מים מהולים או מים מהוללים? עוד חוליה בשרשרת הויכוחים

בשבועות האחרונים יש בתקשורת המקומית התעוררות קלה בגיזרת המתנגדים להומאופתיה. הבורות וחד הצדדיות של המתנגדים הן מתסכלות. אבלבל אותם עם העובדות. 

מולי שפירא ראיין ב"בילוי נעים", תוכניתו השבועית בגלי צה"ל (3.6.2017) את גלעד דיאמנט. גלעד דיאמנט הוא חוקר, שטען שהומאופתיה היא כלום, מים מהולים. בתשובה לשאלותיו של שפירא, הודה כי השיטה מאד נפוצה, שהטיפול בה לא יקר ושרוקחים ממליצים עליה בשפע, אך שלתפיסתו זה לא יעיל ועלול למנוע טיפול חלופי. דיאמנט אף תיאר מקרה שפורסם בשבועות האחרונים, לפיו ילד איטלקי בן שבע מת בעקבות סיבוך של דלקת אוזניים לאחר שבמשך כמה שבועות לא קיבל טיפול הולם, שכן הוריו העדיפו הומאופתיה.

למרות הצחוקים הנבוכים, שפירא שואל את דיאמנט נכון וחכם. אם זה מים מהולים, אם זה לא אחראי – איך יתכן שהציבור נוהה אחרי דבר כזה? דיאמנט משיב כי קל לשכנע שמשהו עובד, אע"פ שבפועל אינו יעיל.

על כך, בשלב הזה אעלה ברשותכם תמיהה קטנה. הציבור לא טיפש. הומאופתיה היא גישה הנעשית יותר ויותר מקובלת: מעריכים כי 500 מליון אישה ואיש נעזרים בה ברחבי העולם כיום.

בשלב הזה בשיחה עלה לשידור ד"ר אריה אבני, כירורג שהתמחה בגסטרואנטרולוגיה ולימים למד הומאופתיה באוניברסיטת בר אילן. ד"ר אבני סיפר שנרפא ממחלה קשה רק בעזרת הומאופתיה (הודאה לא פשוטה מפי רופא מומחה). ד"ר אבני אינו הומאופת ואינו חבר באגודה הישראלית להומאופתיה, אך ניכר שהוא דוגל בתחום באופן נחרץ.

חרף התייחסותו האישית מדי למר דיאמנט, יש גרעין של אמת בטענתו של ד"ר אבני. חברות התרופות אינן גוף נטול אינטרס כלכלי – כאשר הציבור הרחב נוהה אחר טיפולים שעובדים, יש בכך איום כלכלי. הפתרון של חברות התרופות? הטלת דופי.

לסיכום, תשובות לטענותיו של מר דיאמנט:

#1 ההזנחה שגרמה למותו של הילד באיטליה – זוהי טרגדיה, נקודה. אין ספק שיש ללוות היטב את המטופל, בכל שיטה שהיא. עד לשלב זה לא ברור, האם אכן טופל הילד בהומאופתיה. יש מטפלים המחזיקים "ארגז כלים" והכל נצבע בגוון אחיד ושגוי. הרבה פעמים גם המטופלים לא טורחים לבדוק מהי השיטה שבה טופלו – צמחים, תזונה, דיקור, הומאופתיה..? הכל מאוחד לכדי מאסה אחת. אבל בשורה התחתונה, לא משנה מהי השיטה הטיפולית, במצב של מחלה סוערת, כלומר מצב אקוטי חריף, יש לוודא שישנה התקדמות ולא הדרדרות, חייבים להגיע למישור של ריפוי ולא לבזבז זמן. על פניו נשמע שהיתה כאן הזנחה של כל הגורמים שהיו מופקדים על שלום הילד.

#2  מר דיאמנט אינו חוקר של ההומאופתיה, הוא נתלה בסקירות שאינן סוף פסוק, ושיש בהן הטייה ברורה.

#3 חוקר צריך להראות את מורכבות הדיון ולא לצדד או להבליט רק את העובדות שנוחות לו.

#4 אירועי השבועיים האחרונים החלו עם פרסום נייר העמדה הפדרלי, הדורש הוכחת יעילות כתנאי מקדים לשיווק תכשירי מדף בארה"ב. זה אחלה לחלוטין. אי אפשר להפקיד החלטה טיפולית בבחירה אקראית אגב שיטוט בחנות הטבע. כל דבר שהוא פחות מהתאמה אישית הוא פשרה, ירייה סטטיסטית באפילה. כתבתי על כך כאן, בהרחבה.