ראיות מדעיות והומאופתיה

 ד"ר פיטר פישר

הומאופתיה, שיטת טיפול בת למעלה ממאתיים שנה, מיושמת על ידי עשרות אלפי רופאים ולמעלה מחצי מליארד איש ברחבי העולם, ובכך מהווה את אחת משיטות הרפואה המשולבת הנפוצות ביותר [1]. הומאופתיה מבוססת על המושג לפיו יש "לרפא דומה בדומה" (או בלטינית Similia similibus curentur). הטיפול ההומאופתי שואף לעורר ולכוון את יכולתו של הגוף להפעיל כוחות ריפוי עצמיים באמצעות יצירת תגובה. הגוף מגיב לגירויים בעלי השפעות פיזיולוגיות (תרופות או רעלנים) באמצעות ניסיון לשמר הומאוסטזיס (סביבה פנימית יציבה). הומאופתיה נעזרת בתגובה זו למטרת ריפוי.

הספקנות המדעית ביחס להומאופתיה מתעוררת בשל השימוש בתרופות מדוללות. בסוגיה זו קיימים מחקרים בהיקף נרחב. סקירה שבוצעה לאחרונה בנוגע לתרופות הומאופתיות בדילול גבוה מצאה, כי מתוך 98 ניסויים שעברו רפליקציה, למעלה מ-70% מהחזרות היו חיוביות. אופני הפקת תרופות הומאופתיות דומים להפליא לשיטות המיושמות בננו-טכנולוגיה מתקדמת, וישנן יותר ויותר ראיות לכך שננו-חלקיקים ממלאים תפקיד חיוני בפעולת תרופות הומאופתיות.

הספרות המחקרית כוללת ראיות קדם-קליניות וקליניות ביחס ליעילות ההומאופתיה, תוך התייחסות ליעילות היסטורית, תצפיתית והשוואתית. יתרה מכך, ראיות מתוך מחקרים קליניים שבוצעה בהם הקצאה אקראית מעידות על תוצאות טובות, בטיחות גבוהה, שיתוף פעולה מצד המטופלים, נגישות וחסכון כספי. לרוב, משתמשים בהומאופתיה כדי "לטפל באדם, לא במחלה", ועל מנת לחזק את מערכות ההגנה והחיסון של המארח, במקום להרוג את החיידקים או לבלום תהליכים פתופיזיולוגיים. כאן מתקיימת חפיפה עם תחומים אחרים בפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה, כולל התופעה המוכרת-היטב של הורמזיס (התגובות הפרדוקסליות, מעוררות או מועילות של מינונים נמוכים של רעלנים). [2] גרף התגובה של מינון הורמטי איננו ליניארי: במינונים גבוהים מדובר בעקומה דמוית J כלומר בתגובה לינארית למינון, אך ישנו "קרס", תגובה הפוכה למינון – תגובה מועילה או מעוררת במינונים נמוכים. עד-כה נמנו למעלה מעשרת אלפים מחקרים המדגימים את התופעה ואת השלכותיה הטיפולית המשמעותיות. [3]

סקרים באיכות גבוהה ביחס לשימוש בהומאופתיה התבצעו באחת-עשרה מדינות [4]. שני סקרים שבוצעו בבריטניה העריכו כי השימוש השנתי עומד על 3.1% ו-9.8%. בצרפת משתמשים בה מדי שנה 10.2% מהאוכלוסייה וכאשר מדובר בטיפולים עבור גילאי 0-4 עולה שיעור השימוש ל18%. 43.5% מאנשי מקצוע בתחום הרפואה מטפלים באמצעות הומאופתיה, לרוב במקביל לשימוש בתרופות קונבנציונליות. נתונים מסקר פדרלי בנושאי בריאות, אשר נותחו על ידי צוות באוניברסיטת הרווארד, מראים כי כ-7 מיליון אמריקאים משתמשים בהומאופתיה מדי שנה, במסגרת מגמה המתחזקת והולכת.  השימושים העיקריים הם בעיות במערכת הנשימה העליונה ובאוזניים, והמטופלים סבורים כי הטיפול יעיל יותר מאשר תוספי תזונה [5]. הנתונים הדמוגרפיים של הפונים להומאופתיה מגלים עקביות בין המדינות: מדובר יותר בנשים משכילות הבוחרות באורח חיים בריא [6].

ההשלכות של ההומאופתיה על בריאות הציבור  

נטילת מספר תרופות במקביל, במיוחד בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי, מהווה אתגר גדול עבור הרפואה. הכוונה למשככי כאבים אופיאטיים, תרופות פסיכיאטריות (כולל תרופות הרגעה, נוגדי דכאון וכדורי שינה) וכן אנטיביוטיקה. שימוש-היתר באנטיביוטיקה הוביל למשבר עולמי עצום בעמידות של חיידקים: עם הזמן, אנטיביוטיקה יעילה הולכת ואוזלת. ישנן ראיות מחקריות בולטות לכך ששילוב הומאופתיה במערכת הרפואית מפחית את השימוש בקבוצות תרופות מזיקות אלה.

עד כה, המחקר הנרחב ביותר לבחינת היעילות ההשוואתית של ההומאופתיה שפורסם הוא EPI3.  המחקר דנן הוא מחקר כלל-ארצי שנערך בצרפת ותואם על ידי המחלקה לפרמקו-אפידמיולוגיה באוניברסיטת בורדו. במחקר השתתפו 6,379 מטופלים ב-804 קליניקות. המחקר בדק תוצאות טיפוליות עבור מטופלים אצל רופאי משפחה קונבנציונליים, הומאופתיים או כאלה העוסקים בשתי השיטות במשולב. המצבים הרפואיים שנבדקו היו בעיות שריר-שלד, זיהומים במערכת הנשימה העליונה, הפרעות שינה, חרדה ודכאון. הקריטריונים היו תועלת קלינית, טיפול רפואי, תרופות, תופעות לוואי ואובדן של הזדמנות טיפולית. השונות היחידה בין קבוצות המטופלים היתה משך המחלה  – בקבוצה ההומאופתית היו יותר חולים כרוניים. המטופלים שטופלו על ידי הרופאים ההומאופתיים חוו התקדמות קלינית דומה – אך נטלו מחצית מכמות התרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידליות (NSAIDs) בהשוואה למטופלים שטופלו באופן קונבנציונלי, ועל כן גם חוו פחות קשיים הקשורים לתרופות אלה, מבלי לאבד את ההזדמנות הריפויית. [7]

מחקר נוסף במסגרת סדרת מחקרים זו הניב תוצאה דומה, והדגים כי מטופלים הפונים לרופאי משפחה שהשתלמו בהומאופתיה השתמשו בכמויות נמוכות משמעותית של אנטיביוטיקה, מורידי חום או נוגדי דלקת לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות, זאת בהשוואה לאלה שפנו לרופאי משפחה הרושמים אך ורק טיפולים קונבנציונליים. התוצאות היו דומות. [8] לממצא זה יש חשיבות משמעותית עבור בריאות הציבור, שכן העמידות של החיידקים מהווה כיום בעיה עולמית משמעותית. אחת הסיבות העיקריות לכך הוא שימוש היתר באנטיביוטיקה לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות. תוצאות דומות עלו עבור הטיפולים בחרדה, דכאון והפרעות שינה. [9]  

מחקרי יעילות השוואתית

מחקר יעילות השוואתית בוחן את יעילות הטיפולית במצבים ממשיים, בניגוד לתנאים מלאכותיים המושתים על מחקרים, בהם נעשית הקצאה אקראית והשוואות תוצאות בין קבוצות מטופלים (לרוב, קרוי הדבר 'זרועות') המקבלות טיפולים שונים. ישנם מספר מחקרים שכאלה בהומאופתיה, המשווים תוצאות בין קבוצות מגוונות של מטופלים הפונים לרופאי משפחה קונבנציונליים ולכאלה המשלבים הומאופתיה, לרבות הבאים –

מחקר רב-לאומי שבחן יעילות השוואתית בקרב 30 רופאים, וכלל ששה מרכזים קליניים בארבע מדינות, כולל בריטניה, בטיפול באנשים שסבלו מבעיות נשימה חריפות. התגובה בטווח של 14 יום היתה  82.6% להומאופתיה, לעומת 68% לטיפול הקונבנציונלי. דירוג תופעות שליליות עמד על 22.3% לטיפול הקונבנציונלי, לעומת 7.8% להומאופתיה. חזרה על מחקר זה כללה 1,577 מטופלים, מהם 857 קיבלו טיפול הומאופתי, ו-720 שקיבלו קונבנציונלי. השיפור היה מהיר יותר בעזרת הומאופתיה, באופן מובהק. [11] [10]

Trichard et al. השוו "אסטרטגיה הומאופתית" לעומת "אסטרטגיה אנטיביוטית" במסגרת טיפול רפואי שגרתי בדלקות אף ולוע חוזרות בקרב 499 פעוטות בגילאים שנה וחצי עד ארבע. [12], [13]. רופאי המשפה שנתנו הומאופתיה הפיקו תוצאות טובות יותר משמעותית מבחינת יעילות קלינית, סיבוכים, איכות החיים של ההורים, אובדן ימי עבודה ולפיכך גם עלות לביטוח הלאומי.

קבוצה במרכז הרפואי האוניברסיטאי Charité שבברלין השוותה תוצאות בין רופאי משפחה הומאופתיים וקונבנציונליים בהתייחס לאבחנות כרוניות שכיחות (מבוגרים – כאבי ראש, כאבי גב תחתון, דכאון, בעיות שינה, סינוסיטיס; ילדים – אסטמה נשימתית, דלקות עור, נזלת). [14] [15]. 493 מטופלים טופלו על ידי 101 רופאי משפחה הומאופתיים ו-59 רופאי משפחה קונבנציונליים. קבוצות המטופלים היו דומות. המסקנה הייתה שמטופלים שפנו לטיפול הומאופתי נהנו מתוצאות טובות יותר, בעלות דומה.

יעילות כספית

ניתוח כלכלי של המידע שהתקבל מנתוני EPI3 בחן שלושה סוגי עלויות – הייעוץ, המרשם והעלויות הכוללות. הוצאות כוללות בנושאי בריאות עמדו על 20% פחות כאשר המטופלים פנו לרופאי משפחה הומאופתיים בצרפת, לעומת רופאי משפחה קונבנציונליים. העלות הנמוכה של המרשמים לרופאים הומאופתיים התקזזו עם העלויות הגבוהות יחסית של הייעוץ. רופאים הומאופתיים רשמו מספר נמוך בהרבה של תרופות בעלות סיכון פוטנציאלי, כולל תרופות פסיכיאטריות, אנטיביוטיקה ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות. [16]

כל המחקרים אודות היעילות הכספית היחסית של הומאופתיה העלו, כי שילובה בשירותי הבריאות הובילו לתוצאות טובות יותר עבור המטופלים ולבטיחות משופרת. המחקרים אשר כללו ניתוח של יעילות כספית לא הדגימו עלויות נוספות או מופחתות.

בטיחות ההומאופתיה

יש הצדקה לאמון של הרופאים ושל הצרכנים בבטיחות ההומאופתיה. אין כל ראיה לכך שתרופות הומאופתיות יוצרות נזק רציני או מתמשך. סקירה שיטתית של בטיחות ההומאופתיה, אשר כללה חיפוש מקיף של הספרות דוברת האנגלית ופניות לרשויות, כולל מינהל התרופות הפדרלי בארה"ב, קבעה: "תרופות הומאופתיות עלולות לעורר השפעות שליליות, אך אלה הן לרוב קלות וחולפות; השפעות שליליות של הומאופתיה מדווחות פחות מהמקובל; ישנם מקרים של "טעות בזיהוי" בהם תרופות צמחיות תוארו כהומאופתיות. הסיכונים העיקריים המזוהים עם הומאופתיה הם בלתי ישירים, ומיוחסים לנותן המרשם יותר מאשר לתרופה עצמה". [17].

מחקר בסיס: מודלים ביולוגיים

ישנו גוף משמעותי של מחקר בהומאופתיה הנעזר במודלים של חיות, תאי אדם, צמחים ואורגניזמים נוספים. נכון לאוגוסט 2017, מאגר הנתונים HomBRex מכיל נתונים של 2,289 מחקרי בסיס. מאגר נתונים זה מתוחזק על ידי קרן קרסטנס (Carstens) הפועלת בשטוטגרט, גרמניה ושאתרה הוא www.carstens-stiftung.de/hombrex . המאגר זמין ללא עלות. מייסד הקרן, קרל קרסטנס, היה נשיא מערב גרמניה בין השנים 1979-1984. 89% מכלל המחקרים דיווחו על תוצאה חיובית את לפחות. מודל הניסוי הנפוץ ביותר היה חיות (371),  צמחים במקום השני (201) ובהמשך – רקמות אנושיות (92), חיידקים ווירוסים (37) וכן פטריות (32). [18].

אחד מתווי התקן למחקר איכותי הוא רפליקציה. לאחרונה בוצעה סקירת מחקרים על דילולים הומאופתיים מבחינה ביוכימית, חיסונית, בוטנית, ביולוגיית התא וזואולוגית – נמצא כי 98 מחקרים שחזרו עליהם  הניבו למעלה מ70% הצלחה. [19]

מחקר בסיסי: שיטות פיזיקליות וכימיות

התרופות ההומאופתיות מופקות מצמחים, חיות (או חלקי חיות) וחומרים נוספים המדוללים באופן סדרתי ומנוערים בעוצמה במהלך תהליך היצור.

תריסר מעבדות מחקר עצמאיות בארה"ב, צרפת, איטליה, רוסיה והודו מצאו כי התרופות ההומאופתיות שחקרו הכילו מבני ננו שונים, כולל חומר המקור, ננו-חלקיקי דו-תחמוצת הצורן וננו-בועיות גז שפוזרו באופן הטרוגני בתמיסה קולואידית. [20], [21], [22], [23]. נתונים אלה מציעים כי תרופות הומאופתיות, בדומה לחלקיקי ננו מהונדסים בני-זמננו, פועלים באמצעות איפנון של רשת תגובת המתח האלוסטטי (אלוסטזיס הוא תהליך יצוב מחדש של הסביבה הפנימית), כולל ציטוקינים, עקה חמצונית וחלבונים הקשורים להלם חום. [24], [25].

מחקרים קליניים בהומאופתיה

נכון לאוגוסט 2017, פורסמו 1,138 מחקרים הומאופתיים אודות הומאופתיה. ניתן להשיג פרטים במאגר המידע CORE-HOM, המתוחזק אף-הוא על ידי קרן קרסטנס והזמין ללא עלות: http://archiv.carstens-stiftung.de/core-hom

פורסמו ארבע סקירות שיטתיות/מטא-אנליזות של הומאופתיה במגוון מצבים. [26], [27], [28]. מהן, הגיעו שלוש למסקנה חיובית: ישנן ראיות לכך שהומאופתיה יעילה באופן קליני. יוצאת הדופן היא סקירתם של Shang et al. . [28] מטא-אנליזה זו שנויה במחלוקת, במיוחד מפני שמסקנותיה התבססו אך ורק על שמונה ניסויים, שזהותם הוסתרה עד לאחר מספר חודשים לאחר הפרסום, דבר שמנע בחינה מבוססת-נתונים של התוצאות. המסקנה היחידה של סקירה זאת, אשר אינה נתונה לדיון, היא שמחקרים קליניים בהומאופתיה הם בעלי איכות גבוהה יותר בהשוואה לאלה של רפואה קונבנציונלית. מתוך 110 מחקרים קליניים בכל תחום, 21 מחקרים בהומאופתיה נחשבו לבעלי 'איכות גבוהה יותר'– ורק 9 מתוך אלה שנבחרו עבור הרפואה קונבנציונלית. [29], [30].

חוקר רפואי מוביל משבדיה ציין: "כדי לקבוע כי אין להומאופתיה אפקט קליני יש להתעלם מלמעלה מ-90% מהמחקרים הקליניים הקיימים. לחלופין, יש להשתמש בשיטות סטטיסטיות שגויות". [31]. איכות גבוהה יותר מתורגמת לסכנה פחותה של הטיה. Mathie et al  ניתחו מחקרים קליניים של טיפולים הומאופתיים שניתנו בהתאמה אישית מתוך הקצאה אקראית והראו כי המחקרים בעלי האיכות הגבוהה ביותר הניבו תוצאות חיוביות. [32].

גם כאשר מדובר בהומאופתיה הניתנת למצבים קליניים מסוימים, סקירות שיטתיות של מחקרים בעלי מערך של הקצאה אקראית בהומאופתיה הניבו תוצאות חיוביות, כולל: אלרגיות וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות (שתי סקירות שיטתיות) [33], [34], מתן הטיפול ההומאופתי הקרוי Arnica לאחר ניתוחי ברך [35], שלשול בקרב ילדים [36], חסימת מעיים ניתוחית [37], מחלות ראומטיות [38], נזלת אלרגית עונתית (קדחת השחת) (שתי סקירות שיטתיות) [39], [40] וכן ורטיגו [41].

לסיכום

ממעיטי הערך מרבים לטעון כי אין ראיות מדעיות לטובת ההומאופתיה. מאמר קצר זה הדגים, כי אין זה המצב. על פניו, לאור ההבנה המדעית הקיימת, קשה להניח כי דילולים מאד גבוהים, בהם משתמשים בהומאופתיה, הם בעלי השפעה שאיננה פלצבו. ברם, ישנן ראיות למכביר המראות כי השפעתם קיימת. הומאופתיה נפוצה מבחינה גאוגרפית ומבחינת העלייה בפופולריות השימוש בה. המחקרים הקליניים והסינתזה שלהם מראים כי היא בטוחה לשימוש ויעילה במגוון גדול של מצבים. שילוב הומאופתיה לתוך מסגרות הבריאות מניבה תועלות הכוללות תוצאות משופרות, שימוש מופחת בתרופות דוגמת אנטיביוטיקה ותועלות כלכליות.

 

ד"ר פיטר פישר (1950-2018, Peter Fisher) 

ד"ר פישר היה מנהל המחקר ורופא מייעץ בבית החולים המלכותי בלונדון לרפואה משולבת (RLHIM). הוא היה חבר בקולג' המלכותי לרופאים ומוסמך בהומאופתיה ובראומטולוגיה. כחבר בגוף המומחים המייעץ לארגון הבריאות העולמי בנושאי רפואה מסורתית ומשלימה, היה מעורב ביצירת המדיניות בנושא זה לשנים 2014-2023. ד"ר פישר כיהן כעורך הראשי של כתב העת הרפואי הבינלאומי הומאופתיה (Homeopathy). במיוחד נודע לקהל הרחב ד"ר פישר כרופא של מלכת בריטניה, אליזבת השנייה. הוא נהרג בתאונה בקיץ 2018.

בית החולים בלונדון שייך למערכת הבריאות הבריטית ומהווה את אחד המוקדים הרפואיים הגדולים ביותר בבריטניה ואת המרכז האירופאי הגדול ביותר לרפואה משולבת.

מקור המאמר: https://facultyofhomeopathy.org/homeopathy-the-evidence/

 

תורגם בתיאום הפקולטה הבריטית להומאופתיה ע"י רחל שבי

 

1] Bell IR, Schwartz GE. Adaptive network nanomedicine: an integrated model for homeopathic medicine. Frontiers in Bioscience (Scholar Ed.). 2013;5:685-708

[2] Calabrese EJ (2016). Preconditioning is hormesis part I: Documentation, dose-response features and mechanistic foundations. Pharmacol Res. 2016 110:242-264.

[3] Calabrese V, Giordano J, Signorile A, Laura Ontario M, Castorina S, De Pasquale C, Eckert G, Calabrese EJ (2016). Major pathogenic mechanisms in vascular dementia: Roles of cellular stress response and hormesis in neuroprotection. J Neurosci Res. 94(12):1588-1603.

[4] Relton, C, Cooper, K, Viksveen, P, Fibert, P, Thomas, K. Prevalence of homeopathy use by the general population worldwide: a systematic review. Homeopathy. 2017; 106: 69–78

[5] Dossett, M, Davis, R.B, Kaptchuk, T.J, Yeh, G.Y. Homeopathy Use by US Adults: Results of a National Survey. American J Public Health. 2016; 106: 743–745

[6] Lert F, Grimaldi-Bensouda L, Rouillon F et al. Characteristics of patients consulting their regular primary care physician according to their prescribing preferences for homeopathy and complementary medicine.  Homeopathy (2014);103: 51-57

[7] Rossignol M, Begaud  B, Engel P, et al.  Impact of physician preferences for homeopathic or conventional medicines on patients with musculoskeletal disorders: results from the EPI3-MSD cohort. Pharmacopepidemiol. Drug Saf. 2012, 21:1093-101.

[8] Grimaldi-Bensouda L, Begaud B, Rossignol M, Avouac B, Lert F, et al. (2014) Management of Upper Respiratory Tract Infections by Different Medical Practices, Including Homeopathy, and Consumption of Antibiotics in Primary Care: The EPI3 Cohort Study in France 2007–2008. PLoS ONE 9(3): e89990

[9] Grimaldi-Bensouda L, Abenhaim L, Massol J et al. Homeopathic medical practice for anxiety and depression in primary care: the EPI cohort study. BMC Complementary and Alternative Medicine (2016) 16:125

[10] Riley D, Fischer M, Singh B, et al. (2001). Homeopathy and Conventional Medicine: An Outcomes Study Comparing Effectiveness in a Primary Care Setting. Journal of Alternative and Complementary Medicine, 7:149–159.

[11] Haidvogl M Riley D, Heger M et al.  Homeopathic and conventional treatment for acute respiratory and ear complaints: A comparative study on outcome in the primary care setting. BMC Complement Altern Med. 2007; 7: 7.

[12] Trichard M, Chaufferin G Nicoloyannis N (2005). Pharmacoeconomic comparison between homeopathic and antibiotic treatment strategies in recurrent acute rhinopharyngitis in children. Homeopathy, 94:3–9.

[13] Trichard M, Chaufferin G (2004). Effectiveness, quality of life, and cost of caring for children in France with recurrent acute rhinopharyngitis managed by homeopathic or non-homeopathic General Practitioners. Disease Management and Health Outcomes, 12:419–427.

[14] Witt C, Keil T, Selim D, et al. (2005). Outcome and costs of homeopathic and conventional treatment strategies: a comparative cohort study in patients with chronic disorders. Complementary Therapies in Medicine, 13:79-86.

[15] Witt CM, Lüdtke R, Baur R, Willich SN (2005). Homeopathic medical practice: long-term results of a cohort study with 3,981 patients. BMC Public Health, 5:115.

[16] Colas A, Danno K, Tabar C, Ehreth J, Duru G.  Economic Impact of Homeopathic Practice in General Medicine In France. Health Economics Review (2015) 5:18.

[17] Dantas F, Rampes H (2000). Do homeopathic medicines provoke adverse effects? A systematic review. Br Homeopath J. 89:S35–38.

[18] Clausen J, van Wijk R, Albrecht H. Review of the use of high potencies in basic research on homeopathy.Homeopathy (2011) 100, 288-292.

[19] Endler PC, Bellavite P, Bonamin L, Jäger T, Mazon S. Replications of fundamental research models in ultra high dilutions 1994 and 2015. Homeopathy (2015):104 ;234 – 245

[20] Bhattacharyya SS, Mandal SK, Biswas R, Paul S, Pathak S, Boujedaini N, Belon P, Khuda-Bukhsh AR: In vitro studies demonstrate anticancer activity of an alkaloid of the plant Gelsemium sempervirens. Exp Biol Med (Maywood) 2008, 233(12):1591–1601.

[21] Chikramane PS, Suresh AK, Bellare JR, Kane SG: Extreme homeopathic dilutions retain starting materials: A nanoparticulate perspective. Homeopathy 2010, 99(4):231–242.

[22] Upadhyay RP, Nayak C: Homeopathy emerging as nanomedicine. International Journal of High Dilution Research 2011, 10(37):299–310.

[23] Ives JA, Moffett JR, Arun P, Lam D, Todorov TI, Brothers AB, Anick DJ, Centeno J, Namboodiri MA, Jonas WB: Enzyme stabilization by glass-derived silicates in glass-exposed aqueous solutions. Homeopathy 2010, 99(1):15–24

[24] Karatsoreos IN, McEwen BS: Psychobiological allostasis: resistance, resilience and vulnerability. Trends Cogn Sci 2011, 15(12):576–584.

[25] McEwen BS: Central effects of stress hormones in health and disease: Understanding the protective and damaging effects of stress and stress mediators. Eur J Pharmacol 2008, 583(2–3):174–185.

[26] Kleijnen J, Knipschild P, ter Riet G (1991). Clinical trials of homoeopathy. British Medical Journal, 302:316–323.

[27] Linde K, Clausius N, Ramirez G et al. Are the clinical effects of homeopathy placebo effects? A meta-analysis of placebo-controlled trials.Lancet 2005; 366:2081–2082.

[28] Shang A, Huwiler-Muntener K, Nartey L, et al. (2005). Are the clinical effects of homeopathy placebo effects? Comparative study of placebo-controlled trials of homeopathy and allopathy. Lancet, 366:726–732.

[29] Fisher P, Berman B, Davidson J, Reilly D, Thompson T et al.  Meta-analysis of homeopathy. Lancet 2005; 366:2083-4.

[30] Ldtke R, Rutten AL. The conclusions on the effectiveness of homeopathy highly depend on the set of analyzed trials. J Clin Epidemiol 2008; 61:1197–1204.

[31] Hahn RG.  Homeopathy: Meta-Analyses of Pooled Clinical Data.  Forsch Komplementmed 2013;20:376–381.

[32] Mathie RT, Lloyd SM, Legg LA, et al. Randomised placebo-controlled trials of individualised homeopathic treatment: systematic review and meta-analysis..  Syst Rev 2014;3:142.

[33] Bergemann SM, Bornhöft, Bloch D, Vogt-Frank C, Righetti M, Thurneysen A, Clinical Studies on the Effectiveness of Homeopathy for URTI/A (Upper Respiratory Tract Infections and Allergic Reactions). In Bornhöft G, Matthiessen PF (eds), Homeopathy in Healthcare – Effectiveness, Appropriateness, Safety, Costs. Springer, Berlin 2011.

[34] Bellavite P, Ortolani R, Pontarollo F, et al. Immunology and homeopathy. 4. Clinical studies – Part 1. Evidence-based Complementary and Alternative Medicine: eCAM, 2006; 3: 293–301.

[35] Brinkhaus B, Wilkens JM, Lüdtke R, et al. Homeopathic arnica therapy in patients receiving knee surgery: Results of three randomized double-blind trials. Complementary Therapies in Medicine, 2006; 14: 237–246.

[36] Jacobs J, Jonas WB, Jimenez-Perez M, Crothers D. Homeopathy for childhood diarrhea: combined results and metaanalysis from three randomized, controlled clinical trials. Pediatric Infectious Disease Journal, 2003; 22: 229–234.

[37] Barnes J, Resch K-L, Ernst E. Homeopathy for postoperative ileus? A meta-analysis. Journal of Clinical Gastroenterology, 1997; 25: 628–633.

[38] Jonas WB, Linde K, Ramirez G. Homeopathy and rheumatic disease. Rheumatic Disease Clinics of North America, 2000; 26: 117–123.

[39] Taylor MA, Reilly D, Llewellyn-Jones RH, et al. Randomized controlled trials of homoeopathy versus placebo in perennial allergic rhinitis with overview of four trial series. British Medical Journal, 2000; 321: 471–476.

[40] Bellavite P, Ortolani R, Pontarollo F, et al. Immunology and homeopathy. 4. Clinical studies – Part 2. Evidence-based Complementary and Alternative Medicine: eCAM, 2006; 3: 397–409.

[41] Schneider B, Klein P, Weiser M. Treatment of vertigo with a homeopathic complex remedy compared with usual treatments: a meta-analysis of clinical trials. Arzneimittelforschung, 2005; 55: 23–29.