All your house are belong to us

1. 1-800-דיר-באלקום-אם-לא-תשלמו-את-המשכנתא   לילי גלילי כותבת ב"הארץ" על נכדו של חסיד אומות עולם, שנזרק מביתו לאחר שלא עמד בתשלומי המשכנתא. קטונתי מלנקוט עמדה חותכת, האם מדינת היהודים חבה למשפחות האלה עד ריבעים או רק עד שילשים. מה שלדעתי כואב יותר מהייחוס, הוא סיפור על אדם שחרף טרגדיות אישיות נאבק בעור שיניו לפרנס את משפחתו, וצבר חוב קטן (לא הכי נורא בעולם, כן?), שהביא את הבנק לבעוט אותו לרחוב. כמה נוח וכמה מקרי שהדירה שלו נמצאת באיזור "חם" מבחינה נדל"נית. שימו לב, זה הבנק החביב שמפרסמת גימ"ל יפי"ת החביבה, 1-800-משכנתא. ממש אמריקה נהיו לנו הפרסומות פה. וגם הגישה בכלל. בבנק הזה מאד לוחצים עכשיו שתבואו לקחת מהם משכנתא. ממש מתחננים. אז בבקשה לא, ממש ממש לא, אם אתם לא חייבים. כמה מחבריי הטובים ביותר הם לקוחות הבנק הזה, ואני מציעה להם לבקש הסברים. קצת לחץ, ככה, בקטנה. אני יודעת שיש מיליוני סיפורים כאלה. ועדיין, אני נורא מבקשת, אני ואתה נשנה את העולם (אני עוד בגיל שאפשר להאמין בזה). ואם לא, זה אחלה חומר לדוקאביב 2008. (*)
(*) למי שלא מכיר את המקור הגיקי-משהו – ובין קוראיי המתוקים וקוראותיי המתוקות אולי יש גם כאלה – זו ההשראה לכותרת.

2. הולכי בט"ל   ואם כבר טרוניות בעניינים שכאלה, אני רוצה להגיש קובלנה בלוגית וחד-משמעית כנגד ביטוח לאומי (להלן ולא-בכדי, "בט"ל"). אם אתם עצמאיים, האם גם אתם שמתם לב שהמקדמות עלו בצורה לא פרופורציונית לשום דבר? ומה קורה עם כל הנדל"ן ששייך לביטוח הלאומי? לאן, כוסמת, הולך הכסף הזה?

סבתא שלי, עליה השלום, הגיעה לגיל המופלג של 93, צלולה, בשלנית למופת ואובססיבית לנקיון כתמיד. ואז היא החלה ליפול בבית וכולם הבינו שכך זה לא יכול להמשך. סבא וסבתא היו אנשים יצרניים כל החיים ושילמו מסים כחוק. אמנם את הביצות הם לא הספיקו לייבש, אבל קדחת הם קבל קיבלו מהמוסדות, ובענק.

אנחנו לא מבקשים כלום, אמרנו, רק יהיה נחמד להשיג אישור לפיליפיני/ת. אנשי הבט"ל הוציאו לנו את הנשמה בכפית, בלכו ושובו. כשהגיע יום האודישן, שאמור היה לבדוק כמה סבתא עצמונית, הגיעה אחות אכזרית במיוחד, שערכה מבחנים משפילים במיוחד. סבתא, שבגילה המופלג, מה לעשות, עדיין העזה להיות צלולה ובעלת כבוד עצמי הנוגע לתפקוד של גופה, נפגעה מאד מהדרישות, מהמגע הפיזי הלא-הולם. היא נכשלה בטסט, בשתי הזדמנויות. הפעלנו פרוטקציה כדי לזרז את הליך האישור. הכל, כאמור, רק כדי להשיג אישור לסיוע, שהמשפחה תממן מכיסה – כי אחרת זו העסקה לא-חוקית של עובד זר. סבתי נפטרה לפני שנאלצה לעמוד למבחן שלישי. אני מפחדת ומצטערת לחשוב על כל הקשישים שנתונים לגסות- ושרירות-לבם של אנשי הבט"ל, שאין להם משפחה שתמחה את הדמעה, או שתפעיל את הקשרים ותנסה שוב.

וזה חוזר ועולה אצלי לאחרונה בעקבות סיפורים של כמה ממטופליי, שבשל מכאובים ונכויות נאלצים לגשת למבדקים אצל רופאי הבט"ל. אני לא מדברת על ההשפלה, על ההאשמה המובלעת (או לא מובלעת) של התחזות. אני מדברת על נזקים פיזיים, על נסיגה מוחשית במצבם הרפואי והנפשי.

אז יאללה. איך אתם מפרטים את הסכום ע"ג הצ'קים שלכם? אני בדרך כלל כותבת "(כך וכך שקלים) בתודה" או "בברכה" ולפעמים גם "באהבה". בצ'קים לביטוח לאומי אני מציינת "בלית ברירה".