איך למנוע את הטעיית הציבור סביב שפעת (תגובה ל'תוכנית חסכון', 13.1.2020)
14 בינואר 2020היום מציינים מלאת יובל למותה של לאה גולדברג, המשוררת, המסאית, הסופרת והציירת.
המילים שלי דלות מלתאר את השפעתה העמוקה על חיי ועל מחשבתי. בטור שלי 'במעריב' לפני כתשע שנים ניקזתי משהו מרגשותיי, הוקרתי והודיתי, כאשר כתבתי עליה בהקשר הומאופתי.
לאה גולדברג (1946). תמונה: ויקיפדיה
על כן חשוב לומר כמה דברים:
לשרטט אפיון הומאופתי לאדם זהו מעשה מורכב. הרי אם מדובר באדם שהגיע אלינו ממש לייעוץ, אנחנו כהומאופתים מנועים מלדבר על כך מחוץ לכותלי הקליניקה, לפי חוקי האתיקה. ואם מדובר בתרגיל עיוני, 'מה היה קורה אילו היה מגיע לייעוץ', הרי שמדובר בסקיצה שאין בה מחויבות טיפולית, מדובר בתיאוריה, בהיבטים הגלויים בלבד – כאשר רק בקליניקה אנו מגלים לעתים את הפער שבין הפומבי והפרטי.
דומה שהכנות הברוטלית-כמעט שבה כתבה לאה גולדברג את- ועל חייה, פנימיים כחיצוניים, חושפת טפחיים. על סמך הרגש שלי שנקשר בדמותה וביצירתה, מצאתי שהיא מעלה על הדעת את התכשיר ההומאופתי המופק מברבור, ושאיכותיו מתאימות למי שחש עצמו גלמוד, עצוב ועזוב, מכוער כברווזון, מנוע מחיי אהבה. התכשיר הזה, מאידך, יכול מאד להתאים לאנשים שבוחרים בסובלימציה יצירתית.
היום קראתי את רשימתו של העיתונאי והכתב שרון עידן, שחי את משוררי תל אביב והביא לחשיפת הקלטות גנוזות של לאה גולדברג. הוא מתאר כי אמה, צילה, סיפרה כי בילדותה הייתה לאה מרותקת אל הציפורים ואל החיים המכונפים הרוחשים בשמיים.
הטור פורסם לפני כתשע שנים, כאשר כתבתי לזכרה במלאת שנים שנים להולדתה. זהו הלינק לקריאתו.
