1. מה אכפת מהציפור? האמת, לא אכפת. גם לא שהים מזוהם, או שהאדם בוכה. הכי בדיחה זה שהשר הממונה, שהבטיח לסייע בהעברת הסיוע האקולוגי, הוא גדעון עזרא. איך לומר זאת, שיתאזרו שם בהרבה סבלנות.
2. מה יש לומר אם אין מה להגיד. אין לי מה להוסיף על המלחמה. לא על זו שהיתה ולא על זו שתבוא. לא על דאבדין ולא על משתכחין. לא על החמור שחושב שהוא אריה, לא על החמור השני שחשב שהוא חברתי. דורון רוזנבלום אומר הכל. ובויקיפדיה כבר (כבר?!) מופיע ערך מדוגם למשעי.
3. האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית שלחה נציגים למקלטים בצפון ולכפר של גאיידמק (=להלן, "המנצח היחידי במלחמה"). מתנדבים נוספים שלא נסעו לצפון עבדו מסביב לשעון, הפעלנו קו חם ועזרנו ללא-מעט מתקשרים בכל יום. ההכנה הכי שכיחה היתה aconitum napellus, מי שזקוק לה מרגיש בהלת מוות, או שראה את המוות שני מטר ממנו.
4. בזמן שהחברים שלי בצפון ירדו למקלטים, התפנו לירושלים או גרסו להכעיס שלכל טיל יש כתובת בעודם מתפננים תחת גפנם ותחת תאנתם בשאנטי גלילי בלתי-ניתן לפענוח, שכפלתי מפתח (בצורת לב, אשכרה מפתח הלב) וירדתי לבדוק את מצבו של התת-מודע של הבניין. אני גרה לא הכי רחוק מהקריה, ההסטוריה הקרובה מלמדת שמטה צבאי בפאתי שכונת מגורים, זה לא תמיד עובר חלק. ובכן. מצבו הקליני של המקלט בכי רע. מעופש, נטול אווירין, מחלקה גריאטרית לאופניים. נשאתי עוד תפילה.
5. נהרגו מאות אנשים. נעבור לפרסומות. ראיתם את הפרסומת של טויוטה קורולה? מדהימה-מדהימה. שתי מכוניות רוקדות טנגו, בחינניות, בקלילות. לא מצאתי ביוטיוב, אבל אל תפספסו. הורסת.