השיטות בהן נוקטות חברות התרופות ושלוחיהן, הלוביסטים, מזכירות תמנון עיסקי שלא בוחל בשום אמצעי, כולל פגיעה בציבור המטופלים – מוסרית, רפואית, כלכלית. זה רושם די מגובש, שמתברר ממחקר הדוקטורט של דר' יפה שיר-רז, עליו מדווח היום עידו אפרתי ב"הארץ" (16.8.2015).
כנראה שדר' שיר-רז, עיתונאית ותיקה בתחום הבריאות, יודעת על מה היא מדברת בפן המעשי וכיום גם בפן האקדמי: טענתה המרכזית היא כי הטקטיקות המקובלות הן לא רק בלתי-אתיות, אלא גם בלתי חוקיות.
הדוגמאות הן רבות ומרתיעות. המידע המופץ לעיתונאים בתחומי הבריאות אינו מדויק, בלשון המעטה. הוא מנופח ומועצם לטובת חברות התרופות, ואינו כולל הבהרות או גילויים נאותים על הקשרים הפסולים של רופאים עם חברות התרופות (למשל טובות הנאה שמקבלים הרופאים שבהמשך דוגלים בטיפולים מטעם החברות). המניפולציות אינן פוסחות על אגודות שאמורות לשמור על- ולייצג ציבור מסויים של חולים. גם הן מתומרנות על ידי חברות התרופות, ואע"פ שהן אמורות להיות נייטרליות, האינטרס עליו הן שומרות הוא האינטרס היחצ"ני והכלכלי של חברת התרופות ה"משמנת" את אנשיהן. זוהי האשמה חמורה ומנומקת, ומי שמצוי בפרטים של אגודות כאלה ואחרות, לא יופתע.
ובהומאופתיה? ובכן, כאשר התכשיר ההומאופתי עולה כחמישים ש"ח, בכמות המספיקה לכמה חודשים; וכאשר התכשיר הזה מסוגל לספק מרפא (!) ארוך טווח ולא רק לתחזק ולייצר תלות לכל החיים..ובכן, זה לא כלכלי, זה לא מספק את בעלי המניות ואת נאסד"ק. לשום חברת תרופות אין אינטרס לקדם את ההומאופתיה. זאת בפרט כאשר הטיפולים ההומאופתיים מופקים מחומרים טבעיים, עליהם לא ניתן לייצר פטנט. מהטעמים האלה, חברות התרופות מתנערות מהומאופתיה. ואידאולוגיה? ובכן, התפיסות הן מנוגדות. אך אילו היתה ההומאופתיה שוק רווחי, חברות התרופות היו "סותמות את האף" ומשתפות פעולה.