הצבי ישראל על דלפקיך חלל

שני הרהורים לקראת יום הזכרון ועוד הערה לא קשורה

1. מהר מהר לפני שייגמר

סרתי לסניף הדואר הבוקר, כדי לשלם את מסיי כחוק ולשלוח חבילות עם מיני טובין לאותם צדיקים שמסייעים לבעלי חיים. יוצא שפקדתי כמה תורים וכמה דלפקים, ובכל פעם הציעו לי לרכוש מארז שי של בולי יצחק רבין ש"יצאו במהדורה מוגבלת, ממש כדאי לך". בולים הם דרך נאה להנציח וגו', ועדיין זו זילות הזכרון בעיניי. לא בהנפקת הבול, אלא בנסיבות בהן הוא משווק. זה אמנם הרבה פחות מביש מהמחזמרבין, אבל בעיניי זה עדיין זול. ומה תאמרו על אותו פקיד דואר מוגבל-לוגית שדוחק בכם לקנות "מהדורה מוגבלת" שחובה שתימצא "בכל בית"?

(הערה לא קשורה, כמובטח)

עוד קטנה מרשות הדואר השבוע. שלא בטובתי, מופיעים הפרטים שלי ברשימות דיוור ללקוחות עסקיים של חברות שונות, ולפרקים אני מקבלת כל מיני הזמנות נוצצות לרכישת משרדי שרד במגדלי מידות וכיוצא באלה הצעות מפתות. בדרך כלל מצויין על המעטפה "רחל שבי – מנהלת", "רחל שבי – מנכ"ל" ועוד כהנה וכהנה טייטלים משעשעים שאני ממהרת לתלות על המקרר.

הפעם, מסתבר, רשות הדואר פיטרה אותי מעצמי, ועל המעטפה צויין ללא גינונים היררכיים – "רחל שבי, שבי רחל". ביקשו ממני פעמיים, אז התיישבתי ופתחתי המעטפה. מציעים לי לשלוח כך וכך חבילות אקספרס תוך כך וכך ימים ולקבל מכונת אספרסו משוכללת (כאילו, קלטתם את הקטע האיטלקי, "אקספרס" ו"אספרסו"? תמהתני איזה מזון יציעו למתמידי הדואר הרשום? באיזה גאדג'ט יפתו את חובבי הדואר העוקב?) בכל מקרה, אם לדלל את מספר הדיגרסיות הבלתי-רלוונטיות ולחתוך לעיקר, דואר ישראל שמח לבשר לי שהשירות מופעל "ב-58 ערים מרכזיות" בישראל. למען קוראינו המרפרפים נחזור שוב על העדכון שהתקבל זה עתה: יש בישראל 58 ערים מרכזיות (וכנראה שגם אי-אילו מאות ערים בינוניות).

2. משהו על נוער הנרות

בארבעה בנובמבר 95', לפנות בוקר, סיימתי משמרת לילה בבסיס צבאי אי-שם ליד סינמה סיטי ויצאתי לרגילה הראשונה בחיי. למחרת על הבוקר עליתי על מדים (הו, תמימות קדושה) ונסעתי להדליק נר נשמה למרגלות המדרגות. היו שם כמה עשרות נרות, הרבה פרחים והתגודדות שגדלה מרגע לרגע. יצא שבכל ערב של הרגילה הדפוקה הזו התארגנו לעוד ביקור פטריוטי בכיכר. הייתם שם באותם ימים? הלם, עדריות, בלבול, צער – אבל לא רק.

על נוער הנרות יש לי שלוש מילים שחיכו הרבה זמן ועכשיו אני אומרת אותן מעל המרפסת הזו, למרות שאולי נאמרו כבר, ושאולי גם להיפך – לא הועלו על דל-שפתיים פן ישרטו קונצנזוס מזוייף ומקודש. ממש לא כצעקתה. מוגזם-עד-מופרך היה להכליל ולקרוא להם "נוער נפלא". היו אנשים אבלים, אבל היו גם הרבה צעירים שהרגשנו שפשוט שמחו להוציא את הגיטרה ולפרוט עליה נוגות במין פסטיבל לא-מתוכנן שנפל עליהם משמיים. היו שם דחיפות, היו ריבים על החנייה, היה די צפוף, והביחד-נס הזה שהיה שם לא קירב אותי לעם שלי במיוחד.

אז בלי זכרון מצטעף ובלי סכריניות. לא נראה לי שהפתרון מצוי שם. יואל מרקוס תוהה מהי מורשת רבין וגלעד מציע בבלוג שלו שמות חדשים לאירועי העשור לרצח רבין המתרגשים עלינו. מלבד "פסטירבין", יש גם "רבין רייב" ו"יצחקבומלה". אאוץ'.  [עריכה ב-2020 מראה ששני הלינקים בפיסקה שלעיל הם שבורים, ולכן הם הוסרו בצער].