפילו בקופות החולים (למה לא "קופות המבריאים", אגב?) ובתי החולים בארץ.

תהליך הטיפול ההומאופתי

ה מ פ ג ש   הטיפול ההומאופתי הקלאסי מכוון למכלול הסימפטומים מהם סובל האדם בכל המישורים, ומתבסס על אבחנה המתבצעת במפגש. במהלך המפגש מתאר המטופל/ת (או קרוביו, לפי גילו ומצבו..) את קשייו ככל הניתן, ומתבקש להרחיב לפי הצורך – למשל, ביחס לאופיו, ולדפוסים כגון שינה, תיאבון, מרץ, רגישות למזג אוויר, היסטוריה רפואית, וכן הלאה. עם תום המפגש, ובהתבסס על המאפיינים הרגשיים, המנטליים והפיזיים, מותאמת למטופל/ת הכנה הומאופתיות באופן אישי, תוך התייחסות למכלול בעיות המטופל/ת. ההתאמה היא מירבית ואינה מתבססת על סימפטום בודד, ולכן ההכנות ההומאופתיות אינן גוררות תופעות לוואי.

מ ג ו ו ן  ה ט י פ ו ל י ם   לרשות ההומאופת עומדות כיום כמה אלפי טיפולים שונים, המופקים ממינרלים (מתכות, מלחים ועוד) צמחים (הפרמקופיאה ההומאופתית עשירה ומדוקדקת, והיא מכילה נציגים בוטניים רבים מרחבי העולם) ובעלי חיים (חשוב מאד לציין שאיסוף הדגימות מבעלי-החיים אינו כרוך בסבל כלשהו עבורם, והוא מתבצע תוך הקפדה על שלומם, רווחתם וחירותם).

ה פ ק ה   ההכנות ההומאופתיות מופקות באמצעות סדרת מיהולים וניעורים, שמטרתם להעצים את הכוחות הריפויים הטמונים בחומר. הן מופיעות בצורת נוזל, כדורים או טבליות.

ט ב ע י ו ת   ההכנות ההומאופתיות הן טבעיות במובן שהן מעודדות את מנגנוני ההגנה הטבעיים של האורגניזם. במהלך תהליך ההבראה מחזקת ההכנה ההומאופתית המתאימה את כוח הריפוי העצמי הטמון בכל אדם, ומסייעת למערכת להשתחרר מביטויים של חוסר-איזון. בנוסף, אי אפשר להתמכר להכנות ההומאופתיות, מפני שכאמור, הן מופקות ממנה מזערית של המרכיב הפעיל. הן אינן יוצרות תלות פיזית אלא אדרבא, מבקשות לשחרר את האדם ממנה ולהשיבו לבריאות, להעניק לו מידה רבה יותר של חופש בחייו.

על נושאים אלה ועוד – קיראו בשאלות נפוצות או צרו עמי קשר.