תפוח בדבש, יין ודגים – במסורת ישראל ובמסורת הריפוי הטבעי

סמלי ראש השנה היהודית מתאפיינים במתיקות, פירון ושפע. מה מלמדת אותנו הרפואה הטבעית ביחס לדבש, תפוח, דגים ויין? וכיצד תמציות הומאופתיות ממזונות אלה יכולות לסייע לסובלות מבעיות פריון, צניחת רחם או בעיות בדימוי העצמי? 

הדבש היה מוכר לתרבויות קדומות של איזורנו, כגון הבבלים והמצרים. שכנינו הקדמונים השתמשו בדבש לבעיות עיניים ופה וכבסיס לסירופ. הרמב"ם פיתח את השימושים בדבש וקשר לו כתרים – ריפוי שגרון, מזון דיאטטי (כן כן..), מרפא לכאבים באזור החזה, סירופ מכייח וכן טיפול בכוויות. כיום ידוע גם באופן מחקרי כי הדבש עתיר יתרונות תזונתיים, כגון ויטמינים רבים מקבוצת B החיוניים למערכת העצבים וכן חומצה פולית (המשויכת אף היא למשפחת הויטמינים הזו), האחראית על בניית חומצות הגרעין ושכפול תאי דם אדומים. הדבש נחשב לנוגד חימצון המנטרל רדיקלים חופשיים, והוא מומלץ למניעת מחלות רבות. הודות לפעילותו האנטיספטית, הוא משמש כמרכיב בתכשירים נגד זיהום, עוד מתקופת שושלת הפרעונים, ששילבו דבש גם ברקיחות שמרחו על כוויות, חתכים, עקיצות וכיבים. כיום ידוע כי הדבש הנו חומר מחטא, והשימוש העתיק בדבש לחבישת פצעים וכוויות מנומק כיום בכך שהדבש פועל נגד חיידקים, פטריות חד תאיות ונגיפים, וכי אכילתו מגדילה רמות של חומר מחמצן וקוטל המיקרואורגניזמים.

הדבש יעיל נגד חוליים במערכת העיכול. עם זאת, חשוב מאד לא להגזים בכמות הדבש, המתוק פי כמה וכמה מהסוכר. חשוב מכך – אין לחמם דבש מעבר לטמפרטורה של 50 מעלות צלזיוס. הוא מאבד את תכונותיו הטובות וחמור מכך – נעשה רעיל. מצד שני, מחקרים מראים על פעילותו האנטי-חיידקית בגרון ועל יעילותו נגד אפטות בפה (הפצעים הכיביים). כך שהמתקת התה בדבש? לא תודה. עדיף בטמפרטורה פושרת מאד.

הרמב"ם המליץ על שתיית דבש בחומץ כנגד עקיצת דבורה או צרעה, באופן שמזכיר את העקרון ההומאופתי, "דומה מרפא דומה". ומה ידוע לנו על הדבש מבחינה הומאופתית, כלומר במינון מאד עדין הניתן בהתאמה אישית? וכן, במינון הומאופתי התמצית המופקת מדבש והקרויה Mel היא אחד הטיפולים למצב של צניחת רחם. בהנתן התאמה מלאה של מאפיינים נוספים, זהו אחד מכמאה וחמישים טיפולים למצב זה, שבהעדר מענה יעיל הפתרון שלו הוא בד"כ ניתוחי. לכן כדאי עד-מאד לשקול אפשרויות טבעיות. חשוב להדגיש, צריכה של דבש לא תרפא רחם שצנח – מדובר בתכשיר שמופק באמצעות טכנולוגיות מאד ספציפיות, ושכאמור הוא אחד הטיפולים ההומאופתיים האפשריים לנושא, המותאם על סמך קריטריונים רבים ובאופן פרטני מאד עבור המטופלת.

תפוח – כולנו מכירים את הפתגם הבריטי הסבתאי-משהו, שתפוח אחד ביום ירחיק מעלינו את הרופא..ובכן, כבר הרמב"ם הבטיח את זה. קדמונינו ידעו שהתפוח הוא הרבה מעבר לפרי מאכל – ושהוא יעיל גם לדיאטה וריפוי. הרמב"ם גם המליץ על שתיית מיץ תפוחים חמוצים לכל מי שננשך על ידי בעל חיים ארסי ועל אכילת תפוח לאחר הארוחה כדי לעודד פעילות מעיים. רופאים ערביים חיזקו את תובנותיו של הרמב"ם (בפרט בעניין עקיצות עקרבים) והמליצו על תפוח גם לשם הגברת תנובת החלב. ביהדות עיראק אף השתמשו בתפוחים כתרופה נגד דכאון ולטיפול במחלות עיניים ובשיכרות. התפוח עשיר בויטמינים ובמינרלים, ביניהם ויטמין C. שפע הויטמינים והמינרלים המצויים בתפוח מסייעים בשמירה על רמות גבוהות של אנרגיה, תפקוד תקין של תאים ושרירים בגוף, וויסות לחץ הדם וקצב הלב. התפוח טוב במניעת עצירות, בניקוי הכבד, בשיפור נפח הנשימה ובשמירה על כלי הדם. התפוח עשיר גם בנוגדי חמצון מסוג ביופלבנואידים המסייעים במניעת מחלות. 

הסיבים שבקליפת התפוח מסייעים בחילוף החומרים ובספיחת רעלים ושומנים והוצאתם מן הגוף. הקליפה עשירה במיוחד בסיב מסיס, הנקרא פקטין, אשר הוכח מחקרית כמסייע בהורדת הכולסטרול בדם. הפקטין מסייע גם בייצוב רמות הסוכר בדם. השילוב של הטנין והאשלגן הפכו את התפוח לתרופה נגד חומצות שתן ולפיכך לריפוי בעיות פרקים.

בטיפול ההומאופתי אין תכשיר המופק ישירות מתפוח המאכל, אך בנגזרת של הטיפול ההומאופתי ישנה שיטת "פרחי באך", מעין "קרובת משפחה" של השיטה ההומאופתית. בשיטת באך, משתמשים בתמצית תפוח הבר הקרוי Malus sylvestris, ממנו פותחו זני המאכל (שמו הלטיני של התפוח הוא Pyrus Malus). התמצית המופקת בשיטת "פרחי באך" הזו מתאימה לאנשים הסובלים מתחושת חוסר ערך עצמי עד כדי גועל ממש, כאילו אינם ראויים לאהבה, ליחסים רומנטיים. מעניין לראות את הסוגיה הזו דווקא בהתחשב בדימויים העשירים של מגילת "שיר השירים" בפרק ב', לפיו החתן נמשל לתפוח כ"ְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי… סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי".

דג – בתרבויות רבות ובפרט ביהדות, הדגים מסמלים שפע ופריון. מבחינה תזונתית, הדגים הם מקור טוב לחלבונים, ויטמין B12, ברזל וסידן. דגי ים צפוניים, כגון סלמון, טונה, הרינג וסרדינים, מכילים גם אומגה 3 – חומצת שומן חיונית שהגוף לא מייצר בעצמו וחובה לקבלה ממזון. היא נמצאת בעיקר בדגים מהים הצפוני (וכן במקורות צמחיים כגון שמן המפ, אבוקדו, פשתן ואגוזים).

מחקר ענף אודות האומגה 3 מצא כי בכוחה לסייע לילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, המסת שומנים בדם (טריגליצרידים), העלאת הכולסטרול הטוב ויחס רצוי בין רמות הכולסטרול הטוב והרע וייצור הורמונים. כמו כן, אומגה 3 נמצאה כמגנה על הלב וכלי הדם.

בהומאופתיה משתמשים בתמצית מאד עדינה ומדוללת המופקת מביצית מופרית של דג הסלמון, הקרויה Oncoryncus Tshawitcha, שהתבררה במחקרים כבעלת זיקה גדולה לבעיות פריון נשיות, בעיקר על רקע של אנדומטריוזיס. חשוב לציין כי לא מדובר ב"תרופת פטנט". קיימות למעלה משלושים תמציות הומאופתיות שונות לסוגיה הרפואית הזו, וכל אחת מהן מותאמת באופן פרטני ומדויק לפונה.

יין – הגפן היא אחד משבעת המינים שהארץ ישראל התברכה בהם (דברים ח'). תרבות הגפן היתה נפוצה מאד באזור ארץ ישראל והתבטאה במקורות היהודיים, כמו גם בממצאים ארכיאולוגיים המתוארכים כבר בתקופות של ציידים לקטים. הגפן ומוצריה שימשה למאכל, שתייה, תעשייה ופולחן, בכל התרבויות, גם הפגנית, והנוצרית. ביהדות היין מתקשר תמיד עם שמחה וחגיגה "יין יישמח לבב אנוש". באופן תרבותי נרחב יותר, מתייחסים גם להיבט מתיר הגבולות של היין, "נכנס יין יצא סוד", שחרור העכבות שהתבטא ביוון במסגרת פולחן דיוניסוס, אל היין, דרך התרת המחסומים התרבותיים ובהתנהגות פראית ויצרית. התמצית ההומאופתית המופקת מגפן היין, Vitis vinifera מתאימה לאנשים הסובלים מנטייה לשתלטנות, לרגש כבוש שמדוכא, כלומר דווקא משליטה יתרה על היצרים. מנגד, התמצית ההומאופתית יכולה להתאים לאנשים אימפולסיביים שמבטאים את היצירתיות שלהם בצורה משוחררת ולא מקובלת מבחינת הנורמות התרבותיות שלהם.

לחלק הראשון: סגולות לשנה טובה ובריאה – הרימון.

..ואחרי כל זה, חג שמח ומבורך, ושנה שתעמוד בסימן בריאות ושמחה!