האם יש פתרון עוקף פלואור למי השתיה בישראל?

למרות הצהרתה הנחרצת ומאמציה להפסקת הפלרת מי השתייה, שרת הבריאות גרמן כנראה חזרה בה. היא לא תפסיק את הפלרת מי השתייה בישראל. החדשות הטובות הן שיתכן שיש מענה טבעי לנטרול נזקיו המסוכנים של הפלואור במים שלנו.

בדיוק לפני שנה הודיעה שרת הבריאות, יעל גרמן, שתשקול להפסיק להפליר את מי השתייה בישראל. ישראל היא המדינה הכמעט אחרונה בעולם שעדיין מוסיפה פלואור למי השתייה של תושביה, פרקטיקה שנחשבת  מ ס ו כ נ ת ביותר. למעשה, לא מדובר בפלואור פר-סה שהרשויות מוסיפות לנו למים בלי לבקש את רשותנו. זוהי חומצה תעשייתית,  המכילה עוד הרבה חומרים מסוכנים. במקום לנטרל אותה או להפטר ממנה, החומצה הזו מוחדרת למי השתייה שלנו, בתואנה של שמירה על בריאות הציבור. אין קנסות. למעשה, כל אחד ואחת מאיתנו משלם/ת בכספי הארנונה על החומרים המסוכנים המצטברים בגופנו והגורמים לבעיות בריאות מורכבות בכל מיני מערכות.

אני מפנה אתכם לקרוא עוד  בתחקירה של יפה שיר-רז וכן מתוך חוות דעת של המומחה דר' דקלן, אשר התייחס בתצהיר משפטי שהוגש בארץ לנזקי הפלואור.

שרת הבריאות יצאה נחרצות נגד ההפלרה בתפקידה הקודמת כראשת העיר הרצליה. היא עמדה לנקות את האורווה הזו עם כניסתה למשרד הבריאות. באותם ימים עמדנו שטופי דמע וקסם, ההיית או חלמנו חלום, הו יעל גרמן המופלאה?! מיהרתי לזמר צהלולי שמחה. ראיתי זאת כיושרה מקצועית ופתיחות למידע בהקשר הרחב. אבל נראה שמאז השרה ביצעה פליק פלאק מושלם לאחור. כלום לא קורה. דממה.

הטענה השגורה של גורמים אינטרסנטיים היא שפלואור אמור לסייע במניעת עששת. מה שלא מספרים לנו, להשלמת ההקשר, הוא שמחקרית פלואור הוריד את שיעור העששת רק במקטע מאד מסויים: בגילאים 14-17, בקרב בני נוער שלא שמרו על הגיינת הפה. זה כמו להציע לשים תרופות פסיכאטריות עוצמתיות במוביל הארצי, רק מפני שאחוז מסויים מהאוכלוסיה סובל מהפרעה בי-פולארית. לא במקרה מופיעה אזהרה מפורשת להורים, שאת משחת השיניים של הילדים יש לשים בכמות קטנה ולהיות נוכחים בשעת הצחצוח. יש אריות שאוהבים תות, אבל גם ילדים. וילדים אוהבים אפילו משחות שיניים בטעם תות. אבל הטעם המתוק מכסה על שקר גדול ורע. המינונים של הפלואור במשחת השיינים הזו מסוגלים לפגוע אפילו במלך החיות הכי חזק. ומלבד זאת, הספיגה של הפלואור נוצרת גם דרך מי השתייה, והרחצה, והבישול..ומדובר במינון יתר מסוכן. הסכנות המוצהרות שלו הן פגיעה במנת המשכל, בעיות קשב וריכוז, נזקים למערכת העצבים ובאופן אירוני – גם לשיניים ולעצמות.

ומה לעשות? ובכן, נמצא במחקר הודי כי הוספה של ריחן הודי (Ocinum Sanctum) מורידה באופן משמעותי את הפלואור המצוי במים. הכוונה אינה למינון הומאופתי אלא להשרייה של הצמח, 75 מ"ג של הצמח ב-100 מ"ל שתייה עושים את הקסם, כנראה.

ולהבדיל, בהיבט ההומאופתי, לצמח הריחן ההודי יש מגוון שימושים נוספים. ההומאופתיה מחברת גוף ונפש ולכן מינון הומאופתי של הצמח הזה נוגעיגם ברבדים אישיותיים. לדוגמא, מי שזקוק/ה לריחן במינון ההומאופתי מגלה מאפיינים נרקסיסטיים, וההתמקדות המוגזמת בעצמי גוררת חוויות של פגיעה וזעם, כאילו הסביבה אינה מעניקה לו את תשומת הלב הנדרשת. ומדוע זה מעניין, תוהה ההומאופתית. ובכן, בהומאופתיה התפיסה היא "דומה בדומה מרפא". כלומר, דפוסים נפתרים ומתרככים ומסתדרים כאשר מציבים לנו תמונת ראי. מחקרית רואים את הקשר הכימי בין הריחן והפלואור. ומה קורה הומאופתית? מה יכול להיות הנראטיב הטיפולי כאן? כזכור, אין עקבות חומריים של הפלואור במינון ההומאופתי, רק אינפורמציה במישור לא-חומרי, תוכנה ולא חומרה. מי שזקוק לאותו "מידע" הומאופתי על פלואור נוטה להיות אדם שמאד מרוכז בעצמו וברווחתו החומרית והנאותיו הגופניות – תוך התעלמות מוחלטת מרווחת הסביבה. ואולי זה הקשר. או הקסם.

אבל תכל'ס, שתו חליטות המכילות ריחן הודי. לא פחות חשוב, זה פשוט טעים. הנה, לPukka יש חליטות נהדרות שאני תמיד שמה בחדר ההמתנה.