"כזה הוא המבצע הזה (..) מלחמת ברירה צודקת" (א. ברק, 23:20)

כמה מילים בשלהי פרץ נחרץ של סנטימנט לאומי וגם של סנטימנטליות לאומנית. אומה עזת רוח, שטופת להט מלחמתי, מאוחדת בדמע, סחופת קסם, נקראת אל הדגל, קרועה על הדגל, מלוכדת בכוחה המשקם של חוויה מתקנת/

נוהל שכן של היסודות. עד להפסקת האש עוד כמה שעות, האש נופלת מן השמיים וממיתה צדיק עם רשע. כנראה שלא הרבה גפרית יש שם, אבל כן הרבה יותר זרחן, השכן משמאל בטבלה המחזורית של היסודות. וגם טונגסטן, וגם עופרת: עמירה הס כותבת על תעלומת הנשק החדש שצה"ל הכניס למערכה האחרונה בעזה (הארץ, 16.1.09).

לקרוא על הניסויים בנשק החדשני ולהרגיש קצת כמו באיזו סדרת מד"ב מהעתיד הקרוב. אבל לא. זה לגמרי בהווה, והוא קרוב אלינו, כמה עשרות קילומטרים. מה נותר, חוץ מלפכור ידיים, להתקשר שוב לסבתא שלי שנולדה בתרפ"א וזוכרת כל פרט מפרעות תרפ"ט ומסרבת בפרינציפ להתפנות מבית האבות שבעוטף-עוטף עזה? לטפס על קירות, לעזור בחמ"ל ההומאופתיה שהקמנו ולכתוב פוסט, על הזווית ההומאופתית של החומרים האלה. את הקורלציות למי שצריך אני בטוחה שתמצאו לבד.

באשר לעופרת. לא חסרה אינפורמציה על רעילותה. הידעתם שבטהובן נפטר מהרעלת עופרת? זו היתה תרופה קונוונציונלית מקובלת בימיו, ומכאן חלק מהמידע על היישום ההומאופתי. מתן עופרת במינון הומאופתי מתבסס בד"כ על בעיות נוירולוגיות קשות (אחת התרופות לפרקינסון וגם למחלת לו גריג), סקלרוטיות, דכאון, תשישות, בעיות זכרון. תישאול על עברם של המטופלים ישרטט לרוב דמויות של "אוהבי החיים הטובים" שנגסו במנעמים בכל-פה, ושאורח חיים נהנתני עד העצם "תרם" לדרדור הרפואי. במצב המדורדר הם עשויים לפתח הלוצינציות תאבות-דם, עם דחף לרצוח, או פחד להרצח (ובדגש של ניואנס תרגומי, לא רק להרצח, אלא גם ממש ליפול מידי מתנקש). [מס' 82 בטבלה]

וטונגסטן? טונגסטן. תקראו את עמירה הס. טונגסטן שיכולה להאיר את כל רמת גן. אבל בצורה אחרת גם את עזה. פגיעתה רעה מאד. באוטרכט שבהולנד יושב אחד מגדולי ההומאופתים בימינו, דר' יאן סכולטן. בן עירו של ואן באסטן הביא לעולם ההומאופתי חידוש רעיוני, והוא ללמוד את הטבלה המחזורית של יסודות הטבע (המשמשים ממילא בקליניקה ההומאופתית) בצורה שיטתית. עד כה נלמדו היסודות ותרכובותיהם באופן ספורדי, כלומר איי ידע שהצטברו ע"ס ניסויים, מידע קליני וטוקסיקולוגי – אך לא יסוד אחר יסוד, יסוד על סמך קודמיו. יש לי סימפתיה להומאופתיה הקונספטואלית של סכולטן זה. היא מובנית, היא מובנת, היא נבנית מתוך פענוח והצלבה שיטתיים של משמעויות קליניות של טורים ומחזורים בטבלה. אם למדתם קצת קומבינטוריקה, בודאי תזכרו שמגוון השילובים הפוטנציאליים הוא רחב.

השיטה של דר' סכולטן אינה מוכוונת סימפטומים, אלא מתאימה במיוחד כשהמטופל מדבר יותר על הוויה, כלומר כשכל סיפורו סובב תימה כגון "פחד לקחת אחריות של גדולים" (מלחי בריום) או "עליי פשוט לבצע את התפקיד שלי בלי לשאול שאלות" (מלחי אשלגן). לא הייתי מתעכבת על גישתו בבלוג, המרפסת שפונה החוצה ומסבירה פנים של הומאופתיה לקהל לא-מקצועי. גם סטודנטים פול-טיים זקוקים להרבה זמן כדי לעכל את הגישה החדשנית, והיא נלמדת בד"כ בשנה השלישית ללימודי הומאופתיה סדירים. אבל קשה להתאפק עם מה שיש לסכולטן לחדש ביחס לטונגסטן.

על סמך שילוב נושאים הקשורים בטור השישי ובמחזור השישי של היסודות, דר' סכולטן כותב שהתכשיר ההומאופתי המופק מהמתכת הזו יכול להנתן למי שמצוי בסיטואציה שבה "את/ה אמור/ה להוכיח את עצמך כמנהיג/ה"; "המנהיג/ה שרוצה להוכיח אחריות ביחס לאחרים"; "המנהיג/ה שרוצה להוכיח שאיוש המשרה שקיבל/ה היה מתאים ונכון". "כוח נסתר, הסוואה"; וגם, המ, "קוצר ראייה".

תחושות שעלו בשני ניסויים הומאופתיים מקבילים ובלתי-תלויים על טונגסטן היו של אדישות, ניתוק מהרגש, כשהדברים לא נוגעים בך, או לך. [מס' 74 בטבלה]

זרחן. מצד אחד, מי שזקוק לטיפול הומאופתי שמופק מהיסוד הזה הוא מלא סימפתיה ורצון לעזור, נצמד למשפחה מפחד לאבדה. ומאידך, גם היבט של אדישות לפרקים – ודחפים רצחניים. [מס' 15 בטבלה]  

*

ובעניין שונה-דומה. ינאי לב-אור, יוה"ר של האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, התראיין בתכנית הבוקר של ערוץ 2 וסיפר על פעילויות ההתנדבות של חברי וחברות האגודה בדרום. [הלינק כבר אינו נגיש, כך מסתבר בביקור בפוסט בשנת 2020]

*

זה לא טקסט פוליטי. אין לי עמדה פוליטית. צער על סבל אינו פוליטי, ואפשר לראות את האמת שבכל נרטיב. בעמידה איתנה ובהסתערות על הקמים להורגנו. בהתרפקות על "ארץ ישראל הישנה והטובה שהכרנו", כפי שאהוד ברק אומר ברגעים אלה, בהודעה על הפסקת האש שתיכנס לתוקפה עוד כשעתיים. וגם, לראות את האמת על האכזריות שהפגנו.

בין אם השיג המבצע את מטרותיו ובין אם-לאו, האדישות וקהות-הלב ביחס לטרגדיות האזרחיות בעזה הן אחת הפצצות היותר מושהות במערכה הזו, בהשוואה למה שתיארה עמירה הס בכתבה שלעיל. את פגיעותיה הרעות של הפצצה הזו נגלה במשך שנים ארוכות בקרבנו. ואני מקנאה במי שאוחז בנרטיב בצורה חד-משמעית, שלמה עם עצמה.