הומאופתיה יכולה לסייע בצורה מעמיקה ומשמעותית לילדים ולמבוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (עם או בלי היפראקטיביות).

כל אחת משתי ההפרעות הללו היא, למעשה, אוסף תסמינים המסווג כהפרעה ההתנהגותית הכי שכיחה כיום.

נוסף על תנועתיות-יתר, הפרעה זו יכולה להתבטא בבעיות לימודיות, באלימות, בבעיות בדימוי העצמי, בטיקים וכן הלאה.

מטופלים פונים להומאופתיה כאשר הם מבינים שהשימוש בתרופות אינו תמיד גזירת גורל ושהשימוש בתרופות עלול ליצור תלות גוברת והולכת. לרוב הפונים להומאופתיה גם נוכחים שלתרופות הקונוונציונליות ישנו מחיר בריאותי בלתי-מבוטל, וכשמתברר להם כי אף על פי כן, הן אינן מרפאות, אלא לכל היותר מעניקות הקלה זמנית.

במהלך שנות עבודתי ראיתי, שניתן לטפל בעזרת הומאופתיה בהצלחה גדולה במצבים המוגדרים כ-ADD וכן ADHD. עבדתי עם מטופלים, שחרף האבחנה הצליחו להמנע מהשימוש בתרופות קונוונציונליות ולהגיע למימוש ולסיפוק בחייהם האקדמיים והאישיים. עבדתי גם עם מטופלים שנטלו את התרופות בהגיעם לטיפול, אך שבמקביל למסגרת הרפואית הצליחו להפחית (משמעותית וגם לחלוטין) את השימוש בתרופות אלה.

 יתרונות הטיפול ההומאופתי הקלאסי בטיפול ב-ADD וב-ADHD

•       הטיפול הוא עדין, טבעי ובטוח בכל הגילאים, בפרט כשמדובר בילדים.
•       לטיפול אין תופעות לוואי והוא אינו מצטבר בגוף.
•       לא ניתן להתמכר לטיפול ההומאופתי ואין אפקט "ריבאונד" (גמילה) עם הפסקתו.
•       הטיפול מציע פתרון עומק של סיבת הקושי, ולא השקטה זמנית של הסימפטומים.
•       הטיפול משפר את הבריאות הכללית ומעניק מענה למכלול רחב של תלונות, נוסף על מה שמוגדר כהפרעה (למשל, בעיות פיזיות, קשיים רגשיים וכן הלאה).

 בנוגע לריטלין ו"קרוביו".. ריטלין מכיל מתילפנידאט, חומר מעורר המעלה את ריכוז הדופמין באונה ההמצחית במוח. בכך אמורה להשתפר השליטה העצמית של האדם. ספקטרום התגובות לריטלין הוא רחב. יש הטוענים ששינה את חייהם או את חיי ילדיהם, שהוריד תסכול, קיצר תהליכים, הפחית כשלון במילוי משימות ולכן מנע פגיעה נוספת בדימוי ובבטחון העצמיים.

מולם, יש רבים הסבורים כי אין מדובר בתרופת פלא אלא בנזק של ממש, וכי המרשם ניתן בקלות בלתי-נסבלת. בעבודתי אני שומעת מאנשים רבים על תופעות לוואי קשות של הריטלין מבחינה נפשית ופיזית, כגון הפרעות שינה, פגיעה בתאבון, כאבי ראש, דכדוך, עצבנות ועוד.

 יש לזכור שריטלין אמנם עשוי לסייע  – במקרים שבהם תופעות הלוואי שלו אינן גוברות על כל יתרון אחר – אך בכל מקרה ריטלין הוא פתרון חלקי ולא מושלם. ריטלין – גם אם מדובר בשחרור מושהה (כגון ריטלין LA או קונצרטה) – הוא, לכל היותר, פתרון מ ו ת נ ה : כמה שעות של הקלה וריכוז תלויות בנטילת התרופה. כעבור ארבע עד ארבע-עשרה שעות ה"קסם" מתפוגג. זהו פתרון זמני שלא באמת מתמודד עם הסיבה.

מחשבה עגומה על קשיי המערכת

האם ייתכן שהעלייה הגואה והתלולה בשימוש בריטלין מלמדת לא רק על הקושי האישי של התלמיד/ה, אלא על חוסר-אונים מערכתי? לרוב, גישת המערכת להפרעת קשב וריכוז היא שבתי הספר עמוסים ודלים במשאבים. הכיתות בישראל צפופות ונוירולוגים לא אחת אומרים שהורדת הצפיפות היתה מסייעת. בתי הספר אינם מציעים די פעילות אירובית או יצירתית-סובלימטיבית. (פאזלים, קריאה של חומר שאינו לימודי, לימוד עצמי, גלישה נבונה, יצירתיות פלסטית.) הגישה של "המערכת" לרוב לא סובלנית. רוצים "שקט תעשייתי", ולא אחת שמעתי על הנהלה הדורשת טיפול בריטלין או ב"קרוביו", גם כשהנוירולוג/ית מסרב/ת. ולמרבה הצער, רופאים לא כל כך מהססים כבעבר. תמונת מצב מ"הארץ" ממחישה, כי רופאים רושמים ריטלין בלי לבדוק הפרעות נלוות, וכי אחד מכל חמישה אנשים מטופל שלא לצורך.

בנוסף, חשוב לזכור שבימינו, צייתנות והצטיינות הן במידה רבה הכרח ותו-תקן. קיימות מוסכמות של שינון, ציות למסגרת והליכה בתלם. המסגרת מתקשה להכיל שוני, להתמודד עם חריגות או לספק צרכים יחודיים, ולכן למי שלא צועד/ת במסלול נורמטיבי מוצמדת הסטיגמה של עצלנות, ש"תזכה" אותו/ה בדימוי עצמי נמוך ובעייתי לשנים ארוכות.

מערכת ציבורית, ובפרט מערכת החינוך, אינה ערוכה להתמודדות עם צרכים שונים, מגוונים ולעתים אף חריגים של הפרטים שבה. המערכת אינה מסוגלת להעניק מענה פרטני, אישי ויצירתי, והתוצאה היא מענה אחיד התובע קונפורמיות. אך האם טאטוא של הבעיה כדי לקנות את אותו שקט תעשייתי הוא אכן המענה. 

האם יתכן לפעמים הבעיה לא טמונה רק בילד, אלא במסגרת חינוך שהיא, סליחה, היפואקטיבית?..בהקשר הזה, צפו בהרצאתו של סר קן רובינסון אודות המערכת שלא מזהה את יחודו של הפרט ו"משטיחה" אותו.

הגישה ההומאופתית לקשיי קשב וריכוז (עם או בלי היפראקטיביות)

התפיסה ההומאופתית, בכל בעיה וקושי, היא שסימפטום הוא איתות, נורית אזהרה, דרך לבטא מצוקה. לכן, גם הסימפטומים הכרוכים בהפרעת קשב וריכוז הם דרך של התמודדות.

כשסוקרים את ביטוייה השונים של הפרעת הקשב והריכוז, אין ספק מדובר שלעתים במנגנון התמודדות יצירתי בעל יתרונות משלו. מחשבה בו-זמנית על כמה רעיונות יכולה להיות שימושית כשאת/ה איש/ת קריאייטיב במשרד פרסום…ועדיין, רוב האנשים לא נהנים מהרווח המשני שעשוי להיות לקשיים הללו.

וכמובן, אין צורך ב"פטיש חמישה קילו" בדמות התרופות הקונוונציונליות הניתנות להפרעה הזו, כדי למצוא אפיק נכון יותר של התמודדות. נהפוך הוא, התרופות הקונוונציונליות הללו הן דיכוי הבעיה, תיוג שלה, מיסוך שלה – ולא התמודדות עם שורשיה.

כל אחד ואחת מבטא/ת את הקשיים בצורה אינדיבידואלית. הפרעת קשב וריכוז (עם או בלי היפראקטיביות) אינה מיקשה אחת, ומתבטאת בצורה מאד מסויימת אצל כל ילד/ה ומבוגר/ת.

ההומאופתיה לוקחת בחשבון שביטויי הבעייה יכולים לנבוע מקשיים כגון בעיות רגשיות (למשל, גירושי הורים), העדר פעילות פיזית, שינויים דרמטיים בסביבה (מעבר דירה ובי"ס, לידת אח/ות) וכן הלאה.

לכל הסיבות הללו ניתן מענה הומאופתי – בין אם מדובר בהפרעה אורגנית, רגשית או סביבתית.

להומאופתיה יש מכלול גדול של פתרונות גם בנושא של הפרעת קשב וריכוז (עם או בלי היפראקטיביות). להומאופתיה אין "פטנט" אחד ויחיד לבעייה, אלא פתרון המוצע לאדם ומסייע לו במובן העמוק והרחב של הנסיבות, מסייע בפתרון מהשורש.

במילים אחרות, הומאופתיה מסייעת לאדם, ולא נותנת תרופה לשם הקליני של מחלתו. הטיפול מותאם אישית, בהתבסס על סך מאפיינים ייחודיים לך או לילדך.

משך הטיפול הוא פונקציה של חומרת הבעיה הראשונית, שיתוף פעולה והתמדה.

כאמור, הטיפול ההומאופתי מותאם לכל אדם בצורה פרטנית ומדוקדקת. בסיום אבחון הנמשך כשעה, מותאם לפונה טיפול, הניתן בצורה של טיפות או כדורים, ומתנהל מעקב אחר ההתקדמות בכל המישורים.

מתוך מחקרים שבדקו את יעילות הטיפול ההומאופתי בבעיות קשב וריכוז

•       מחקר שהתפרסם ב-2001 קבע כי בהתבסס על תוצאות שנצפו בקרב ילדים בגילאי 3-17, נמנע הצורך בריטלין בקרב 75% מאלה שנטלו טיפול הומאופתי (המקור נלקח מהמועצה ההומאופתית הבריטית אך הורד מאתרם בנתיים. אין פירוט של מתודולוגיית המחקר).
•       מחקר שוויצרי שהתפרסם ב-2005 בכתב העת האירופאי לרפואת ילדים, עקב אחר מצבם של ילדים שאובחנו כסובלים מ-ADHD, ושקיבלו טיפול הומאופתי מותאם אישית למצבם. תוצאות המחקר הראו בבירור כי ניכר היה שיפור במצב הילדים, בהשוואה לקבוצת הביקורת שקיבלה תרופת אינבו (פלצבו). בנוסף, באחד משלבי המחקר התברר גם כי אותם ילדים שנעזרו בטיפול ההומאופתי לא הגיבו לתרופת הדמה. מסקנת החוקרים היתה כי ישנן עדויות מדעיות לכך שבעזרת הומאופתיה ניתן לסייע במצב של ADHD, בפרט בהיבטים ההתנהגותיים והקוגניטייבים. החוקרים המליצו על ביצוע מחקרים נוספים בתחום. (המחקר בגרסת PDF).
•       המחקר על הומאופתיה בתחום הזה אינו מעלה תוצאות עקביות לחלוטין. יתכן שאת הפתרון לסוגיה הזו ניתן למצוא במאמר מ-2007, שהעריך כי מעקב קצר מדי עלול לעוות את המסקנות הקליניות. מחקר נוסף בנושא הדגים סיבה אפשרית נוספת: כאשר מדובר בילדים הנוטלים טיפול קונוונציונלי במקביל לטיפול ההומאופתי, התגובה החיובית להומאופתיה נצפית בממוצע כעבור חודש נוסף, בהשוואה לילדים שאינם נוטלים טיפול קונוונציונלי מקביל. (המקור השתנה ויש לאתרו מחדש)
•       מחקר שנערך במחוז קראלה בהודו בין השנים 2009-2011 על 61 ילדים בגילאים 6-15 שאובחנו כולם עם ADHD  המחיש שיפור ניכר בכל מדדי ההפרעה אצל המטופלים שקיבלו טיפול הומאופתי קלאסי, בהשוואה לקבוצת הביקורת. (מקור)

עוד מידע על הטיפול ההומאופתי בבעיות קשב וריכוז (עם או בלי היפראקטיביות)

פרק להורדה מתוך הספר "ילדים ללא ריטלין" (Ritalin Free Kids) שפרסמו בני הזוג אולמן (אנגלית).

תיאורי טיפולים

•      נ', ילד בן שש, הגיע עם הוריו לטיפול במרפאת שירמ בביה"ח "אסף הרופא", שבה הנחיתי קבוצת סטאז'. הוריו המיואשים סיפרו על ילד שעתיד לעבור מבחנים לאיתור מחוננים, אך שבנתיים מוריד אותם ביגון שאולה: נ' מעליב את הוריו ומנבל את פיו באופן בוטה, בשפה שלדבריהם לא ברור איפה רכש. הם הוסיפו שכאשר אינו משיג מהם את מבוקשו, הוא מרביץ לאחותו הקטנה כ"אמצעי לחץ". נ' נחשב לבעל מנת משכל גבוהה: הוא לימד את עצמו לקרוא לבד, ולכן מרגיש שעמום גדול בכיתה, אותו הוא פורק בהתנהגות חסרת שקט ובתוקפנות. גם בבית הוא מתקשה להתרכז בדברים המעניינים אותו ולהורים חסרי האונים הוצע טיפול בריטלין כדי "להאריך לו את הפתיל". הטיפול ההומאופתי שקיבל במרפאה איפשר לו להרגע ולהתאזן רגשית. הוריו היו מופתעים ממהירות ועוצמת התהליך. הם סיפרו שקיבלו "ילד חדש במתנה".

•       א', ילדה בת שבע, הגיעה לטיפול בשל מה שהוריה תיארו כ"קפיציות". גם במהלך המפגש לא ישבה שני רגעים ברציפות, אלא התרוצצה, קיפצה, רקדה וטיפסה על כל הבא ליד. כשניתרה לחדר ההמתנה, מיהרו ההורים הנבוכים לספר על התנהגות מינית שלא ניתן להגדיר כסקרנות טבעית של ילדה המגלה את גופה. הם חלקו את החשש העצום שמא מעשיה לא יפורשו נכון או חמור מכך, שמא תיפגע ותנוצל. התאמתי ל-א' טיפול המתייחס להיפרקינטיות שלה (קרי, לפעלתנות הפיזית הגדולה שלה) ולהיבט המיני שעלה בצורה כה מפורשת. הילדה נרגעה מאד וההיבט המיני שאינו הולם את גילה – נעלם.

•       ש', בן 9 , הגיע לטיפול בגלל רמת ריכוז ירודה. אמו סיפרה שבכל יום עליה לשבת איתו להכין שיעורים, ושעקב רמת הריכוז המאד ירודה שלו, היא מגבה את עבודתם המשותפת בשיעורים פרטיים. ההורים תיארו ילד אנרגטי, שובב ו"דווקאי" שלא ניתן להשיג את שיתוף הפעולה שלו. טיפול הומאופתי שהתייחס לשורשי התופעה, משבר שעבר על ההורים ושנתן את אותותיו על ש', סייע לו להשתפר מבחינת יכולת הריכוז שלו, והוא שב להיות נוח ומשתף פעולה.

  הבהרה: דבריי כאן מתבססים על נסיוני ועל הסבריי בתקשורת (בכלל זה תוכנית "עושים צהריים" עם יעל דן, גל"צ, מאי 2008 וכתבה אצל אודטה, "מעריב", אפריל 2008).