פתרון סוף הדרך
24 בספטמבר 2005התמונות שלי בפליקר (מתנות לחג)
27 בספטמבר 2005במוסף הבריאות של "הארץ" מעוררים מחדש את הסערה שקמה עם פרסום המטה-אנליזה בגנות ההומאופתיה ב"לנצט" לפני כחודש. מדובר בטענות ישנות שנטחנו עד-דק. ערן שיפרמן, שחתום על "סערה במים מדוללים", שכח לבדוק את העובדות והוא מצטט מקורות לא נכונים ורצופי טעויות. בפוסט קודם כבר שטחתי את כל הטעויות וההטעיות בפרסום הלנצט-י (שאיננו מחקר אגב, אלא סקירה סטטיסטית שהתבססה על מעט מאד מחקרים). באמת, מר שיפרמן, המון טעויות יש לך. ובקשה קטנה לעורכי "הארץ" – אם למחזר, אנא הקפידו שיציינו את העובדות לאשורן. תודה ושלום.
ראשית, טעות קרדינלית כבר במשפט הראשון. בלנצט לא "ביצעו סקירת-על של 110 מחקרים שבדקו את יעילות הטיפול ההומאופתי מול פלסבו" – אלא על שמונה בלבד. עובדה זו מוצנעת משום-מה על ידי מתנגדי ההומאופתיה. מולם גם לא "נבחנו 110 מחקרים ברפואה הקונוונציונלית" אלא שישה בלבד (מסקרן, אגב, שהחוקרים מצאו שיש יותר מחקרים "איכותיים" לשיטתם בהומאופתיה מאשר ברפואה קונוונציונלית, אבל בחוגי ההומאופתיה לא ממהרים להתלהב מדובשה של ה"איכות" הזו, ועל כך אכתוב שוב בהמשך הפוסט).
שנית, אני כבר שומעת באוזני-רוחי הרבה מטפלים ברפואה משלימה/אלטרנטיבית/הוליסטית נזעקים על הכללתם ב"סל" אחד עם ההומאופתיה. מדובר במגוון עצום של שיטות וגישות, וחרף הזלזול והבורות, עדיין מומלץ לציין לאיזו גישה מתכוונים בכל פעם. לאור התייחסותו הבלבדית להומאופתיה כנציגת ה"מחנה"הזה ואזכור פרשת בנווניסט (חוקר צרפתי שהציע הסבר לפעולה ההומאופתית), אני מניחה שהכותב מתכוון להומאופתיה באומרו: "כאשר הרפואה האלטרנטיווית בחרה לשחק בחצר האחורית של מדע הרפואה המודרני, היא כרתה לעצמה בור". תיקון קטן בשולי הדברים – ההומאופתיה לא בחרה לשחק בחצר האחורית של הרפואה וגו'. היא מציעה אלטרנטיבה פשוטה, עדינה וזולה בהרבה, ולפיכך יוצא עליה קצפה של תעשיית הרפואה.
ההומאופתיה אכן לא יכולה "לעלות למגרש [הרפואה] כיריבה שקולה". הכותב צודק לגמרי, אבל מהסיבות הלא-נכונות מבחינתו. מר שיפרמן טוען שהרפואה האלטרנטיבית "לא מכירה" את "רזי המתודולוגיה המדעית". זה לא נכון. הומאופתיה לא יכולה להבדק בכלים הקונוונציונלים, אלא תוך התחשבות בתחביר שלה. כשלוקחים בחשבון את עקרון האינדיבידואליזציה (קרי, טיפול באדם ולא בשם של המחלה שלו), אפשר ואפשר לבדוק את ההומאופתיה בכלים הקונוונציונלים ולראות איזה פתרונות יעילים ופשוטים היא מציעה. כתבתי על כך בהרחבה בעבר, ולהקורא (בפעם השלישית והרביעית) ינעם.
ודוק: הומאופתיה אכן לא יכולה לעלות למגרש כ"יריבה שקולה" (מעניינת הטרמינולוגיה שנוקט בה הכותב, ואני מציעה לו ולקוראיי לחזור לספרה של סוזן סונטאג המנוחה, "המחלה כמטפורה" ולהתרשם מהזיהוי – שלנו, כדוברי עברית נראה מובן פי-כמה – מחלה היא "מלחמה" ויש להלחם בה "בחירוף-נפש" בכל פעם מחדש מבלי לתהות חלילה על סיבותיה). הומאופתיה אינה – ולעולם כנראה לא תהיה – שקולה למחקר המדיציני הקונוונציונלי מבחינה תקציבית או פוליטית.
עוד הערות לגופו של עניין –
– הכותב מבקש להכנס לנעליו של דר' בני מוזס ולהציע הסברים לשגשוגה של ההומאופתיה, כאילו ממסד רפואי טכני יתר-על-המידה גורם למטופלים לנהור למסגרת "רכה" וקשובה יותר. לדבריו של דר' מוזס התייחסתי בעבר. אני מעזה לשער שגם בעתיד אפשרי, בו כל אנשי מקצועות הבריאות ילמדו להתייחס לאדם ולא רק ל"מקרה של כבד" או "סיפור מיגרנה", עדיין תהיה נהירה בכיוון ההומאופתיה. אני מבססת את ההנחה הזו גם על לא-מעט ממטופליי שהם רופאים (אופס) וטופלו על-ידי הממסד בכפפות של משי – ללא הועיל. ההומאופתיה מרפאה ופשוט פותרת בעיות.
– אני מודה למר שיפרמן ששחרר את חרצובות עטו וחידש לנו בשפה העברית את "עקרון הדומות" (מה זה ואיך מנקדים את זה?!), אבל באמת שלא היה צורך. יש לנו כבר טרמינולוגיה שגורה. אילו היה ניגש למושא מאמרו ברצינות ראויה ומקצועית (ואולי ר"ל אף בודק אי-אילו מקורות) – לא היה ממציא מחדש מונחים בצורה עילגת ומביכה.
– הסטורית, בסיס הדילול שמציין מר שיפרמן לא היה דבר שדר' האנמן דגל בו, ולא ברור לי מדוע העלה על הכתב אמירות שגויות כאלה. על כל פנים, אין ויכוח על העובדה שמרבית התמיסות המכונות הומאופתיות מדוללות מעבר למספר אבוגדרו ולכן סטטיסטית אינן מכילות חומר במובנו הפרמקולוגי. עם זאת, רעיון "הזיכרון של המים" שמזכיר מר שיפרמן אינו אלא מושג שטבע דר' בנווניסט ב-1988, כשנתקל במעבדתו בתופעה בה תמיסה המכילה דילול גבוה עדיין יצרה תגובה ביולוגית. ההומאופתיה התקיימה כמעט מאתיים שנה לפני דר' בנווניסט ולא נזקקה ליופיים הפואטי (או אחר) של תיאוריו. בואו לא נפיל את ההומאופתיה רק כי חוקר אחד (שאגב, לא בא מתוך שורותיה) כשל בהסברו, שאו-אז יהיו ללא-מעט קורבנות הממסד הרפואי הרבה דוגמאות לנפק לכם.
– שאר דבריו של מר שיפרמן בטלים בששים, בזוכרנו שהומאופתיה מטפלת במחוסרי-הכרה, בתינוקות ובבעלי חיים. כשאלה נרפאים, אין לטיעון הפלצבו תוקף.
16 Comments
את היעילות של ההומאופתיה?
או שניסוי כזה כבר נערך?
תודה
לפי הרשימה:
א. התמיסות ההומיאופטיות אינן מכילות כל חומר פרמקולוגי
ב. תאוריית "הזכרון של המים" מופרכת
ג. הסבר הפלצבו אינו נכון
אז מה נשאר??
שלום באנדר. אני לא יודעת על ניסוי כזה שנערך, אבל אפשר לחשוב על משו. וזה לא יהיה פשוט..רוצה להשתתף בניסוי? 🙂
לא אמרתי שתאוריית "הזכרון של המים" מופרכת, אלא שלמרות שהממסד המדעי הסתייג חד-משמעית מהרעיון ומדר' בנווניסט שהעלה אותו, ההומאופתיה עדיין עובדת. הוספתי שההומאופתיה עבדה גם לפני שאותו דר' בנווניסט הציע את המנגנון.
מה נשאר? להתרפא :- )
עם ההומואופתיה היא כלי רב השפעה כל כך, מדוע אינו מפוקח ברמה בה הרפואה המסורתית מפוקחת? מדוע מטפל הומואופתי יכול לרשום תרופה (שלדבריו השפעתה עצומה) מבלי שתרופה זו עברה את מסכת היסורים שעברה תרופה רגילה? ומניין לו שהיא עובדת (פרט לטיעון חסר הערך "בוא לקליניקה לראות בעצמך שזה עובד")
שאלה טובה. התשובה (על כל האסוציאציות הבירוקרטיות הנגזרות ממנה–) זה בטיפול. מזה למעלה מעשר שנים שהמחוקק בארץ מבקש להסדיר את הפרקטיקה של שיטות הוליסטיות ברפואה, וההומאופתיה בכללן.
בשאר השאלות שלך מובלעת ההנחה שרק "מסכת הייסורים", כדבריך, שלה זוכה "תרופה רגילה" מכשירה אותה לרפא. אני לא שותפה להנחה הזו, מן הסתם.
להומאופתיה יש פרוטוקול המסדיר את אופן עריכת הניסויים הקליניים לשם גילוי הכנות חדשות. הפרוטוקול הזה תקף כבר למעלה ממאתיים שנה, ולמעט עדכונים מתודולוגיים קלים, לא הוכנסו בו שינויים. הכנות הומאופתיות שנבדקות באמצעות הפרוטוקול הזה נכנסות בהדרגה לשימוש קליני.
אתה שואל, איך יודעים שהכנה כזו עובדת. כשגוף מצטבר של ידע מעניק תוקף לפרוצדורה, וכשכמה ניסויים בלתי-תלויים זה בזה מניבים תוצאות דומות ביחס לאותה הכנה. וכן, גם כשההכנה הזו פשוט מרפאה בקליניקה. לדידך הטיעון האחרון הוא "חסר ערך", ועל כן אני מאחלת לך שלא תיאלץ להווכח בנכונותו על בשרך.
כיוונת לדעתי (שלא לומר, הרמת להנחתה) מפני שבימים אלה אני עורכת ניסוי נוסף כזה, ועמדתי לפרסם כאן קול קורא למעוניינים להשתתף.
לקריאה און-ליין על המחקר התוך-הומאופתי- http://www.homeopathy-ecch.org/documents/proving/
להעמקה נוספת –The Science of Homeopathy / Vithoulkas (אפשר למצוא באמזון).
האם את טוענת שהתאוריה של בנווניסט על זכרון המים נכונה, למרות שהופרכה ע"י "הממסד המדעי"?
איזה תימוכין יש לך לטענה זאת?
הרי אם ההומאופתיה עובדת, אז חייב להיות מנגנון כלשהו.
אמרת שאין שום מולקולות פעילות במים. אז או שהמים עצמם משפיעים (חזרנו לבנווניסט), או שאין כל קשר בין תכונות התמיסה לריפוי – כלומר חזרנו לאפקט הפלצבו שאותו את שוללת.
אז מה המגננון?
הסתבכתי?
אני לא מעבירה שיפוטים על התיאוריה של בנווניסט, בשום מקום בפוסט הזה אני לא טוענת שהתיאוריה שלו נכונה או מופרכת. למען הדיוק ההסטורי, אגב, חשוב להזכיר שהממסד המדעי לא הצליח להפריך אותה, אלא מצא כשלים במתודולוגיה של הניסויים שהביאו לניסוחה. המחקר של בנווניסט פורסם לפני שבע-עשרה שנה. נזכור שבפרספקטיבה הסטורית זה מעט מאד זמן ויש להניח שהמילה האחרונה בנושא טרם נאמרה.
המדע כיום לא מראה מהו המנגנון שלפיו ניכר האפקט ההומאופתי, ואני חושבת שיש יותר משתי הברירות שאתה מציב ("בנווניסט או פלצבו"). שוב, ההומאופתיה השיגה תוצאות ריפויות מאתיים שנה לפני שבנווניסט טען שהמים המדוללים נושאים איתם "זכרון". השתקתו של בנווניסט לא יכולה לנטרל את ההצלחה הקלינית המתמשכת שלפניו, מאחוריו ומצדדיו.
ההומאופתיה נולדה בקליניקה, ולא מתוך זיהוי מנגנון ביוכימי במעבדה, שהופעל מאוחר יותר בשטח, כפי שמקובל בעולם הרפואי כיום.
אני באה מתוך הפרקטיקה ההומאופתית, ולפיכך עובדת עם התוצאות. פחות מעסיקה אותי התיאוריה שמאחורי-, זו שמתארת את המנגנון. אני מוצאת את ההסברים שמניחים את דעתי ומאפשרים לי לארגן את התצפיות שלי, אך הם לא יניחו את דעתך.
עדיין, מסקרן אותי לדעת האם ניתן יהיה אי-פעם לתאר את המנגנון בשפה ביוכימית, כי כך יווצר גשר להדברות בין העולמות הללו. אבל זה בגדר אולי, רק אולי. אחרי הכל, יש כיום לא מעט מחקרים שבודקים מה בכל זאת קורה בתמיסות הללו, מניחים שמדובר בשלב הניעור שלהן שגורם לקשרי המימן להטען ב"משהו". ועכשיו תשאל בודאי, מה זה המשהו הזה? 🙂
ביקרתי בלינק המצורף. ובכן, ההומואופתים מבצעים ניסויים בבני אדם, ללא כל ניסוי ביולוגי מקדים, וזאת בתכשירים שלטענתם חזקים יותר מתכשירים רפואיים מסורתיים. מאוד אתי…
האם היית מסכימה להשתתף בניסוי כזה על תרופה מסורתית? האם העובדה כי תכשירים הומאופתיים הם בעלי השפעה חזקה יותר לא מחריפה את הבעיה?
ראשית, החלק האחרון של תגובתך קוצץ, מפני שהיה סר-טעם ואישי שלא לצורך. אל תערב "איחולים" בסגי-נהור למשפחה שלי, דבריי אליך היו בבחינת "לא טעים לך, אל תאכל" ובהחלט לא היתה בהם כוונה אישית (אתה הלוא מופיע פה במלוא אנונימיותך). בנסיבות שבהן אנחנו מתכתבים (או בכל נסיבות שהן), בוא לא נערב משפחה, alrighty?
הלינק המצורף בתגובתי הקודמת אליך נותן קווי מתאר כלליים לעריכת ניסוי תוך-הומאופתי, שמטרתו בירור האינדיקציות הקליניות של חומר כלשהו. בהחלט יש קריטריונים ביחס למי שיכול/ה להשתתף בו, ואני מציעה לך לחזור למסמך ולעיין בחלק המתייחס לכך. ואז, אני ממליצה גם לפנות לספרו האמור של ויתולקס. המסמך האון-לייני הוא בן ארבעה עמודים באוף-ליין, ולא הופך את המעיין בו (ברמה מאד מסויימת של העמקה) למומחה.
כל המשתתפים בניסוי שעומדים בקריטריונים, מצטרפים אליו באופן מודע ומרצונם החופשי. הניסוי מתבצע באופן מבוקר, עם מפקח/ת אישי/ת לכל נסיין/ית. את הניסוי ניתן להפסיק בכל שלב, אם המשתתף/ת מעוניין/ת בכך.
לא ברור לי למה כוונתך ב"ניסוי כזה על תרופה מסורתית"?! הרי אחד משלבי הבדיקה הקליניים של תרופות קונוונציונליות הוא נתינתן לנסיינים אנושיים!
חוצמיזה (וזו שאלה רטורית לחלוטין), אני תוהה מאיזה צד של המתרס אתה ניצב עכשיו? אם ההומאופתיה לא עובדת כפי שטענת בתגובה הקודמת, מה הבעייה לשחק במים? מתי הרעיון ש"תכשירים הומאופתיים הם בעלי השפעה חזקה יותר" (מילים שלך) הפך ל"עובדה", כדבריך?..
אז ככה. ראשית, אני סבור כי לגיטימי לחלוטין מבחינתי לאחל לך (ולכל האהובים עלייך) בחזרה את מה שאיחלת לי – שלא תיאלצו להווכח בנכונות הטיעון שלי על בשרכם. אם את מתכוונת להיעלב מהאיחול הזה, אני סבור שעלייך להתנצל על האיחול שאיחלת לי. אני בהחלט סבור שזה סר טעם, אבל את התחלת.
ולעניננו, תרופות מסורתיות מנוסות קודם על רקמות אנושיות, וגם (ולא ניכנס כאן לוויכוח אחר) על חיות. כך שיש הבדל. ולחידוד השאלה (הלא רטורית): האם היית מוכנה להשתתף בניסוי קליני של תרופה שלא נוסתה ניסוי ביולוגי מעולם?
חוצמיזה, מאיזה צד של המתרס את? לי אין שום בעיה ללגום את המים שאת מדברת עליהם, ללא כל פיקוח רפואי. את היא זו שמאמינה כי קיימת בהם פעילות פיזיולוגית עזה, ולכן האחריות האתית רובצת עלייך. האם אתי להשקות אנשים בחומר שאת סבורה שהוא פעיל מאוד, ללא ניסוי ביולוגי מקדים בלשהו?
1. מה פרוש "השתקתו של בנווניסט"? האם את רומזת שהאיש צדק אך הושתק על ידי הממסד המדעי המרושע?
2. מה זה "המים המדוללים"?
3. איזה הסבר אחר יכול להיות מלבד פלצבו או הסבר דומה לתאוריית בנווניסט (כלומר שמשהו קורה למים בתהליך הדילול וה"משהו" הזה מרפא)?
4. את אומרת "פחות מעסיקה אותי התיאוריה שמאחורי, זו שמתארת את המנגנון. אני מוצאת את ההסברים שמניחים את דעתי…" מה הם אותם הסברים שמניחים את דעתך?
את נימוק ה"את התחלת" לא שמעתי מאז בית הספר היסודי ואני חוששת שהוא פוגם ברמת הדיון שאנחנו מנהלים פה. מחיקת מילותיך כלפיי וכלפי משפחתי אפשרה לך לנסח אותן באופן יותר קר-רוח. אשריך. מה שאתה מכנה "הטיעון" שלך, כלומר השימוש בתרופות קונוונציונליות, הוא אופציה שיקיריי ואני באמת כבר לא נוקטים בה. לא כי לא ניסינו פעם, אלא מפני שזה לא עבד במקומות שבהם ההומאופתיה הצליחה. לכן גם בחרתי במקצוע שלי. כל מחשבותיך ואיחוליך הלא-טהורים, אם ישנם כאלה, בטלים ומבוטלים.
לפני שאתייחס לגופו של העניין ההומאופתי, הערה על ניסויים ברקמות ביולוגיות – מדובר בפרקטיקה לא מאד ותיקה בניסויים בתרופות קונוונציונליות, שלא בהכרח מנבאה בהצלחה את אי-רעילותה של התרופה. תרופה יש לבדוק באופן מלא, על אדם חי ולאורך זמן.
לא מעט תרופות, וזה נימוק שגור וידוע, עברו בהצלחה את המבחנים הללו (ולעתים גם את הניסויים הקליניים באנשים), נמצאו תקינות ורק בשימוש מסחרי התגלו תופעות לוואי קטלניות.
ובאשר לניסויים בהומאופתיה – אני עדיין מציעה שתקרא את המקורות שציינתי. אתה מתפרץ לדלת שהיא לחלוטין פתוחה. אני מוכנה להפנות אותך לביבליוגרפיה נוספת אם אתה רוצה ללמוד את הנושא.
הפרוטוקול שקובע את מסגרת הניסוי בהומאופתיה מגדיר מי יכול להשתתף כנסיין, מהי מידת הפיקוח שמוצמד לו, וכן מתי וכיצד ניתן להפסיק את הניסוי או לנטרל את התופעות שהוא מעורר. הניסוי בהומאופתיה אמור לעורר בנסיינים תחושות וסימפטומים. זהו, אחרי הכל, לב-לבו של העקרון ההומאופתי – מה שמסוגל לעורר סימפטומים בנסיין יוכל לסלקם מהחולה.
לכן, אין טעם בעריכת ניסויים על רקמות ביולוגיות. את הרעילות של החומרים הנבדקים אנחנו מבררים מראש – מידע טוקסיקולוגי שהתקבל עליהם בדיווחים על נזקים לא-מכוונים, ניסויים לא-הומאופתיים וכדומה. האינפורמציה המושגת בניסוי הומאופתי אמורה לתת אינדיקציות כמו סוג כאב הראש, פחד ספציפי שהתעורר, גלי חום שהתחלפו בצמרמורות. רקמות – כמו גם בעלי חיים – לא יכולים לנפק מידע כזה.
ניסוי שמנוהל לפי הכללים מותיר את הנסיינים בריאים לחלוטין כפי שהיו לפני שהחלו בו.
האחריות האתית אכן רובצת עליי ואני עושה הכל כדי לשמור על שלומם של המשתתפים בניסוי. מראשית ההכשרה שלי בהומאופתיה ועד היום אני לוקחת חלק לפחות אחת לשנה בניסוי כזה כנסיינית, מפקחת או מארגנת. מעולם לא נתקלתי בסיטואציה של נזק למי מהמשתתפים.
1. לא טענתי שהממסד המדעי הוא מרושע. האם *אתה* חושב שהוא כזה? :- ) טענותיו של בנווניסט, אחרי שפורסמו בNature הוקעו כמתבססות על מחקרים לוקים מבחינה מתודולוגית. בנווניסט נדחק לשוליים ופנה למחקר באופן פרטי.
2. מים מדוללים ומנוערים זהו פן בהפקת ההכנה ההומאופתית. באחד משלבי ההפקה הזו, חומר מדולל במים (ובאלכוהול) באופן סדרתי, כשבין סדרת דילולים אחת לשנייה הוא גם מנוער מספר פעמים. אם תרצה, אני יכולה לציין פרטים של בתי מרקחת שבהם ניתן להתרשם מהתהליך.
3. המישור שבו מתבצע תהליך הריפוי ההומאופתי איננו חומרי, אבל תוצאותיו – חומריות גם חומריות. אני מניחה, על סמך השכלתך ההנדסית, שתיאור המישור לא יניח את דעתך. אני ממליצה לקרוא את ספרו של ג'ורג' ויתולקס (Vithoulkas), מהנדס במיל', הקרוי The Science of Homoeopathy. לגבי הסבריי-שלי, הם נסמכים על דברי ויתולקס, ועל שאר בוני ומבססי ההומאופתיה. כתבתי על כך לפני יותר משנה, ואתה מוזמן לעיין בארכיון של האתר, ובין השאר בקטגוריות הראשונות – http://www.notes.co.il/rakheli/archive.asp?cat=664, http://www.notes.co.il/rakheli/archive.asp?cat=665 וגו'.
1. מובן שהביטוי "הממסד המדעי המרושע" היה תוספת שלי. אבל את כתבת "השתקתו של בנווניסט". ל"השתקה" יש קונוטציה של סתימת פיות, אולי אלימה. הצבעה מנומקת על ליקויים במחקר של מישהו, והפרכת תאוריות מדעיות, אינן "השתקה", אלא חלק אינטגרלי וחיוני של השיח המדעי.
2. אני מניח שתסכימי אתי שהביטוי "מים מדוללים" שגוי. הרי לא מדללים מים, אלא מדללים חומר כשלהו בתוך מים. מה שמתקבל זו תמיסה שריכוזה הולך ויורד, כלומר היא (התמיסה, ולא המים) נעשית מדוללת יותר.
3. לדברייך "המישור שבו מתבצע תהליך הריפוי ההומאופתי איננו חומרי, אבל תוצאותיו חומריות" – זה בשבילי ג'יבריש (מה לעשות, אכן ראש הנדסי מוגבל:-) . אבל אני מנסה להבין: מה זה "לא חומרי"? רוחני? מיסטי?
אין לי כל יומרות להבין יותר ממך בהומיאופתיה. לכן אני משתדל לשאול, ולא לקבוע עמדה פסקנית. אבל הנימוק המנצח "זה עובד" נראה לי טיפה בעייתי. גם הקמיעות של הרב כדורי עובדים (אני בטוח שלא נתקשה למצוא אנשים שיעידו על כך). כך גם כל מיני לחשים, כשפים ושיקויים שבהם עורבבה קרן טחונה של קרנף. גם תפילות עובדות (יש מחקרים שהוכיחו זאת). אין לי בעיה (למרות מגבלות ראשי ההנדסי) להניח שהטיפול יכול ליצור אפקט פסיכולוגי שתוצאתו חיובית (ושבסופו של דבר מן הסתם מתבטא במיקום מתאים של מולקולות כאלה או אחרות בגופנו).
אגב, באופן אישי הייתי עד לכך שמישהו שסבל מבעיית עור מסויימת התייאש מששחות קונבנציונליות למיניהן ופנה לטיפול הומיאופתי שאחריו הבעיה באמת נפתרה. ובמקרה דומה אחר, הבעיה נעלמה לה יום אחד סתם כך, ללא כל טיפול. זה כמובן לא מחקר, לא מדגם מייצג, וחלילה לי לטעון שאפשר להסיק מזה מסקנות של ממש. אבל תחושת הבטן שלי (הבטן לא הנדסית, נכון?) היא שבמקרה הראשון סביר מאוד שהבעיה היתה נעלמת גם ללא הטיפול, או, לחילופין, שהיתה כאן השפעה פסיכוסומטית שאינה קשורה כלל להרכב ולתכונות הכימיות של התרופה שניתנה. במילים אחרות, אם בית-המרקחת היה נותן למטופל בטעות תרופה הומיאופטית אחרת, התוצאה היתה זהה…
1. בכל הקשור למחקר של בנווניסט, הויכוח סביב המתודולוגיה וסביב המסקנות לא שוכך למרות שעברו, כאמור, שבע עשרה שנה. מחקרים שחזרו על ניסוייו הופרכו, גם ההפרכה סופה שהופרכה, ואין ספק שהיד עוד נטויה. סיפור ארוך וטעון. סופו של בנווניסט (מזה כשנה שהוא ז"ל), ששוב לא מצא את מקומו במחקר המדעי ופנה ליוזמה פרטית. לא הייתי מעורבת במחקרים הללו, אין לי כוונה להתייחס לאופן שבו בוצעו או לאופן שבו התקבלו ואז נדחו.
ושוב, אני חוזרת על דבריי הקודמים – המחקר הזה לא מעלה ולא מוריד ביחס להומאופתיה. בנווניסט ניסה להציע מנגנון המסביר מדוע הומאופתיה עובדת. הכשלים שנמצאו בהסברו לא פוגעים בתקפות הצלחתה הקלינית. ההסטוריה של המדע מלמדת אותנו שתופעה עשויה להמשיך להתקיים גם אם אחת התיאוריות שמתיימרת להסביר אותה מתגלה כלקויה.
2. תודה על תיקון פליטת הקולמוס.
3. אתה אמרת.
4. בנימוקי קרן הקרנף והקמיעות דנתי ודשתי ללא הפסק כשהאתר הזה עלה לפני למעלה משנה. אתה שוב מוזמן לעיין בפוסטים קודמים, אם יש לך זמן. אביא כאן התייחסות תמציתית לעיקרים שכתבתי עליהם מספר פעמים.
· האפקט הפסיכולוגי המיוחס להצלחה ההומאופתית בטל ומבוטל כשמדובר במטופלים שאינם קהל יעד אפשרי לסוגסטיה. למשל, בעלי חיים (הומאופתיה וטרינרית היא ענף מאד מקובל באירופה), אנשים מחוסרי הכרה ותינוקות.
· לא אתווכח עם תחושת הבטן שלך, אבל אני סבורה שאינך רוצה שאגמול בתחושות בטן משלי, ולכן בוא נשמור את השיח בינינו ברמה עניינית יותר. לגופו של עניין, תיארת שני מקרים. בהתחשב במספר ההכנות ההומאופתיות (למעלה משלושת אלפים) וסט הסימפטומים היחודי שיש לכל אחת מהן, חשוב להבהיר שלא כל אחת מהן היתה מחוללת את התהליך הזה. הלוואי, חיי ההומאופת/ית היו קלים בהרבה!
· אני מזמינה אותך לקרוא עוד בבלוג איך ההומאופתיה יכולה להחקר.
· במידה ואתה רוצה לקרוא את ספרו האמור של ויתולקס (שם תמצא התייחסות קונקרטית יותר לסעיף שלוש דלעיל), אשמח להשאיל לך עותק.